מהם הכללים

אריק בשן

 

האם זכאי חבר שיצא מקיבוצו לקיבוץ אחר, וחזר - לדמי עזיבה וקצבה, גם אם בתקופת "המעבר" שונו "הכללים"? * בית-המשפט פסק בין עין-חרוד מאוחד לגבעת-עוז


שם מיכאלי, חבר עין-חרוד מאוחד, כבר אינו בין החיים. הוא נפטר לפני יותר משנה, אחרי שהסתיים ההליך המשפטי ולפני שנפסק הדין בשבוע שעבר. עתה יוכלו רק יורשיו ליהנות מפירות מאבקו המשפטי. עד שנת 1972 היה מיכאלי חבר בעין-חרוד מאוחד, ואז הלך בעקבות אהבתו לקיבוץ גבעת-עוז. לאחר פטירת אשתו, ב-1994, חזר לקיבוץ מוצאו. לימים דרש מגבעת-עוז דמי עזיבה בגין 22 השנים שעשה כחבר בקיבוץ, וכן את תשלום קצבת פנסיה המגיעה לו, לטענתו - סך הכול 162 אלף ש"ח. הבעיה המרכזית הייתה שממש באותה שנה בה עבר מיכאלי ממקום למקום, שונו גם הוראות "הכללים בדבר זכויות חבר יוצא או מוצא מקיבוצו".

 

עד אז, בכללים הישנים, לא "עזב" חבר את קיבוצו הקודם, הוא רק "עבר". בכללים החדשים, שפורסמו ברשומות ב-26.5.94, כבר נוסחה המילה "עזיבה", על כל התשלום הכרוך בה. היות שמיכאלי "עזב" את גבעת-עוז ב-24.6.94, זמן קצר אחרי פרסום הכללים החדשים, דרש כי אלה יחולו בעניינו, ולא הכללים הישנים שהיו נהוגים משנת 1985.

 

מיכאלי לא היה הקיבוצניק היחיד שנפל בסבך שדרוג כללי העזיבה. בשל העיתוי, הוא היה אולי הראשון בהם. גם היום יש עשרות, אולי יותר, חברים שעברו/ עזבו מקיבוץ לקיבוץ, הפסידו כספים וגם ותק, ולא נמצא פתרון לבעייתם, אלא על בסיס "רצון טוב" של הקיבוצים המעורבים לפתור הדדית את מצוקת החבר בבוררות. כך או כך, בדרישתו להחיל עליו דווקא את התקנות החדשות, הסתמך מיכאלי על סעיף ב"תקנות האגודות השיתופיות (חברות)", לפיו "תוקנו כללים שנקבעו... לא יחול התיקון על חבר קיבוץ שיצא או הוצא מהקיבוץ תוך שנה מפרסום התיקון ברשומות, אלא אם אותו חבר הסכים לכך". מיכאלי "הסכים", ובתאריך 21.3.01 אף העלה את הסכמתו על הכתב.

 

נדגיש כי על-פי הוראות הכללים החדשים משנת 1994 - בניגוד לישנים - עזיבה מקיבוץ אחד לקיבוץ אחר, שאינו חבר באותה תנועה (גבעת-עוז - ארצי; עין-חרוד - תק"ם), הנה עזיבה לכל דבר, המזכה בדמי עזיבה ובקצבה בהתאם לכללים החדשים. לפיכך, סבר מיכאלי, הוא זכאי הן לדמי העזיבה והן לקצבה. משחלף הזמן ולא התמלאה דרישתו, פנה מיכאלי לבית משפט השלום בעפולה. בתביעתו טען כי עם עזיבתו הובטח לו על-ידי מזכיר גבעת-עוז דאז כי יקבל את הסכום שדרש במלואו. מאוחר יותר, התכחש הקיבוץ להבטחה זו. באמצעות עורך דינו, אריה שפירא ("חגי שבתאי, שפירא ושות'"), הוסיף מיכאלי וטען כי בשלהי שנת 2000 הושג סיכום בין שני הקיבוצים כי גבעת-עוז יעביר לו סך של 60 אלף ש"ח ב-30 תשלומים חודשיים, אבל גם בכך לא עמד הקיבוץ וטען כי אין עליו חובה לתשלום כלשהו. אם לא על-פי הכללים החדשים, לפחות שישלמו קצבה על-פי הכללים הישנים, ביקש מיכאלי. לפי חשבון כזה, טען, הוא זכאי, בהתאם לוותק הפנסיוני שלו, ל-67 אלף ש"ח.

 

בשבוע שעבר פסקה השופטת ג'אדה בסול כי מיכאלי זכאי לפיצוי בגין הכללים הישנים, והסכום שקבעה לזכותו, יחד עם הוצאות המשפט, שכר-טרחה והצמדה, מגיע לכ-100 אלף ש"ח. במרוצת ההליך עצמו טען גבעת-עוז, באמצעות עורך הדין ברוך אורנשטיין ("נירה דגני ושות'"), כי התובע כלל אינו מיכאלי עצמו אלא קיבוץ עין-חרוד; כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, בסמוך להתיישנות, וזאת כדי להשיג רווח כספי ללא בסיס, והחמור מכל - לטענת גבעת-עוז, איים עין-חרוד כי "יגרום לעזיבת מיכאלי את הקיבוץ" במטרה לזכות בדמי עזיבה - התנהגות, שלטענת ההגנה היא חסרת תום לב, קיצונית ובוטה, שעניינה להתעשר על חשבון גבעת-עוז. היות שהמעבר מעין-חרוד לגבעת-עוז ב-1972, על דרך ההתנהגות, לא נחשב לעזיבה עבור מיכאלי, גרסה ההגנה, כך גם חזרתו לעין-חרוד איננה נחשבת לעזיבה. עוד טוען גבעת-עוז, כי הכללים החדשים אומנם נכנסו לתוקף ב-26.5.95, לפני חזרת מיכאלי לעין-חרוד, אבל עדיין היו תקפים הכללים הישנים, כי לצורך שינוי תחולתם בשנה הראשונה נדרשה הסכמת שני הצדדים, ולא רק של צד אחד, כפרשנות מיכאלי.

 

השופטת ג'אדה בסול דוחה את טענת גבעת-עוז כי אין מדובר בתביעה אישית אלא בתביעת הקיבוץ. דמי עזיבה וקצבה המשולמים לחבר קיבוץ - הגם ש"עזב" קיבוץ אחד וכספיו מגיעים לקופת הקיבוץ השני - איננה מבטלת את זכותו האישית לתובעם. אשר לשאלה אודות בסיס הכללים - חדשים או ישנים - שאליו מתייחסת התביעה, קובעת השופטת כי אכן מדובר ב"תקופת המעבר", בה חלים הכללים הישנים, וכי לא ניתן, בנקודה זו, להחיל רטרואקטיבית את הכללים החדשים. השופטת קובעת כי הוראות אלו גוברות על הוראות "תקנות החברות", ואין מקום במסגרתן ל"הכתבה של החבר לקיבוץ", אלא רק ב"הסכמה של החבר עם הקיבוץ". ברוח זאת, מוסיפה השופטת, הוצג הנושא גם על-ידי היועץ המשפטי של התק"ם בעדותו בבית המשפט. מכאן שאין תוקף ל"הסכמת" מיכאלי בעת שינוי ההוראות. המסקנה, אפוא, קובע בית המשפט, כי בעת עזיבת מיכאלי את גבעת-עוז חלו הכללים הישנים. כלומר, אין לראות ב"עזיבתו" כמחייבת תשלום דמי עזיבה. עם זאת, הוא זכאי לקצבה: "הסכמת גבעת-עוז לשלם קצבה חודשית לאחר דין ודברים בין נציגיו לנציגי עין-חרוד, יש בה כדי ללמד על הכרת הקיבוץ בחובתו לשלם קצבה", נכתב בפסק. לדברי השופטת, גבעת-עוז גם לא התנגד להסברי נציגת התנועה על אופן חישוב הקצבה. היות שגובה הקצבה על-פי חישוב זה היה כ-67 אלף ש"ח - זהו הסכום שעל גבעת-עוז לשלם במועד הרלוונטי לבקשה, דהיינו יום הגשת התביעה ב-18.6.01. הסכום הסופי, נכון להיום, נושא הפרשי הצמדה וריבית (בחשבון גס, הוא מסתכם בכ-80 אלף ש"ח). בנוסף, ישלם גבעת-עוז גם הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח ושכר-טרחה - 11,000 ש"ח.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים