תגובה: הצילו את שילר | מאבק בין 2 קבוצות בקיבוץ

תגובה: הצילו את שילר

רותי אלימה, קבוצת-שילר

 

אני קוראת לכל הצדדים הנאבקים בקבוצת-שילר לעצור את כל התהליכים * ולגשת מיד לתהליך של בוררות וגישור כדי לסיים את מחול השדים בקיבוץ * זעקה של חברה  


ניר מאיר

בעיתון "הקיבוץ" האחרון זכינו, חברי התנועה וקוראים אחרים, להיות שותפים למחול השדים בקבוצת-שילר ("עקרונות החלוקה", 16.2).

 

אתחיל את תגובתי מהסוף: ניר מאיר מבקש לומר על חברי קבוצת-שילר שהגישו את התביעה, שלא שיערו בנפשם איך ינסה עורך דינם לחגוג על גבם. אמירה זו מקוממת אותי, מאחר שעו"ד רני לבנה ידוע לכל מי שמכיר אותו ועבד אתו - כאדם של פשרות וגישור, ובוודאי לא כרודף פרסום. חבל מאוד שהחבר ניר מאיר לא בחר לערוך היכרות עם עו"ד לבנה ולא שוחח עמו בטרם יצא בקביעה נחרצת ופוגעת בעיתונות הקיבוצית. אני מאמינה כי לו רק היו שועים לפניותיו של עו"ד רני לבנה ומחליטים על עצירה לאלתר של כל התהליך עד לבוררות וגישור, היינו היום במקום אחר.

 

מדוע השטח גועש

 

הקיבוץ שלי הוא מאושיות התנועה. קיבוץ ותיק, בעל הרכב אוכלוסייה "חמולתי" - רבים מהבנים בגילאי 30 הם דור שלישי ואף רביעי. המייסדים כבר הלכו לעולמם. נשארו ממשיכי דרכם, בניהם, נכדיהם, ניניהם - לא מזמן אף נולד חימש, שהוא, במקרה, הנכד שלי - וכמובן, מצטרפים, שבחרו לחלוק את חייהם אתנו לטוב ולרע.

 

על-פי כל אמת מידה ציבורית, הקיבוץ מצליח. הנוי משגשג, הנכנס בשערי הקיבוץ חש אווירה רגועה, נינוחה ונעימה. חדר האוכל נקי ומסודר ועדיין ניתן לראות בו חברים - גם אם מעטים - וכפי שציין המנהל הכלכלי של הקיבוץ, יש לו הון לא מבוטל בבנק. ובכל זאת, מה קורה? מדוע השטח רועש וגועש? מדוע אנשים שאינם מסכימים על דרך מסוימת הגיעו למצב של עצב מתמשך עד דמעות וחוסר שקט? מדוע יש בינינו חברים, ובעיקר חברות, שאינם מדברים האחד עם השני?

 

השאלה העיקרית שאנו, חברי קבוצת-שילר, צריכים לשאול את עצמנו, היא: אם כל-כך טוב, אז למה כל-כך רע? ואיך הגענו לערכאות משפטיות בתביעה ששותפים לה בעת הזו 19 חברים? אבל לא רק ב-19 חברים מדובר. חשוב לזכור כי 80 חברים הצביעו נגד קבלת ההחלטה. ועוד יש לזכור, כי בתהליך נאמרו אמירות קשות נגד ממלאי תפקידים - חלקן לא ראויות. חבל שלא השכלנו כבר אז - חברי ההנהלה וחברי הקבוצה - לעצור את התהליך, והכנסנו את עצמנו למאבקי כוח שבהם אין מנצחים, אלא רק מפסידים. כנראה שמי שהיה שותף להצעות בטוח בצדקת דרכו, לא מביא את עצמו לקבל שיש מי שחושבים אחרת, ובעיקר לא לוקח בחשבון כי לכל חברי הקבוצה זכות שווה, למרות שכל אחד מבין שלא לכולם אותן החובות.

 

איך נמשיך ביחד

 

אני יוצאת מנקודת הנחה כי אלה שהמציאו את הסדר הביטחון הסוציאלי עשו זאת מתוך ראייה רחבה, לקחו בחשבון את כל הסוגיות שהיו עלולות לעלות ושמעו את החברים - ובכל זאת הביאו את ההסדר, כפי שהוא, להצבעה. אני יוצאת גם מנקודת מוצא שעובדה היא, כי 58% מכלל חברי הקיבוץ הצביעו בעד ההסדר הזה - אך אני רואה גם את 80 החברים שהצביעו נגדו, ומזכירה לחברי הנהלת הקיבוץ שהבחירה להתעלם מקבוצת חברים בסדר גודל כזה - מזמינה צרות. אני יודעת שהזהירו אתכם על כך, אך אתם -ביהירות האופיינית, גם אם ניסיתם להגיע להסכמות - התעלמתם מקבוצה זו. התוצאה היא פגיעה בכל אחד ואחת מחברי קבוצת-שילר משני המחנות - אם אפשר להגדיר כך את החלוקה שנוצרה בתוך היישוב.

 

אין ספק שהרעיון, בבסיסו, הוא נכון ויפה, ואפילו ייחודי בתנועה. אך האם תמיד להיות צודק זו דרך נכונה? לעתים צריך להיות חכם. מי שבחר להיות שותף לחיי קיבוץ יודע שאין 100% שוויון ושאינך מקבל על-פי תרומתך, ולמרות זאת הצלחנו, במשך שנים רבות, להגיע להסכמות ציבוריות, גם אם היו ויכוחים קולניים.

 

חבל שהנהלת הקבוצה בחרה שלא להיעזר במומחים לגישור ולבוררות. ייתכן שכל זה היה נמנע לו היינו עוצרים לרגע וחושבים לא באופן אמוציונאלי ולא מתוך ההיכרות עם הנפשות הפועלות, שאין ספק שהן-הן הנושא המרכזי. ייתכן כי היה עלינו לוותר על מה שלכאורה אולי מאוד צודק - ולמצוא דרך אחרת, אולי פשוטה יותר ופחות צודקת, אך כזו שתאפשר לנו להמשיך לחיות יחד.

 

בעבר חשבתי, ועודני חושבת, שההסדר שהציעו ניר מאיר וחבריו לשינוי אורחות החיים בשילר הוא מורכב ומסובך, ורבים מהחברים לא הבינו על מה הם מצביעים. רק כעת מתבררים להם הדברים מעט, כשהם רואים את המספרים. תהליך כזה מביא לדמורליזציה, ומי שחושב שניתן להתעלם ממנו - ייפגש עם חלק מהחברים בבית המשפט. עד פסק הדין, ובוודאי גם ימים רבים לאחר מכן, קבוצת-שילר כבר לא תהיה מה שהייתה, ותהליכים של הידרדרות חברתית הם כמעט בלתי הפיכים.

 

אני קוראת מעל במה ציבורית זו לשני הצדדים, הפועלים באמצעות עורכי הדין שלהם - הנהלת הקהילה והחברים שהגישו את התביעה - לעצור את התביעה, ובמקביל לעצור את כל התהליכים בגין ההחלטה, ולגשת מיידית לתהליך של בוררות וגישור, על-מנת להביא את מחול השדים לסיום, ויפה שעה אחת קודם.



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובה למאמר


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים