דובדבן 2006: משמעות לחיי הנוער - ערן אבידור ואלון אזולאי, נערן





אילן גזית, נערן, מזכ"ל המחנות-העולים

 

בקעת הירדן הוא אחד מחבלי הארץ הקשים ביותר לחיים במדינת ישראל. מצב בטחוני שקט ורגוע, אך מייצר תודעת איום, תיירות רדומה, חקלאות שנראית, לעיתים, פיאודלית עם ניצול מחפיר של פלסטינים, ריחוק מהמרכז, מושבים וקיבוצים המתקשים לצמוח... כל אלה חוברים יחדיו, מצטרפים לחוסר הוודאות המדינית, ליחס המחפיר מצד המדינה, לכאוס הגיאופוליטי, ומייצרים קריסת מערכות. איך ניתן לחנך נוער באזור כזה, בקהילה מתפרקת, בחבל ארץ המרגיש עצמו, בצדק, מוזנח, ביישובים בהם יש מעט מאוד ילדים ובני נוער, כשהמרחק בין יישוב ליישוב הוא כה גדול?

 

בכל פעם אני נפעם מחדש, כשאני נפגש עם תהליכי החינוך שמובילים ערן אבידור ואלון אזולאי, חברי תנועת הבוגרים של "המחנות העולים" וחברי קיבוץ נערן, שהחלו לפני שנה וחצי לרכז את יחידת הנוער בבקעת הירדן, ובמידה רבה מאוד גם הקימו אותה. עם בואם החל לפעול בבקעה צוות חינוכי רחב בגיבוי ובעידוד של ראש המועצה האזורית ומחלקות המועצה. המפגש בין ערן, אלון וצוות המדריכים לבין בני הנוער התחיל ליצוק משמעות וערך לחייהם - באמצעות שימת דגש על התפתחות הנוער כחלק מקבוצה חברתית-משימתית. למשל, באחד היישובים החליטה קבוצת נערים לעסוק בשיקום שמורת טבע באזור. ביישוב אחר החליטו לשקם את ארכיון היישוב, תוך כדי בירור עם ההורים מהם הערכים שהובילו אותם להתיישב בבקעה ומה גורם להם להמשיך להיאבק על יצירת חיים באזור, מול המציאות הקשה. כמובן שבמקביל חלו ירידה במקרים הפליליים בהם מעורבים בני נוער, צמצום אמיתי של הוונדליזם ועוד... ערן ואלון חוללו שינוי קיצוני בדפוסי הפעילות המקובלים ויצרו כמעט ברגע אחד אמון, המוביל ליצירת מרחב חינוכי קבוצתי-עצמאי לבני הנוער. הם לא מתפלאים, וגם אני לא, שעצמאות זו מובילה, ברוב המקרים, ליצירה עמוקה.

 

ערן ואלון מראים לנו איך ניתן, גם במציאות קשה, ליצוק משמעות לחיי אדם, לחיי נער. מחנכים מהסוג הזה מצליחים ליצור חיים, משמעות ודרך גם בעולם מתפרק. בדרכם, הם מצליחים להחיות את הבקעה!


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים