דובדבן 2006: שנים שמעו שירה - אנדד אלדן, בארי, עם צאת מבחר משיריו "שנים שמעו שירה"





רחל ואריה אהרוני, בית-אלפא

 

דובדבן לאנדד אלדן, איש קיבוץ בארי, עם צאת מבחר משיריו "שנים שמעו שירה" בהוצאת הקיבוץ-המאוחד. אלדן הוא משורר הפותח, מבעד לנופים קונקרטיים, אשנב אל חוויות נעורים, אהבה, הורות, זקנה, אובדן, ספקות וגעגועים. ראוי, גם אם לא קל, להלך בשבילי שירתו, להאזין ללחנו המיוחד במינו, למילים הנחצבות מנוף ילדותו למרגלות הגלבוע הסלעי, הצהוב, החשוף לשמש נוגחת; נוף פראי וקשוח ההופך בבגרותו לגעגוע מול מרחבי הנגב הפתוחים שהמעבר אליהם נדמה לו כגלות, מרחבים שאין בהם מדרון אך גם לא הר "שיישא אותך הרחק אל הרוחות"; זוהי שירה של מי ששר בשעתו במקהלה עם כולם "ים הדגן מתנועע" אך יודע שהשדה איננו עשוי מקשה אחת, אלא כל גבעול בו "כופף ראשו אחרת... / כל אחד זורם ליפול אחרת / בזרועות הרוח"; שירה שהיא לעתים ממוקשת גמגום, כלשונו, שהמראות והצלילים נותנים לה לרוב את משמעותה, כמו בזיכרון ילדות שנשמעים בו הדי התזזית של זאטוטים המנסים לגרש "בזעם ובזעקות זרזירים זוללי זרעים" בשדות, וכמו בהדי "גזעים גדועים גועים" במציאות העכשווית, שבה החלשים הם לא אנחנו אלא נערים רכים המבקשים חירות, זורקים אבנים ומשליכים עצמם מנגד, כי זוהי חוויית חייהם של חלשים באשר הם, והמיתוס שלנו על "טוב למות" ועל "הנה מוטלות גופותינו" הפך להיות שלהם. שירה שיש בה משאלה להתיר, לא באחרית הימים, את חוטי התיל, כדי שאולי נחצה את הקו ויתקרבו אז המרחקים, "וגר מוצב עם מוצב / ואחר כך מוצב עם כבש".

 

לאנדד אלדן - דובדבן, עם "צבעוני צועק בצבעיו", הגדל על מדרונות הגלבוע.


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים