יזמות לתיאבון

אריק בשן 

 

כבר שש שנים מפעיל קיבוץ מעברות, בשותפות עם משפחה מושבניקית שכנה, "מיזם גורמה": שילוב של חנות, יין ומסעדה * ברוכים הבאים ל"בית היין"


אף שמדובר בקיבוץ "שיתופי", בעליו של בתי חרושת גדולים למזון ולתרופות ("מוצרי מעברות" ו"תרימה") ומשק חקלאי גדול - מותירים במעברות מקום גם ליזמות חברים. וכך, לפני כשש שנים, צץ לו במרכז הקיבוץ, במקום שבו פעל בעבר בית קירור - "בית היין". לא מייצרים שם יין, אלא מוכרים שפע משקאות שיכר של יקבי בוטיק בארץ ובעולם. בעל הבית, ברוך וולף (47), גאה מאוד בתעודת ה"יינן" שהוא מחזיק.

 

וולף - שמנעוריו הוא חובב מושבע של יינות, וגם עסק בייצורם - שם עינו כבר מזמן במבנה בית הקירור הישן של הקיבוץ, שהוקם בתחילת שנות ה-50. "המקום נראה לי תמיד קלאסי לשמש כבית יין", הוא מתאר אותו באהבה כמעט גשמית, "הדפנות העבות שלו, הקימורים שלו, שמזכירים בתי יין של העולם הישן. גם המראה החיצוני העגלגל, כמו חבית. הכול משדר אווירה מתאימה".

 

אבל וולף הבין שבימינו אי אפשר לפתוח עסק רק על בסיס של יין. כדי לשמח לבב אנוש, הישראלי צריך, על-יד, גם קצת אוכל. ואם באוכל עסקינן - מצרפים לעניין את משפחת כהן מכפר-חיים. כך נולד בעמק-חפר אחד המיזמים המיוחדים, אולי אפילו היחיד, שבו משתף קיבוץ משפחה מושבניקית שכנה בעסקיו. את תמי כהן, בת שמרת, הכניסה לסוד העניין אשתו של ברוך, ריבה, בשעת אימון כדורעף מיוזע בהפועל עמק-חפר. תמי, שהרזומה שלה כולל עבודה כאקונומית בקיבוץ מוצאה, כאופה בקונדיטוריה וכמנהלת מעדנייה באילת - הצטרפה אל ברוך כאשר פרסו את התוכנית העסקית שלהם בפני ועדת המשק של מעברות. לפני כן עשו המייסדים השותפים את כל הדרך לפרובנס, צרפת, כדי לחפש קונספט מתאים שיצליח להזיל ריר משפתיו של הישראלי המצוי. הקיבוץ אישר את המיזם המשותף, הוקמה אגודה שיתופית חקלאית באחזקה משותפת (%50 כל-אחד), עם דירקטוריון בראשות חבר הקיבוץ יוסי בן שאול (ראש מטה וכוח אדם בתנועה הקיבוצית), והפרויקט יצא לדרך.

 

אל מבנה בית הקירור - שהפך למעין פאב שאת דופנותיו מכסים בקבוקי יין לרוב - חיברו גם את "משטח ההעמסה" המקורה, ובכל שעה נתונה יכולים להיכנס בשערי המקום כ-130 איש (סגור ביום א'). "בנינו כאן שילוב של חנות יין ומסעדה, שמאפשרת ללקוחות לשתות יין במחיר של 'חנות מפעל'. בתוספת של 20 ש"ח הם יכולים לקנות בקבוק מלא, שזה אחד הדילים הכי טובים בארץ בתחום זה", אומר וולף.

 

כנראה לא במקרה גם אוהבים להתארח אצלם. מספר הכניסות הממוצע ליום עומד על כמאה איש, ורשומים אצלם כ-800 חברי מועדון (להם הנחה של 8% בקניית יין). את כולם מארחים צוות מלצרים, ביניהם גם צעירי הקיבוצים באזור - העוגן, משמר-השרון, ומעברות, כמובן. גם את המנהלים סופרים כאן כ"עובדים" לכל דבר. "אצלנו המנהלים עושים הכול", מחייך ברוך, "גם שוטפים כלים אם צריך. אתה יכול לקרוא לזה 'יחידה מאוחדת לוחמת וגאה'. מה פלא שעומדים בתור כדי לעבוד אצלנו", הוא מסכם, עם יותר משמץ של גאווה.

 

אל המקום הזה, על כביש (4 כביש חיפה תל-אביב - חיפה הישן), בין חדרה לנתניה, מתנקזים עוברים ושבים מרחבי הארץ ומכל שכבות הציבור, וגם לא מעט אח"מים. "חוץ מאריק שרון, כולם באו", אומר אבנר כהן, מהבעלים (כפר-חיים). פעמים מספר ביקר כאן אהוד ברק, "בן השכנים" (ממשמר-השרון). לפני קצת יותר מחודש בחר תושב האזור, חבר הכנסת היוצא (ליכוד) אהוד יתום, להשיק את ספרו החדש דווקא כאן, עם כל המי-ומי של הליכוד דאז: לימור, ביבי, ליבני, דני, צחי ועוד. כולם התייצבו לחגיגה שלא ממש עזרה ליתום - היום כבר יודעים - להבטיח לעצמו קדנציה נוספת בשירות האומה.

 

וזוהי רק ההתחלה. לדברי הבעלים, המקום מקרין סולידיות והרבה סימפטיה, מה שנקרא בלשון העם: "מקום תרבותי", מהוגן, בלב האזור הכפרי. פעם בשנה, בקיץ, יש כאן פסטיבל בירה, פעמיים בשנה נערך "הפנינג יין", מדי יום שלישי בשבוע מתקיימות כאן הרצאות של ייננים, וזה לא הכול: חברי מעברות, אומר וולף, מפרגנים למקום ונוהגים לא-אחת לארח בו את אורחיהם, וניתן, כמובן, להזמין את האתר לאירועים משפחתיים אינטימיים מכל הסוגים: חתונות, בר-מצוות, ואפילו - קשה להאמין - אפילו מסיבת גירושין ערכו כאן בשנה האחרונה...

 

ואם כבר באתם, ודאי תשתו ותאכלו משהו, ותשלמו מחיר סביר. התפריט הולך ותופח עם הזמן: קישים, סוגים שנים של מרק, דגים, סטייקים. על הטעם אפשר להתווכח, על האווירה הייחודית - ממש לא.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים