נשים מנגה וגברים ממאדים

יעקב דרומי

 

הקלות הבלתי נסבלת של הגירושין בקיבוץ השיתופי - אינה קיימת עוד בקיבוץ המתחדש, בו הזוג הפרוד מתחייב בהסכמי ממון, מזונות והסדרים אחרים  


השינוי בקיבוץ המתחדש יצר טלטלה של ממש בקרב הזוגות הפרודים או הגרושים בקיבוץ. השינויים באורחות החיים, "שהחזירו את בני הקיבוץ להיות ילדים של ההורים", שיהיו מעתה האחראים לגידולם ולכלכלתם, ולא הקיבוץ (השיתופי) כבעבר, יחד עם מהלכי שיוך הנכסים והדירות - הביאו בהכרח, לשינוי של ממש בהתייחסות של בני הזוג לתהליך הפירוד ולחובת מתן "מזונות" ו"מדור" (מגורים) לילדים, וגם לשיקול דעת נוסף אצל בני הזוג, קודם שפונה הבעל למזכיר ומודיע לו שהוא "נפרד" ועל המזכיר "למצוא לו תוך שבוע" דירה אחרת.

 

זוג שמחליט להתגרש בקיבוץ המתחדש - ששינה את אורחות חייו, הנהיג מודל שכר וקיבל החלטות לגבי "שיוך נכסים יצרניים" ו"שיוך דירות" - נאלץ להתמודד עם שורת סוגיות חדשות, כלכליות בעיקרן, שהזוג המתגרש בקיבוץ השיתופי לא הוטרד בהן מעודו, ושאלות לגבי "המזונות" (השתתפות בהוצאות גידול הילדים), מקום המגורים של הילדים או של בני הזוג הפרודים ומי מבני הזוג יזכה לערך הדירה שליד עץ התמר והצופה לים, הן רק חלק מהן.

 

מה לעשות ו"הקלות הבלתי נסבלת של הגירושין", בקיבוץ השיתופי, שתחילתה בהחלטת בני הזוג, המשכה "בהודעה למזכיר" והשלמתה בהודעה להנהלת החשבונות בדבר הפרדת התקציבים - אינה קיימת עוד.

 

עו"ד נעמי אשחר, בת הזורע, העוסקת רבות בתחום דיני המשפחה בקהילייה הקיבוצית, אומרת כי בעוד שבקיבוץ השיתופי לא הייתה מתעוררת כלל סוגיית המזונות (אלא באותם מקרים בהם אחד מבני הזוג עזב וגם אז הקיבוץ היה זה שניהל עמו את ההתדיינות לגבי התשלום), הרי שבקיבוץ המתחדש, החלטה לגבי גירושין, משמעה החלטה על התוצאות הכלכליות של המעשה, והדבר נכון לגבי אלה שיתגרשו בעתיד וגם לגבי אלה שנפרדו בעבר ועתה, עם כניסת מודל השינוי לקיבוץ, "לא מבינים מדוע הם צריכים לשלם מזונות לאקסית ולילדים שנשארו לגור בבית".

 

בקיבוץ השיתופי, בן הזוג שיצא את הבית, קיבל דירה, "מענק הצטיידות", תקציבו לא נפגע ולא היה חייב בתשלום מזונות. ברוב המקרים תקציבו כיחיד הוגדל (לעתים ב-70%), והוא שודרג, כך שגם כשמצא לו בן זוג חדש, העדיף לשמור על הסטאטוס הקודם שלו עם התקציב המוגדל. במקום "להשקיע בפתרון הבעיה", אומרת אשחר (עובדת סוציאלית בעברה), "מפרקים את החבילה".

 

בתקופת הלינה המשותפת, היה מקובל ש"מי שאשם" יוצא מהבית ואפילו היו "נהלי פירוד וגירושין" של מחלקת החברה הנראים היום כמתאימים "לנשים מנגה ולגברים ממאודים".

 

בקיבוץ המסורתי - התהליך פשוט, מתארת אשחר. בני הזוג פונים למזכיר, שמפנה אותם, בדרך כלל, לעורך הדין של הקיבוץ. העלויות הן על חשבון הקיבוץ והחבר "הוריד מעצמו אחריות". רק במקרה שאחד מבני הזוג עזב את הקיבוץ השיתופי, "חזר המזכיר לתמונה", כדי לגבות את המזונות מהאב שעזב או להחליט מהו סכום המזונות שהאב "יכול להתחייב לגביו", כתשלום, במקרה בו הילדים עזבו עם האם את הקיבוץ.

 

מי שחייב בתשלום המזונות בקיבוץ השיתופי - הוא הקיבוץ. כך פסק, לפני עשור, בית המשפט המחוזי בירושלים, בעניין קיבוץ רמת רחל: "על הקיבוץ לשאת במזונות שהוטלו על האב, חבר קיבוץ העובד בו וכל מעשי ידיו עוברים לקיבוץ". עו"ד אשחר ממליצה לכלול בהסכמי גירושין של "זוגות שיתופיים", התייחסות עקרונית לחובת המזונות במקרה בו יחול שינוי בקיבוץ. אשחר מציינת כי קיים כבר פסק דין אחד, בו שוחרר קיבוץ מתחדש מהתחייבות קודמת שנטל על עצמו, לשלם מזונות עבור חבר שנותר בקיבוץ.

 

הקיבוץ יוצא מהתמונה

 

"בקיבוץ המתחדש" - "הקיבוץ יוצא מהתמונה". סוגיית המזונות אינה עוד עניינו של הקיבוץ, אלא של בני הזוג. הם צריכים לחלוק בהוצאות גידול הילדים ולהגיע להסדר בשאלת המזונות, שיעורי העזר, טיפולי השיניים, חוגים, פסיכולוג, טיולים ועוד. אם בעבר "ריחמה" האישה על הבעל ולא תבעה ממנו את המזונות - הקיבוץ דורש ממנה עתה לעשות זאת ולהודיע לגרוש שלה "שהחגיגה נגמרה".

 

אחד הפתרונות, מתאר האוורד כהן, מנהל קהילה בקיבוץ לוחמי הגטאות, ומוביל השינוי בבית העמק, הוא הסדר לגבי שיעור המזונות, בין בני הזוג.

 

סכום "המזונות" שמשלם האב לאם, מתווסף להכנסותיה והיא זו שנושאת בהוצאות הילדים. אם עדיין, הכנסותיה לא תספקנה לחינוך הילדים, יתכן שהיא "תיפול על רשת הביטחון", אך אם היא עובדת במשרה מלאה ומקבלת מזונות, הוא אומר, הסיכוי שתידרש לסיוע "הרשת", נמוך ביותר. בני הזוג יידרשו להגיע להסכם המתייחס לנטל הנשיאה בהוצאות הנוספות. עדיין תיוותר השאלה, אם ההשתתפות של כל אחד מהם בהוצאות גידול הילדים תהיה שווה או שמא הנטל צריך ליפול על האב או אולי על בן הזוג, שהכנסותיו גבוהות יותר?

 

ישנם הסדרים שונים בקיבוצים, אומר כהן, לגבי החיוב במס הפרוגרסיבי של בת הזוג. סכום המזונות נלקח בחשבון כחלק מהכנסות האישה, אך ברוב המקרים, אינו חלק מבסיס חישוב המס הפרוגרסיבי שלה. יש מקומות בהם מוכנים להכיר ב-300-200 שקלים מתוך תשלום המזונות שמשלם בן הזוג "כהוצאה מוכרת", שאינה ממוסה גם אצל האב. ומה קורה כשהבעל אינו משלם מזונות? "האם הקיבוץ", שואל כהן, צריך לתת לאישה רשת ביטחון אם הבעל מסרב לשלם?

 

להגיע להסדרי תשלום

 

"המעבר לרשת הביטחון מהווה "שינוי מהותי בכל הקשור לגירושין בקיבוץ, המשליך הן על מי שהתגרש בעבר והן על מי שמתגרש לאחר השינוי". הצורך להגיע להסדר מזונות הוא מחויב המציאות גם לגבי בני זוג שהתגרשו קודם השינוי וגם לגבי אלה שנפרדו בפועל, אך לא התגרשו).

 

לכן, בקיבוצי השינוי מתרחבת כיום התופעה של הגעה להסדרים מיידיים בין זוגות כאלה, קודם החלת מהלך השינוי. בעוד שבעבר - הקיבוץ היה משתתף בעלויות המשפטיות, הרי בקיבוצי השינוי - הקיבוץ אינו עוד "שחקן" בגירושין, והעלויות הן על החבר, וברוב המקרים הקיבוץ אינו יודע כלל על מתכונת ההסדר.

 

רוב הזוגות המגיעים אל נעמי אשחר, מוזמנים למהלך של גישור, שנועד לסייע לבני הזוג שבחרו להתגרש, להגיע יחדיו להסכמות, הכוללים הסדר בדבר הילדים, המזונות, וענייני הרכוש ולהשלים יחדיו את כל הליך הגירושין, כדי להימנע מללכת להתדיינות בבתי המשפט. "שומר נפשו ירחק מבתי המשפט", היא אומרת, בכל הקשור לגירושין". ההליכים המשפטיים גורמים לנזק מתמשך ומקטינים עד למינימום את שיתוף פעולה בין בני הזוג באשר לילדים הקטנים, שהם הנפגעים הגדולים מהתהליך. לא תמיד ברור לזוגות מדוע הם רוצים להתגרש, אומרת אשחר, ולעתים יש שם "גיהינום עלי אדמות".

 

אצל חלק גדול של המתגרשים, מבין "הזוגות המתחדשים" - יש נכונות להגיע להסכם הוגן", אומרת אשחר. ישנן נשים המעלות דרישות כספיות גבוהות ביותר או גברים שמסכימים רק לתשלומים נמוכים ביותר, ואפילו מתכחשים לחובתם לשלם מזונות". "אם בעבר ניתן היה לומר שתהליך הגישורים שלפני הגירושין היה "נעשה ברוח טובה וקל היה להגיע להסדר", הרי כיום, מסכמת אשחר, "הגישורים קשים הרבה יותר, והמחלוקות, בעיקר באשר למזונות, מתחדדות מאוד".

 

אם הסתיים הגישור בהצלחה - בני הזוג פונים לבית המשפט רק לצורך הגט ואישור ההסכם. "על אף שרוב הזוגות מבינים שעדיף להגיע להסכם בהידברות, הולכת וגוברת התופעה של הגשת תביעת מזונות לבית המשפט".

 

הדירה - מוקד לעימות

 

לצד המזונות עולה הסוגייה האקטואלית של שיוך הדירות, מוסיפה אשחר. "ברוב הקיבוצים - הגישה היא שזוגות, שנפרדו לאחר היום הקובע, לא יהיו זכאים שלכל אחד מהם תשויך דירה. הדירה בה התגוררו יחד לפני הפירוד אמורה להירשם כרכוש משותף של שניהם".

 

המשמעות היא שזוג שנפרד, בין אם התגרש בפועל ובין אם לאו, מוצא עצמו בעלים במשותף של דירה, והבעיות שעולות מכאן רק מתחילות, במיוחד בשל חוסר היכולת של המימוש המיידי. שונה המצב ל"גירושין עירוניים", בהם הזוג חולק בתמורת מכירת הדירה, ויוצר "התחלה חדשה" לכל אחד מהם. כבר ידועים מקרים בקיבוצים, בהם אף לא אחד מבני הזוג מסכים לצאת מהדירה, ומתחיל כיפוף ידיים של ממש.

 

קשה לומר אם הסטטיסטיקה העירונית לפיה כל זוג שלישי מתגרש נכונה גם בקיבוץ, אומרת אשחר. לעתים, הגירושין זה עניין של "לגיטימציה מקומית". זוג מתגרש ועוד שניים באים בעקבותיו. גם אם אין רישום של מספר המתגרשים בקיבוץ, הרי ניתן לקחת כנתון את יותר ממאה הסדרי הגירושין והמזונות בקיבוצים, בהם טיפלה אשחר בשנה האחרונה, עבור זוגות שנפרדו בעבר ומסדירים עתה את יחסיהם ועבור "מתגרשים מתחדשים". יש ימים שמוקדשים להסדרים כאלה, אומרת אשחר והיא יוצאת מהם בתחושה "כאילו עבדה יום ארוך במחצבה".

 

קיימת תופעת החברים הסרבניים. קחו, למשל, חבר שהגיע לקיבוצו הנוכחי מקיבוץ אחר. כשהגיע לקיבוץ היה כבר גרוש והקיבוץ הקולט התחייב לשלם מזונות, ללא סייג. עתה עובר הקיבוץ למודל 'רשת ביטחון', ודורש מהחבר שישלם את המזונות בעצמו. החבר מסרב. נוצרת בעיה. בהסכמים הנוכחיים, בקיבוצים השיתופיים, במקרה, למשל, שהאב נשאר והאם עוזבת עם הילדים - מוצע לכלול הוראה ש"במהלך שינוי" - הקיבוץ לא יהיה חייב עוד בתשלום המזונות, במקום האב.

 

אם עד כה הסתכמו הסדרי הרכוש, אומרת אשחר, בחלוקת החפצים בבית, הקומקום החשמלי ויתרת התקציב ונפתרו שאלות באשר לחלוקת תקציב הילדים, הרי בקיבוץ המתחדש, הדברים מורכבים יותר. יש לזוג רכוש בפועל אותו צברו וגם זכויות עתידיות (שיוך דירות ומניות). בנוסף, צריך להסכים על הסדרים הנוגעים לילדים, משמורת, הסדרי ראייה (מי ומתי פוגש ורואה את הילדים).

 

הנוחות של המגורים במקום, מאפשרת הסכמה על "משמורת משותפת", על מנגנון ליישוב מחלוקות וגישור בהמשך.

 

עו"ד מיקי חשמונאי מחיפה, שמתמחה בדיני משפחה, נחשפה בתקופה האחרונה לפניות של חברי קיבוץ שהגיעו אליה בבקשה לייעוץ משפטי "חיצוני", כאשר בן הזוג שנותר לגור בקיבוץ, מלווה ב"עו"ד של הקיבוץ". "נוצר מצב", היא אומרת, "שהחבר עומד מול מכונה משומנת שנקראת 'קיבוץ', שנותן לעתים ייעוץ משפטי, על-ידי פרקליט אחד, לשני הצדדים, בין אם בדרך גישור ובין בדרך אחרת. האינטרסים של בני הזוג או של כל אחד מהם, לא תמיד באים לידי ביטוי ולעתים - הם משולבים עם אלה של הקיבוץ, כשלא ברור האינטרס של מי גובר. לעתים, מגיע המזכיר לגישור ואז בני הזוג "נלחצים". מצד שני, לדעת חשמונאי, כן יש מקום לנוכחות מזכיר הקיבוץ בחלק מהליך הגישור, כמייצג את הגורם "נותן השירות" (עבור הילדים) וכמי שמכיר את השינויים הכלכליים המתרחשים והצפויים בקיבוץ, כולל נושא שיוך הרכוש, והוא יוכל לסייע בגיבוש הסכם תוך התייחסות לכך.

 

בני הזוג צריכים לברר היטב, היא מדגישה, "אם עורך הדין שקיבלת והמעורב בגישור או במו"מ, מייצג אותך או את בן הזוג השני או את אינטרס הקיבוץ. גם גישור "בתחום המשפחה", צריך, לדעתה, שיהיה מלווה בעורכי דין משני הצדדים. מעורבות כאן סוגיות משפטיות רבות, והחשש הוא שאם הגישור נעשה, ללא ייצוג משפטי, התוצאה תושפע מהתפיסה המשפטית-סובייקטיבית של המגשר ומקונפליקט האינטרסים. לא כל מגשר מבין ומודע לכל "הסוגיות המשפחתיות" והכלכליות, במיוחד בקיבוץ. "בקיבוץ הישן" - לבן הזוג שנותר בקיבוץ, ב"חממה הכספית" של הקיבוץ, אין כל מוטיבציה להגיע להסדר, שתוצאתו בהכרח תהיה חיובו לשלם כספים לעוזב.

 

"בקיבוץ המתחדש" מוצא עצמו כיום בן הזוג שעוזב את הבית ולפעמים גם את הקיבוץ, מול שוקת שבורה. הוא רוצה לדאוג לילדים, אך לעתים אין נכונות לפשרה או להסדר מצד בת הזוג, שחוששת ובצדק, שהיא צריכה לדאוג לעצמה. וכך, העוזב הותיר בית (שטרם ברור אם הוא רכוש משותף או מה שוויו) ואין לו כל רכוש זמין שניתן לממש אותו.

 

קח מקרה, אומרת חשמונאי, שבן הזוג השקיע את כל דמי העזיבה שלו שקיבל מקיבוץ אחד, בתא המשפחתי שבנה בקיבוץ אחר ועתה עזב את הקיבוץ, אחרי שהתקבלה שם החלטה על שיוך דירות ושיוך נכסים. מהן זכויותיו? כאשר האם נותרה בבית, עם הכביסה והילדים, סביר שיסכים ש"המקרר ומכונת הכביסה" יישארו בבית. עדיין זהו אדם, שעזב בית, לאחר 20 שנות נישואין, ולא ייתכן שיצא ללא כלום. אין זה משנה אם מדובר בבעל או באישה. יש למצוא דרך לקחת בחשבון את חלוקת הרכוש, הקיים והעתידי, גם אם בשלב הפירוד, הקיבוץ עדיין בתהליך השינוי או שכבר קיבל החלטות שטרם בוצעו.

 

חשמונאי מסבירה כי לפי "חוק יחסי ממון", הנכסים שצברו בני הזוג בתקופת החיים המשותפת, למעט חריגים (כמו מתנות, וירושות ועוד), הם "רכוש משותף", שצריך להתחלק ביניהם בחלקים שווים. מטבע הדברים בקיבוץ המתחדש - הבית יהיה הנושא הראשון והבעייתי. כיצד יחולק? האם, למשל, לפי שנות הוותק? "פתרון עירוני" אפשרי הוא שבן הזוג הנשאר רוכש את חלקו של היוצא או שמוכרים את הדירה ומתחלקים בתמורה. אך כיצד יממן בן זוג קיבוצי את רכישת חלקו של בן הזוג היוצא? מה עוד שזו זכות שעדיין לא ניתן לממש ועוד אין הערכת שווי לבית. ומה יהיה המצב במקרה של בני זוג, שנישאו ורק לאחר זמן, בת הזוג התקבלה לחברות באותו קיבוץ, כך שיש לבעל עודף מניות על בת הזוג? האם היא זכאית לחלקו של בן הזוג במניות המפעל ששוייכו לבעלה? או שמא מדובר במתנה שנתן הקיבוץ ואינה נכללת בגדר הרכוש המשותף.

 

דיור, פנסיה ומזונות

 

האם המצב ישתנה כאשר הקיבוץ ייתן דירה לבן הזוג שיוצא מהבית ונותר לגור בקיבוץ?

 

קיים כאן קושי מרכזי של יכולות מימון נמוכות של בן הזוג הנפרד, במיוחד לגבי זה העוזב את הקיבוץ, ללא רכוש וכסף וחייב בתשלומי מזונות.

 

הזכות לפנסיה - כאשר אחד מבני הזוג צבר זכות לקבל פנסיה, יהיה זכאי בן הזוג השני לקבל חלק יחסי בפנסיה, לפי יחסי השיתוף ביניהם. הסכם הגירושין, אומרת חשמונאי, חייב להתייחס לכל הזכויות העתידיות, כפי שצריך להתייחס לשינויים צפויים בתשלום המזונות.

 

נושא המזונות כאוב. לפי הדין העברי, רואים את האב כאחראי העיקרי למזונות ילדיו. בפסיקת המזונות, בוחנים את צורכי הילדים בכל מקרה לגופו, ומתחשבים ביכולת ההשתכרות הפוטנציאלית של האב, גם אם אינו מרוויח בפועל סכומים אלה. בעל השכלה ויכולת שיבחר לעבוד בשכר נמוך - לא יישמע, בטענה שאינו משתכר מספיק ובית המשפט יתייחס אליו כבעל משכורת לפי יכולתו ולפי השתכרותו.

 

כמה צריך לשלם?

 

הנורמה המקובלת היום (בעיר), בפסיקת מזונות, היא לפחות 1,150 שקלים לילד. ישנן כמובן גם פסיקות של 4,000 שקלים ויותר ברמות הגבוהות. אשחר אומרת כי בקיבוץ המתחדש היא כבר נתקלה בהסדרי מזונות שהאב משלם סכומים שנעים בין 400 שקלים לילד ועד למקרה של משפחה עם 4 ילדים, בו משלם האב, מנהל בכיר בהיי-טק, 1,750 שקלים לילד, כאשר האם עובדת כעצמאית. בנוסף, האב חייב לשלם עבור שליש מהוצאות הדיור והאחזקה של ילד אחד, ו-40% עבור שני ילדים. במקרה של שלושה ילדים ומעלה הנטייה היא לחייב את האב במחצית הוצאות הדיור והאחזקה.

 

חשמונאי מציינת, כי כאשר חל שינוי נסיבות - יכול כל בן זוג לפנות לבית המשפט, בבקשה לשנות את שיעור המזונות. אך בקיבוץ מצפים שהורה שמשלם את המזונות, ישא לפחות במחצית ויותר מהחיובים הפנימיים בקיבוץ, אותם מחליט הקיבוץ לגבות, ללא כל שיקול דעת לחבר שעזב את הקיבוץ. כך, למשל, אין לאב כל שיקול דעת אם הילדים ילכו "לגן פרטי" בקיבוץ, שעלותו יקרה, בעוד שהאב העירוני יכול לבחור גם בגן עירוני, זול יותר. כך לגבי השימוש בשירותי רופא השיניים שבקיבוץ, חוגים ועוד. להורה שמשלם מזונות אין שליטה או השפעה על רמת ההוצאות בקיבוץ, אך דורשים ממנו לשאת לפחות במחציתו.

 

פנייה לבית משפט, כצעד טקטי משפטי, יכולה להוביל למצב שרוב המזונות יוטלו על האב, אם כי ישנם מגמות חדשות בבתי המשפט למשפחה. העימותים במקרים אלה מתעצמים, אומרת אשחר.

 

"ישנם זוגות שמסכימים להעדיף גישה של חלוקה בנטל הוצאות הילדים על חובת תשלום המזונות, ולבצע זאת לפי יחס ההכנסות, של בני הזוג. העניין מורכב במיוחד כאשר בני הזוג או אחד מהם בונים תאים משפחתיים חדשים".

 

אשחר כבר נתקלה באירוע בו האישה התעקשה לפנות לבית משפט ושם נחשפו מקורות כספיים נוספים של הבעל, אותם הסתיר בשלב הגישור.

 

בהסכם הגירושים המתחדש, אומרת אשחר, כבר מופיעה התחייבות של בני הזוג לפנות לייעוץ משפטי, בסמוך להשלמת הליך שיוך הדירות, כדי להסדיר את אופן השימוש והחלוקה של הרכוש המשותף. כבר עולה השאלה אם בן הזוג הנותר בדירה, ישלם שכר דירה לזה שיצא, כדי שזה יוכל לשכור דירה מהקיבוץ, למשל.

 

הנה אם כן, אנו בתקופת מעבר המוצפת בשאלות וקושיות. החשש ואי הוודאות מקשים על היכולת להגיע להסכמות ואין ספק כי בנושא רגיש וטעון זה דרושים לא מעט פתרונות יצירתיים, יחד עם מומחיות ושיקול דעת. בקיצור, חברים, אם אתם עדיין רוצים להתגרש - עשו זאת בחוכמה.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים