התגברתי, אין מה לפחד

נחמן גלבוע

 

הכותרת היא אולי המוטו של פרויקט "תלמים תעסוקה" במגידו במסגרתו עובדים בקיבוץ אנשים בעלי פיגור שכלי  


"הפרויקט הזה רק עשה טוב לקיבוץ", אומר צביקה עטר ממגידו על "תלמים תעסוקה", פרויקט חקלאי לאנשים עם פיגור שכלי המתקיים מזה שנה בקיבוצו. "הקיבוץ נמצא עכשיו בתהליך של בניית שכונה קהילתית, וזה תורם לנו המון כשאנחנו מציגים את הפרויקט. אנחנו מציגים את הנושא הזה בוועדת הקבלה, ואנשים מעריכים מאוד את מה שנעשה פה. זה מעיד על כך שיש פה חברה בריאה".

 

קשה שלא להעריך ולהתפעל מההתלהבות והמסירות, המאפיינת את כל העוסקים בפרויקט הראשוני הזה. הרעיון התחיל מעבודת גמר שהכינו שתי מנהלות מערכי דיור בקהילה של בעלי פיגור שכלי בעפולה ובטבריה, שבמסגרתה ניסו לבחון אפשרויות לגיוון תעסוקתי מעבר לעבודות ההרכבה הרוטיניות הקיימות במע"ש (מרכז עבודה שיקומי). "עשינו ישיבה של אנשי הצוות בטבריה ועפולה", מספר אציק חממה, עובד סוציאלי המשמש כיזם ומפעיל הפרויקט, "והחלטנו לעשות משהו בתחום החקלאות ומשק החי. בתוך זה החלטנו ללכת יותר לשורשים, כלומר לחקלאות אורגנית, בנייה אקולוגית וכדומה. הרעיון קיבל את ברכת ומימון משרד העבודה והרווחה, והוקם גוף בשם 'תלמים' שחבריו יעסקו בפרויקט החדש. כשהפרויקט החל לפני שנתיים וחצי היו בתלמים 6 חבר'ה, שנבחרו לביצוע הפיילוט בכפר החקלאי ניר העמק. לאחר שנה וחצי כבר הרגשנו מספיק בטוחים וחזקים, והחלטנו שאנחנו צריכים בית משלנו. בעזרתו של צביקה עטר, הגענו לקיבוץ מגידו. שכרנו מבנה שהיה בזמנו בית ילדים ומשמש כיום במרכז הפעילות שלנו, וקיבלנו את גן הירק ומשק החי. כיום יש בתלמים 40 חברים ו-6 אנשי סגל".

 

מקווים לבנות חווה חקלאית

 

מדובר באנשים עם פיגור שכלי שסיימו את לימודיהם בגיל 21 ועברו למסגרות טיפול בקהילה לאנשים בוגרים. הם באים למגידו מדי בוקר באוטובוס שאוסף אותם מטבריה, עפולה ויישובים נוספים בעמק יזרעאל. לאחר התארגנות קצרה מציב אותם סדרן העבודה לעבודות. הסדרן נבחר מקרב חברי הקבוצה, והוא מתחשב בהעדפות חבריו. "ייתכן שלמישהו באותו יום לא מתחשק לרדת לשטח החקלאי", מסביר חממה, "אז ימצאו לו עבודה בתוך הבית. בשטח החקלאי הם עובדים בגן הירק או במשק החי. בגדול, המגמה שלנו זה לבנות כאן חווה שתוכל לתת מענה לצרכים הרגשיים של האנשים שעובדים פה, כי אנחנו מודעים לזה שהוא יאפשר להוציא מכל אדם הרבה יותר. הגישה שלנו היא שאנשי הצוות הם חלק מתלמים, ולכן גם לי יש פה בגדי עבודה ואני עובד אתם בשטח".

 

עטר, 50, משמש כמרכז המשק של הפרויקט לצד עבודתו כלולן במגידו. ההיכרות שלו עם תלמים החלה בכפר החקלאי ניר העמק, שבו עבד כמדריך עם חניכי הכפר הרגילים והחזיק שם לול פיטום.

 

למרות שאין לו השכלה פורמלית בחינוך או עבודה סוציאלית, תמיד היה קשור לחינוך נוער גם כפרדסן וגם כלולן בקיבוץ וכן במשק החי במוסד החינוכי במשמר בעמק שאותו ריכז במשך 7 שנים. במסגרת עבודתו בניר העמק התבקש לקלוט בחור בשם אליעזר מתלמים ולמצוא לו עבודה בלול. עם הזמן הקשר עם אנשי הפרויקט הניסיוני שהתמקם בניר העמק התהדק, וכשהוא שמע על רצונם לשכור מקום בקיבוץ שבו יוכלו להקים משק משלהם, הציע להם לבוא למגידו עוד לפני שביקש רשות מהקיבוץ.

 

איך הגיבו בקיבוץ?

"זה היה פשוט מהמם. למרות שאנחנו נמצאים בלב הקיבוץ באזור שהיה בתי ילדים, החבר'ה בקיבוץ סמכו על שיקול הדעת שלי ומייד הסכימו. בהתחלה פניתי למנהלת הקהילה וצוות מהקיבוץ התארח בהוסטלים, התרשם מהחברים שם ושמע על הרעיון מהצוות המוביל. זה עבר במזכירות, בהנהלת הקהילה ובשיחת קיבוץ בלי אף מתנגד. זה פשוט מדהים. אפשר להגיד שמגידו חיכה לתלמים.

 

הגענו בתחילת השנה שעברה וקלטו אותנו גם בענפי הקיבוץ. זמן קצר לאחר ההתחלה הזמינו את כולם לחגוג ט"ו בשבט עם הקיבוץ, ואז הייתה בעצם ההיכרות ההדדית. השנה אנחנו היינו אלו שאירחו את הקיבוץ בט"ו בשבט, בנטיעות שהיו ליד הרפת והמשק חי".

 

נוצר קשר בינם לבין חברי הקיבוץ?

"הקשר היומיומי עם חברי הקיבוץ מתקיים בענפים שבהם הם עובדים, בשירותים שהם מקבלים במכבסה, בכל בו ובמקומות ציבוריים אחרים. פנו אלי חברים ותיקים בבקשה לאמץ אותם כמו שהיה נהוג פעם עם בני גרעין, אבל לא רצינו את זה, כי החבר'ה פה מאוד עסוקים. הקשר הוא טבעי והם מכירים פה כמעט את כל החברים. הקשר עם הילדים פנטסטי. הילדים מתארחים כל הזמן בפרויקט הזה, ובנטיעות של ט"ו בשבט הם השתתפו ושרו יחד".

 

מקבלים כל עבודה

 

הם שמחים לקבל כמעט כל עבודה שמציעים להם בקיבוץ. כל העבודות בענפי הקיבוץ נעשות בשכר. את משק החי הם קיבלו במתנה כדי לשקם אותו ואת גן הירק. בשנה הראשונה עבדו הרבה בשדה, בעישוב, זריעת שום, סיקול, שיקום גדר בקר והכנה של לול הפיטום. "כבר קיבלנו הזמנות להכין לולים של קיבוצים שכנים", מספר עטר, "שזה כולל פיזור נסורת, הכנת כלי אוכל ומים, ניקיון סביבתי. כרגע יצאה קבוצה לנקות בתים שהושכרו לשוכרים חיצוניים כשחלק מההסכם ההשכרה כולל ניקוי. פעם התקיימה הלוויה של אבא של חברת קיבוץ וביקשו מאתנו למלא דליים עם חול לכיסוי הקבר. את זה הם עשו ללא קבלת שכר".

 

במטבח של תלמים אני פוגש את זמרית בת ה-23 ששוקדת על חיתוך פלפלים לסלט של ארוחת הצוהריים. היא גרה בעפולה ועובדת במטבח. "לפעמים אני עוזרת לבשל קציצות, עוף עם תפוחי אדמה ומכינה סלט", היא מספרת. "אני אוהבת את העבודה וכיף לי להיות פה. בבית לא היו לי חברות, אז באתי להוסטל בעפולה". חממה מוסיף בחיוך שפה יש לה גם חבר. קוראים לו אילן, והם כבר שנתיים ביחד. כשהיא הגיעה לתלמים היא עבדה בלול, בפינת החי וברפת, ועכשיו מצאה את מקומה במטבח ורוצה להמשיך שם.

 

"תראו איך אני חותכת את הפלפלים דק דק", אומרת מרינה שיושבת מאחורי זמרית. היא בת 21 והגיעה למגידו בחורף שעבר. יש לה ידיים טובות ומיומנות טכנית ולפני שהגיעה למטבח, עבדה פרק זמן מסוים בבית המלאכה לתכשיטים של הקיבוץ. היא מראה לי בגאווה צמיד שהכינה בתכשיטיה והיא עונדת אותו עד ידה. רכזת התעסוקה בתלמים, אסתי לוי, מספרת שעובדי התכשיטייה מאוד אוהבים את מרינה, ומזמינים אותה עד היום לבקר במקום באירועים וימי הולדת.

 

"היא הצטיינה בעבודות הפשוטות יחסית כמו השחלת חרוזים", אומרת לוי, "אך לא יכלה להתמודד עם עבודות הדורשות הפעלת שיקול דעת. מנהל המקום מזמין אותה כשיש לו עבודה שמתאימה לה, וכבר מחפש מכונות שיתאימו לה ולאחרים".

 

לוי, בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד וסטודנטית לתואר שני בייעוץ חינוכי, משמשת כרכזת תעסוקה וקידום ועתידה להחליף את חממה בניהול. גם היא מסתובבת במשך היום עם בגדי עבודה ונעלי עבודה המתאימות לבוץ במשק החי וגן הירק, אוכלת כמו שאר אנשי הצוות ביחד עם חברי תלמים בחדר האוכל, ומתקלחת באותה מקלחת לאחר יום העבודה. אנשי הצוות משתתפים גם בכל התורנויות המוטלות על חברי הקבוצה.

 

בכניסה למשק החי יושבים כמה חניכים ומתארגנים לעבודה במשק ובגן הירק הסמוך לו. אחד מהם הוא גיא, אוטיסט בן 21. "אני מאכיל את החיות ואחרי זה את התרנגולות", הוא מסביר ומייד מוסיף "אתה לא כועס עלי?" "לא", אני אומר לו, "ממש לא". הוא בא ממושב בעמק ומספר שגם שם עבד בלול. לפתע הוא מבחין במטוס שטס גבוה מעלינו. "הנה מטוס קרב", הוא אומר, "הוא עושה רעש. אין מה לפחד, התגברתי. אין מה לפחד". אני מנסה לשאול אותו על החברים אבל הוא עסוק שוב במטוס. "זה מטוס אף 16", הוא אומר, "זה מטוס קרב. הוא עושה רעש חזק. התגברתי. אין לי מה לפחד". אחר כך הוא מספר שאכל פירות יבשים בט"ו בשבט, ושהוא נהנה מאוד. כשאני שואל אותו אם הוא מכיר אנשים מהקיבוץ, הוא משיב שכן ושואל אם הם אוהבים אותו ולא כועסים עליו. אחר כך הוא חוזר שוב לדבר על המטוס שנעלם.

 

בתוך משק החי עומד ליפא, בן 30 מבית שאן, המתגורר בהוסטל בעפולה, וממלא מים לחיות. הוא נעול במגפיים ונראה נהנה מאוד מזרם המים הקולח מהצינור שבידו. "אני מטפל פה בחיות", הוא מספר. "ממלא להם מים, שם להם לחם ומנקה את הבריכה. אני אוהב את העבודה פה, ואני עובד במשק כל השבוע. קודם צבעתי את הרפת, ועכשיו אני במשק. אני אוהב להיות פה, ומוכן לעשות כל עבודה". הוא מכיר חברים וילדים מהקיבוץ, הוא מספר. ומה הם אומרים לך? אני שואל. "הם אומרים לי: אתה עשר", אומר ליפא, "הילדים היו פה אתנו עד ארבע ועבדנו ביחד ברפת".

 

מחוץ לגדר המשק ניצבת איילת, חברתו של ליפא, ליד כלוב של ארנבות ושרקנים שבהם רק היא מטפלת. היא מספרת שהיא מחליפה להם את הירק, נותנת להם מים ואוכל ומחליפה להם דשא.

 

קצת קשה להבין אותה. אנשי הצוות שמכירים כל אחד מהחברים בתלמים יודעים להבין את דבריהם, ואסתי מסבירה לי חלק מהמלים. "את גם משחקת עם החיות שלך?" אני שואל, ואיילת עונה בחיוב. "רק את מטפלת בהם?" אני ממשיך, והיא עונה "כן, הם רק שלי והיא יודעת את זה" ומצביעה על אסתי. "ומה יהיה אם מישהו אחר ייגע בהם?" אני מעיז לשאול. "זה עבודה שלי", היא עונה בתקיפות "וזה לא עבודה של אף אחד אחר". ניכר בה שהיא קשורה לחיות שלה ומרגישה עליהן אחריות. כשאני אומר לה שהחיות חמודות היא עונה, "זה מהמם".

 

עדי עומד במרכזה של חצר שבה מתרוצצות תרנגולות, ולצדה נמצא מבנה עם תאי הטלה שבחלקם יש ביצים. כשהוא מתבקש לתאר מה הוא עושה הוא מתרגש ולוקח לו זמן לארגן את הדיבור. כשהוא נרגע הוא מספר שהוא נותן לתרנגולות קש, תערובת, לחם, מים, ומשגיח על הביצים והדגירה. "יש תרנגולת שאתה אוהב במיוחד?" אני שואל. "אני אוהב את כולן", הוא אומר, "אני אוהב בכלל בעלי חיים".

 

להגיע לעצמאות כלכלית

 

לוי מספרת שאחד מחברי הקבוצה שמתקשה בדיבור עבד כחבר צוות ברפת של הקיבוץ, ויום אחד הוא הביע זעם רב תוך כדי העבודה עם התאילנדים. כשביררו מה הוא רוצה הסתבר שהוא הבחין שהתאילנדים באים לחלוב פרה עם דלקת בעטין, ורצה להסב את תשומת לבם לכך. "אני נמצאת פה חצי שנה", היא אומרת, "ובפרק הזמן הזה קלטנו כמה חבר'ה, שניתן לראות את השינוי העצום שהם עברו. לדוגמה, היה אחד שמאוד פחד מבעלי חיים והיה מתרחק מהם בכל פעם שהגענו למשק. עם הזמן, לאחר שנכנס לעבוד פה וקלט את המסרים שאנחנו מעבירים להם של חיים בשלום עם הטבע, זה עבר לו. היום הוא מאכיל אותם, מלטף אותם וחי אתם בשלום. הגיעה לפה אחת שהייתה מאוד פסיבית וברמת פיגור גבוהה, והשילוב עם חבר'ה ברמה גבוהה יותר גרם לה להיפתח, לדבר ברור יותר ולהיות יותר אקטיבית ויוזמת".

 

מעבר לעבודה מתקיימות שיחות ופעילות חברתית, כחלק מתהליך לקיחת האחריות שהם עוברים.

 

"לפני שלושה שבועות היו בעיות בהסעה", מספר חממה, "כשכמה חבר'ה השתוללו באוטובוס וירדו ממנו בעפולה ברעש גדול לפני התחנה הסופית שלו במתנ"ס. אמרתי להם שאני מתבייש כי אני יודע שהם כל כך משקיעים וכל כך חשוב להם שיחשבו עליהם שהם בוגרים והם בסדר, והנה אני שומע שהם ירדו בשכונה בצרחות ובעטו במכוניות, ולכן אני שולל מהם את הזכות לנסוע מפה ביום חמישי לחוג במתנ"ס. כשהם שאלו מה הם יעשו במקום החוג, הצעתי להם לשבת בבתים שלהם בטבריה ובעפולה ולקיים שיחות על מה שקרה. הם אכן עשו זאת, אבל זה לא נגמר בזה.

 

כשהם הגיעו לכאן הם קראו לכל החבר'ה לבית והם ישבו לשיחה. הם ממש עסקו בהלקאה עצמית והיה חשוב להם לחזור ולהגיד שמה שקרה לא היה בסדר, היה מיותר, ואסור שיקרה עוד פעם".

 

כוונת הצוות היא להוביל אותם לעצמאות כלכלית, ועטר מקווה שזה יהיה תוך שנה, כשיהיו להם 200 עגלים, 40 טליות, גן ירק אורגני של 20 דונם, ויזמויות שונות. דוגמה ליזמות היא שיווק מזון לכלבים בקיבוצי הסביבה שהם החלו בו לאחר שקנו מזון לכלבים שלהם, וגילו שניתן למכור אותו במחיר מוזל כשהם קונים אותו בתפזורת ואורזים אותו בעצמם. דוגמה אחרת היא עיתונים שהם גורסים במגרסת נייר המוצבת בבית שלהם בקיבוץ, ומוכרים אותם לאחר מכן לריפוד לולים לקראת קבלת אפרוחים חדשים.

 

"החלום שלי של הקמת המקום הזה עבור אנשים עם פיגור שכלי", מסכם חממה, "הוא שיהיו להם ענפים עסקיים שבהחלט יכניסו לתלמים כסף. כרגע ההשקעות הן שלנו, אבל אני מאוד מאמין ביכולת שלהם, ובפוטנציאל של המקום להפוך למקום מכניס. מה שאנחנו רואים פה כאנשי צוות זה פשוט פלא. גילינו תוך שנה אחת שהם מסוגלים לעשות הרבה דברים שחשבנו שהם לא מסוגלים להם". עם חבורה כזו, צוות כזה וקיבוץ תומך מסביב, אין סיבה שהחלום הזה לא יתגשם.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים