עלי שלנו - חברי הילדות של עלי מוהר, שהגיעו במסגרת גרעין "המחנות העולים" ללוחמי-הגטאות, מבכים את מותו





קרני עם-עד


 

מותו של המשורר והעיתונאי עלי מוהר (58) לא הפתיע את חבריו הרבים ואת מוקירי כתיבתו יוצאת הדופן. בשנה האחרונה סבל ממחלה קשה, שאותותיה ניכרו בריאיונות שהעניק עם צאתו לאור של ספר השיחות שלו עם אריק איינשטיין. אבל מותו המוקדם מדי של הצעיר הנצחי, שהיה המאהב האלמותי והספרותי של תל-אביב ושל פאריז, הותיר את מכריו המומים וכואבים. חברים מקיבוץ לוחמי-הגטאות, שלמדו עם עלי ב"בית חינוך צפון לילדי עובדים" ומאוחר יותר ב"תיכון חדש", אמרו שעם מותו של מוהר מתה גם תקופת התמימות של תל-אביב הקטנה, של צריף "המחנות העולים" בשדרות עמנואל, של ארץ ישראל היפה שבאה לביטוי בטוריו העיתונאיים ובשיריו הנוסטלגיים. גם הצבע האדום של הפועל תל-אביב, אותה העריץ, נראה דהוי יותר לאחר מותו.

 

חברי הילדות והנעורים של עלי מוהר, שהגיעו במסגרת גרעין "המחנות העולים" ללוחמי-הגטאות, כוללים את: גזי קפלן, משה ריבוש, רוני סופר, שמחה שטיין ואבי הורוביץ ז"ל, שנפטר לפני עשר שנים (עלי עצמו הגיע במסגרת גרעין פרטי למשאבי-שדה, אבל לאחר זמן התגייס לנחל המוצנח). על נסיבות פרידתו מחבריו, שהגשימו מאוחר יותר בלוחמי-הגטאות, כתב עלי מוהר (בהספד שנשא במלאות שלושים למותו של אבי הורוביץ): "אני אומנם הייתי בין עוזבי התנועה, ואילו אבי ושמחה וכל השאר נשארו, אבל אני מקווה שתסלחו לי אם אומר שלפעמים נדמה לי שהם אלה שעזבו, ודווקא אני נשארתי. זה קורה לי בדרך כלל כשאני חוזר מארוחת ערב שבתית בבית אמי והולך ברגל, כמו אז, דרך שדרות עמנואל. השעה 11, אולי חצות, אז היה הצריף הומה בשעה הזאת, מואר, והיו הריקודים, הרועה הקטנה, קומה אחא, ואילו עכשיו הוא חשוך וריק, כי כבר אין חניכים, חוששני. ולפעמים, כשאני עובר שם לבדי, אני לא מבין איך זה ייתכן שבין 100 או  200חניכים שהיו בצריף הזה יחד אתי, רק אני נמצא לידו בליל שבת, וכל השאר נעלמו ועזבו, איש איש לדרכו". כמה כואב וכמה מתגעגע.

 

משה ריבוש נזכר: "לפני שנה קיימנו פגישה של המחזור בתיכון-חדש. אני חזרתי משם מדוכא כי כולם נראו לי פתאום זקנים וזקנות. עלי מוהר היה מאושר, ונראה טוב יותר מכולם. צעיר נצחי. לא ידעתי אז שהוא חולה. הוא גם כתב מקאמה על התקופה ההיא, והיו לו את הג'סטות האופייניות שלו. לאחר שהודיעו על מותו בכיתי מתוך שינה. בכיתי על הגעגועים לתקופה, לחומרים היפים שלו, לחיבור שעשה לנו לתל-אביב של ילדותנו. בשלב מסוים דיברנו בינינו, חבריו מהקיבוץ, שניסע לבקר אותו. לא הספקנו".

 

גם ביום שבת האחרון, כמנהגו מדי שבוע, נסע גזי קפלן למשחק של הפועל תל-אביב. מקומו של מוהר ביציע נותר ריק. "אני ועלי מוהר גרנו בתל-אביב סמוך זה לזה. היינו 'אדומים בנשמה' ואוהדים שרופים של הפועל ת"א. כשהקבוצה הפסידה היינו מדוכאים ממש, ובתנועה ידעו שאי אפשר לדבר אתנו. ב'דאבל' של הקבוצה, לפני כחמש שנים, התחבקנו בחום, וזאת למרות שלא ישבנו באותו שער. גם הטורים החכמים שלו על 'הפועל' כבר לא יופיעו. הפעם באמת הפסדנו בגדול".


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים