לא כל סיכון יקים אחריות

יעקב דרומי

 

בית הספר אינו אחראי לכל פציעה של תלמיד, גם אם היא נעשתה במסגרת יום הלימודים


תלמיד כיתה ט' מקיבוץ עמיעד הלומד בבית הספר האזורי "עמק החולה", השתתף "ביום ספורט היתולי באצטדיון כפר בלום". כתוצאה מקפיצה למרחק שביצע נפגעה ברכו השמאלית, אובחן שבר וקריעה של הרצועות והגיד ברגל ומעיכת העצב. מומחה רפואי מטעמו העריך את נכותו בשיעור 36%.

 

התלמיד, הוריו וקיבוץ עמיעד הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה, באמצעות עו"ד דורון רז, תביעת פיצויים כנגד בית הספר (שיוצג בידי עו"ד אריאלה מיכלין) ומשרד החינוך (שיוצג בידי עו"ד דב לוין), בטענה כי אלה התרשלו באחזקת בור הקפיצה ובכך שלא היה מורה לחינוך גופני ליד בור הקפיצה.

 

לאחר שנשמעו עדויות באשר לנתוני בור הקפיצה, מצע ועובי החול, סוג החול, מידת תחיחותו ורטיבותו - מוצא השופט, גדעון גינת, כי היה מי שגרף את החול לאחר כל קפיצה ויישר אותו" ומוסיף כי גם "פיקוח של אדם מוסמך לא יכול היה למנוע נפילה כמו במקרה זה". "הדרך הטובה ביותר להימנע מתאונות ופציעות", אומר השופט, "היא לא לעשות כל פעילות. בדרך זו אין סיכון ויימנע נזק". אך, "ספורט מהווה ערך חינוכי חשוב, ולא ניתן לוותר עליו רק כדי למנוע סיכון שספק רב אם יתממש". "גם בבית הספר, שחייב בהשגחה על תלמידים, אין אחריות מוחלטת על כל תאונה. לעתים תהיינה נסיבות בהן לא ניתן היה לצפות את אירוע הנזק, או לא ניתן היה למנעו".

 

"תאונות במהלך פעילויות ספורט הן דבר צפוי שאינו נדיר. גם משחקי כדור פשוטים טומנים בחובם את הסיכון לפגיעה גופנית מסוגים שונים, ואפילו נוכחות של מספר מורים במקום לא תוכל למנוע נפילת תלמיד בעת שהוא מנסה להטביע כדור לסל".

 

השופט דוחה את התביעה ופוסק כי "לא כל סיכון יקים אחריות". רק "סיכון בלתי סביר" ייצור אחריות. אומנם, "פעילות ספורטיבית סטנדרטית עשויה להיות מסוכנת במידת מה, אולם זוהי פעילות אנושית המסבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב, ועל כן איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בה לבין החסרונות - מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית היא סיכון סביר". "פגיעתו המצערת של התובע שייכת לקטגוריה של הסטטיסטיקה הבלתי נמנעת הכרוכה בעשייה אתלטית ספורטיבית".





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים