מה קרה לסויה?

אריק בשן

 

שנתיים (כמעט) לאחר שהונפקה בבורסה בביקושי שיא, חברת "סולבר" של קיבוץ חצור מתקשה להתרומם * ועכשיו המנכ"ל, חבר הקיבוץ, מסיים את תפקידו (ושימותו הקנאים מתנאי הפרישה)



ימים לא קלים עוברים על "סולבר", יצרנית חלבוני סויה הנמצאת בשליטת אגודת חברי קיבוץ חצור. סולבר, שהונפקה בבורסה הישראלית במארס 2004, רשמה ביקושי שיא חסרי תקדים למניותיה שהוצעו למכירה (13.7% על-פי שווי חברה של 350 מיליון ש"ח) - אבל מאז זרמו הרבה מים לנמל אשדוד והתוצאות העסקיות של החברה (שבשנים 2004-2000 ידעה גידול שנתי של קרוב ל-20% במכירות) ספגו מהלומה. כך היה בשנת 2004, כך גם בשלושת הרבעונים הראשונים של 2005, בהם נרשם, על-פי הדיווח לבורסה, הפסד מצטבר של 14.3 מיליון ש"ח, חלקו מסיבות שתוארו כאיכות לקויה של פולי סויה שסופקו מברזיל, חלקו בגלל הוצאות על הרצת מפעלים חדשים של החברה במהלך השנתיים האחרונות.

 

כנראה שגם מהסיבות האלו (למרות שלכך אין כל אישור מהחברה ומהקיבוץ) הודיע לאחרונה מנכ"ל סולבר, מיכה הררי, כי החליט לסיים את תפקידו, לא לפני שדירקטוריון החברה אישר את תנאי פרישתו, כפוף לאישור אסיפת בעלי המניות של החברה: הררי התחייב שלא יתחרה, לפחות בתקופת "הצינון", התחייב לשמירת סודיות וגם על כי אין לו כל תביעות כלפי החברה. בתמורה, הוא יהיה זכאי לפיצוי חד-פעמי של 1.2 מיליון ש"ח, וכן לשימוש ברכב החברה ובטלפון נייד לתקופה של 14 חודשים. עוד נקבע כי אם תקצה סולבר אופציות לדירקטורים ולנושאי משרה - הררי יהיה זכאי לאחוז אחד מהון המניות של החברה.

 

את הררי מחליף בתפקיד אורי אשל (63). גם הוא, כקודמו, חבר הקיבוץ. הררי ואשל צעדו יחד מאז הוחלט בחצור ב-1983 לאתר אמצעי ייצור נוסף כדי לשקם את כלכלת הקיבוץ הקורסת. אחרי שלוש שנים של חיפוש אינטנסיבי, הם זיהו מפעל לעיבוד פולי סויה ממש מתחת לפנס, ליד הבית, "חיות אשדוד" שמו. ב-1987 רכשו אותו מ"כלל תעשיות" במחיר מציאה של 750 אלף דולר. אשל היה המנכ"ל הראשון, עד לשנת 1996, אז העביר את השרביט להררי, כשהוא עצמו ממונה ליו"ר מועצת המנהלים. ביחד נאבקו על מעמדה של סולבר בזירה הבינלאומית, ביחד קשרו קשרים עם שותף גרמני, שלימים התנתקו ממנו. ביחד הצליחו, במסגרת הרה-ארגון בראשית שנת 2000, להעביר את השליטה בחברה (51%) לידי אגודת חברי חצור ולקדמה למעמדה הרם כאחת משלוש החברות המובילות בעולם בתחום תרכיזי חלבון הסויה, לצדן של החברות האמריקאיות "אי. די. אם" ו"סנטרל סויה". ביחד גם יצאו להנפקה בבורסה, כאמור, על-פי שווי חברה של 350 מיליון ש"ח. הם גם ספגו ביחד, בשנתיים האחרונות, את הביקורת על מצב החברה - מחוץ ומבית: מן התקשורת ומהקיבוץ.

 

הררי, שממש בימים אלה העביר את התפקיד לאשל, מחייך לנוכח השאלה אם הוא עומד להיות "המיליונר הקיבוצי הבא", כפי שנדמה מתנאי פרישתו המיטיבים: "בוא נזכור שחצור הוא עדיין קיבוץ כמעט שיתופי, פועל תחת 'מודל משולב', כך שרוב הכסף נכנס לקופת הקיבוץ", הוא אומר. "נכון שיש כוונה לעבור בתוך כחודש ל'רשת ביטחון', אבל גם אז רוב הכסף יגיע לקיבוץ".

 

ש: בכל זאת מדובר על יותר ממיליון ש"ח פיצוי חד-פעמי למנכ"ל, ואפשרות לאופציות...

מיכה הררי: "הסכום מגלם את שכרו של מנכ"ל סולבר (65 אלף ש"ח) למשך 15 חודשים, שמורכבים משבעה חודשים של חופשה (168 יום), והשאר כהודעה מוקדמת של שמונה חודשים לקראת סיום תפקיד. אבל צריך לזכור שאני חבר קיבוץ, ולפיכך מדובר על שירותי כוח אדם שהקיבוץ נותן לחברה ללא יחסי עובד מעביד. אני, כקיבוצניק, נטול כל זכויות. למרות שבניתי וניהלתי את החברה - אני לא קיים. לא סופרים אותי. מי שעובד מולם, זה רק הקיבוץ. ובעניין האופציות - החברה החליטה על תוכנית אופציות למנהליה, אבל התוכנית עדיין לא הבשילה ככל שמדובר בחברי קיבוץ. אי אפשר לתת להם כיום אופציות עד שלא יבשילו התנאים לכך מבחינת הבורסה. זה יוצר מצב אבסורדי: מנהלים שכירים, אפילו חדשים, זכאים לכך, בשעה שחברי הקיבוץ - לא".

 

לצד הררי (החבר בדירקטוריון) יש היום בהנהלת החברה עוד ארבעה חברים שיקבלו אופציות אם תיפתר הבעיה. עד אז הררי, לדבריו, פועל על-פי חוקי המשחק הקיימים במגרש, ופורמאלית עודנו מועסק בהנהלת החברה עד סוף ינואר. ואחר כך? "קצת לנוח", אומר הררי, "ללמוד ולהמשיך בעסקים". אחד העסקים, שאותו ילווה עד לסיומו, ולו יקדיש את עיקר זמנו בעתיד הנראה לעין, תהיה הקמת תחנת-כוח שתהווה מקור אנרגיה מרכזי למפעל באשדוד - "סולבר אנרגיה" (48% בבעלות חצור).



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים