ספורט - המגרש הביתי




 


דניאל ליפשיץ (18, ניר-עוז, הנכד של כתב "הקיבוץ" עודד ליפשיץ) הוא ספורטאי מחונן וגם תלמיד מצטיין. עד כיתה ט' ניגן בחצוצרה, ושיחק בנבחרת ישראל בכדורעף לגילאי 15. על כל אלה ויתר למען הכדורגל. כבר ארבע שנים חי דניאל הרחק מקיבוצו. הוא מתגורר בפנימייה בכפר-גלים (סמוך לחיפה), ומשחק כשוער הראשון בקבוצת הנוער של מכבי חיפה. רגע לפני הגיוס (פברואר) הוא מסכם תקופה ומספר על חייו של ספורטאי צעיר בצמרת.

 

למכבי חיפה הגיע דניאל כדי להתמקצע בכדורגל, לאחר ששיחק בקבוצת המועצה האזורית אשכול. "המבחנים היו קשים", הוא משחזר את צעדיו הראשונים. "השחקנים הכי טובים רוצים להתקבל לחיפה, צריך להיאבק כל הזמן על ההרכב ולרצות חזק".

 

בעבר למד דניאל בכיתת מחוננים. את התיכון סיים עם בגרות מלאה בחמש יחידות. "הלימודים היו קלים לי, כי אני ילד מחונן", הוא מאשר. "גם השילוב עם הכדורגל לא קשה לי. הקפדתי להגיע לשיעורים, להקשיב וללמוד. מי שרוצה, יכול לשלב בין שני הדברים. בגדול, הלימודים פחות מעניינים אותי. אני רוצה להיות כדורגלן מקצוען, חושב בעתיד להיות אולי מאמן, או ללמוד פסיכולוגיה ולעבוד כפסיכולוג ספורט".

 

ש: אתה מודע לכך שאתה עוף קצת מוזר בענף הכדורגל?

דניאל ליפשיץ: "אני יוצא דופן בחברה. לגבי הדימויים על הכדורגלן הישראלי, זה עובר לידי. אני ההוכחה שאפשר אחרת. אני גם חולה על טניס ואוהב לקרוא ספרים. עכשיו אני קורא את 'חיי פיי'".

 

ש: אתה יודע מה אומרים על שוערים. גם אתה קצת משוגע?

"שוער חייב להיות קצת משוגע. אם אתה מפחד, אתה לא יכול להיות שוער. כן, אני מזנק לרגליים וסופג מכות איומות. לדוגמה, יש לי שבר באף וקרע ברשתית של העין. הייתי צריך לעבור ניתוח לייזר כדי להתגבר. הקרע התאחה. כל הזמן נתקעים בי שחקנים. ככה זה שוער".

 

אחת הסיבות להיותו של דניאל שוער ראשון, היא תכונת המנהיגות שבה ניחן. מבין הקורות הוא מנווט את הקבוצה, צועק ומעודד, מסדר ומרגיע. "אני כמו מאמן שני על המגרש, אני יכול לשפר את השחקנים, לגרום להם לחשוב אחרת".

 

ש: איך אתה מתמודד עם ספיגת שער, או - לא עלינו - ארבעה גולים במשחק?

"אחרי ספיגה אני אוכל את עצמי מבפנים, אבל לא מראה כלום. ממשיך קדימה. אסור לי להראות חוסר ביטחון או חולשה, כי זה מיד ישפיע על השחקנים. קשה לחיות עם הפסד צורב. לחטוף ארבעה שערים זה נורא. תפקיד השוער הוא לפעמים כפוי טובה. אתה הרבה לבד. אין תהילה, אולי רק עם עצירת פנדל. השוערים חייבים להיות חזקים, כי הם צריכים להתמודד עם האשמות - במיוחד בארץ שלנו, שבה מפילים הכול על השוער".

 

ש: ואיך ההרגשה להשתייך למועדון הכי מקצועי בארץ?

"כיף לא רגיל וגאווה. מכבי חיפה הוא מועדון מפואר ומסודר, שממנו מגיעים רחוק".

 

דניאל סוגר השנה מעגל: המאמן שלו הוא משה הרשקו, מי ש"גידל אותו" כשרק הגיע לחיפה. "מכל מאמן למדתי משהו אחר", מפרגן דניאל. "כולם טובים ומקצועיים, כל אחד מהם קידם אותי בצורה שונה". אבל את מאמן השוערים, גיורא אנטמן, הוא מעריץ במיוחד. "אנטמן מלמד אותי כל שבוע את הבסיס, עבודת רגליים. יש לי עוד המון ללמוד, אני צריך לשפר הכול, כי אני רק בתחילת הדרך".


ש: ומה עם הקיבוץ?

"אני משתדל להגיע מדי שבוע לקיבוץ. חוזר הביתה עם ההורים, שבאים לכל משחק. אני אוהב את הקיבוץ, יש לי הרבה חברים שאתם אני בקשר טוב. הקיבוץ מפרגן ועוזר בנסיעות ובתשלום על בית הספר. בהתחלה הרעיון היה קשה לכולם, בעיקר להורים, שחששו שאצא מהמסגרת ואיך אסתדר שם לבד. גם סבא שלי פחד מהשינוי, אבל היום כולם יודעים שזה היה לטובה. באופן כללי אני מרגיש שהקיבוצים לא תומכים באלה שיכולים, אלא דווקא באלה שקשה להם. אין תמיכה כספית כדי לאפשר להם להתקדם. אני מכיר הרבה רקדנים ונגנים מוכשרים שלא מקבלים סיוע. לי אישית היה קשה בהתחלה, לקיבוץ היה קשה לשלם על המעבר שלי לחיפה".

 

ש: ומהו החלום שלך?

"להיות בגמר המונדיאל עם ישראל, ואולי עם שוודיה".

 

ש: סליחה??

"יש לי דרכון שוודי, בזכות אימא שלי, ובשוודיה יש כבר שמועות על שוער במכבי חיפה שיש לו דרכון שוודי. בעתיד אני מקווה להיות מחליפו של דוידוביץ. עוד מעט הגיוס, ואני כנראה אמשיך להתאמן ולשחק. לגבי העתיד, אני רוצה לשחק הכי גבוה שאוכל, ואחרי הפרישה, כאמור - קריירת אימון או פסיכולוג ספורט. בכל מקרה, אין לי כוונה להיפרד מאהבתי לכדור".


כדורסלני בית הספר עמק-החולה - גליל עליון מובילים את הליגה * ומתכוננים לאליפות העולם

 

קבוצת הכדורסל של בית הספר עמק-החולה - גליל עליון תייצג את ישראל באליפות העולם, שתיערך בצרפת באפריל  .2007בחודש ספטמבר האחרון ניצחה עמק-החולה את קריית-שרת חולון, והזכייה הקנתה לבית הספר את הכרטיס אל אליפות העולם. השנה מובילה הקבוצה הצפונית את ליגת בתי הספר בארץ, עם שישה ניצחונות רצופים והפסד אחד. הקבוצה משחקת בשתי מסגרות: האחת, כאמור, היא ליגת בתי הספר בארץ, והשנייה - באיגוד הכדורסל. בליגת בתי הספר, הנקראת גם "ליגת העל", משחקות 12 הקבוצות הבכירות בארץ, וביניהן, כאמור, מובילה עמק-החולה בבית א'. למעשה, בחישוב כללי, היא מובילה את כל הליגה. הקבוצה כבר הבטיחה את העלייה לפלייאוף, ובעוד שבוע, במסגרת הליגה, תתייצב למשחק מכריע מול גימנסיה ראשל"צ, שישודר בשידור ישיר בטלוויזיה.


את סוד ההצלחה מסביר המאמן, נתי כהן (תושב קיבוץ עמיר), בכך שהצוות המקצועי מתמיד לעבוד יחד, כבר במשך שנים. "עכשיו אנו קוצרים את הפירות", הוא אומר. "השנה יותר מורגש שאנחנו 'קבוצה', יש מגוון רחב של שחקנים, אין אחד מוביל, בכל משחק יכול שחקן אחר לבלוט. יש לנו שחקנים תחרותיים שרוצים להצליח. עם זאת, שום דבר לא נותן לנו יתרון וביטחון שנצליח גם בפלייאוף. חייבים לשמור על היכולת והריכוז".

 

ש: מה סייע למקם אתכם כאחד מבתי הספר המובילים בארץ?

נתי כהן: "לפני כמה שנים הקמנו פרויקט של שיתוף פעולה בין בית הספר לבין המועצה האזורית גליל-עליון. אנו משקיעים בילדים ועובדים נכון 'מלמטה'. השילוב בין בית הספר והמועצה מוצלח ביותר. יש חשיבה לטווח ארוך, השקעה ותכנון לעתיד. נותנים לנו שקט תעשייתי ותנאים נוחים. לקבוצה מגיעים שחקנים מכל הארץ, הישר לפנימייה בכפר-בלום, והם מהווים תוספת כוח שמאפשרת לנו לשמור על המשכיות של הצלחה".


לרכישת מנוי ל"הקיבוץ" התקשרו 03-9309111 

 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים