ספורט - המגרש הביתי




שלוש שנים וחצי אחרי מותו של ארז אשכנזי מקיבוץ רשפים, שנפל בעזה - נמנה בית הספר לכדורגל, שהוקם על שמו, בין בתי הספר המצליחים ביותר בארץ. מדובר בפרויקט הכדורגל של קבוצת הפועל תל-אביב: כ-250 ילדים, מכיתות א' עד ח', מתאמנים פעמיים בשבוע במסילות, תחת שרביטו של האב השכול, ינון אשכנזי. בנוסף לאימונים מקבלים הילדים עזרה בשיעורי הבית בכיתת המחשבים, וגם שיעורי העשרה, בין השאר בנושא הזהירות בדרכים.

 

ארז אשכנזי, שהיה לוחם בשייטת, נמנה עם "האוהדים השרופים" של הפועל. בעלי מועדון האוהדים, משה תאומים ומוטי אורנשטיין, שנפגשו עם ינון פעמים מספר בעבר, ליוו את המשפחה בתקופת האבל. לאחר זמן פנה משה תאומים אל ינון בהצעה להקים בית ספר לכדורגל על שמו של ארז. ינון הרים את הכפפה, ובשיתוף עם "ציונות 2000", המועצה האזורית בקעת בית-שאן ומועדון הפועל תל-אביב, הוקם המוסד.

 

במסגרת בית הספר מתנהל גם פרויקט לילדים עם צרכים מיוחדים. "הם מתאמנים פעמיים בשבוע בבית-שאן", מספר ינון, "ופעילויות מתקיימות גם בחמדיה ובבית-שאן. כולם לבושים באדום, כמובן. כמה פעמים בשנה נוסעים כל הילדים לצפות במשחקי הפועל תל-אביב בבלומפילד. המימון מגיע מקבוצת הפועל ת"א, וכולל גם תרומות מידידי המשפחה וגם מתורמים שרוחשים סימפטיה לפרויקט".

 

ינון אשכנזי מספר כי בנו המנוח, ארז, היה נוהג לפקוד את "בית איתן" בחיפה, שם היה מסייע לאנשים עם מוגבלויות. "ארז היה יושב אתם ועוזר להם. אני ממשיך את דרכו", אומר האב. "המוטו שלנו הוא כמו בשייטת - חינוך למצוינות. עובדים עד לפרט הכי הקטן. לפני הכדורגל חשוב לנו שקודם כל הילדים יהיו בני אדם. לפעילות הזו נחוצה הרבה אנרגיה, וכנראה שיש לי אנרגיה, אם אחרי יום עבודה אני מתפנה לעסוק בפרויקט".

 

אשר לרמה הספורטיבית של בית-הספר, מציין אשכנזי: "הכדורגל שלנו טוב, אבל ברור שהחניכים לא מגיעים לרמה של ילדים שמתאמנים חמש פעמים בשבוע. מתקיימים טורנירים רבים בכל האזור, רבים מהם עם כפרים ערביים. אנחנו גדלים לאט לאט ורואים כל שנה התקדמות".


מלך ההר

 

120 רוכבי אופניים נועזים התחרו בשבת (11.11), בצוק מנרה, על התואר אלוף ישראל ב"דאון-היל" - רכיבה במורד צוק תלול במהירות גבוהה (עד 80 קמ"ש). והאלוף הוא (איך לא): נמרוד חמו (19) מקיבוץ מענית. חמו: "היו פערים ביני ובין המתחרים והיה עליי לחץ, כי אני פייבוריט וגם אחרי פציעה".

 

רוצנה, בנות

 

מרוץ ראשון מסוגו - לנשים בלבד - התקיים ביער ראש-העין, בחסות העירייה, בשבוע שעבר (3.11) - במסגרת חודש נגד אלימות במשפחה. לא פחות מ-450 נשים התקבצו למרוץ שאורכו 8.5 ק"מ, וביניהן היו גם הנציגות שלנו: טל כנרי (48, נצר-סרני) ויהודית אלמוג (49, גזר). רן שילון, ממארגני התחרות ומבעלי חברת "אנדיור" - שעוסקת בשיעורים לאורח חיים ספורטיבי - סיפר כי חלק מהנשים התאמנו במסגרת "אנדיור" ארבעה חודשים לפני המרוץ, במטרה לגרום להן לשנות את אורח חייהן. יהודית אלמוג מתארת את החוויה: "בין הנשים הייתה אווירה מיוחדת. היה המון פרגון". 15% אחוז מההכנסות נתרמו לארגון "מתן" (המשלב בין עסקים לקהילה), שהיה היוזם והמפיק של האירוע.


באליפות ישראל בטריאתלון, שהתקיימה לאחרונה באילת, השתתפו שני טריאתלטים ששווה להציץ אל עולמם. האחת - כוח נשי עולה, טל כנרי (48, נצר-סרני), זכתה במקום הראשון בקטגוריית הגיל שלה; השני - ספורטאי חדש-ישן, שאול איזנברג (32, משמר-העמק), שמתברג בצמרת הענף.

 

לאורך השנים התעניינה טל כנרי בספורט, אך מעולם לא עסקה בו. באמצע החיים, כשהיא עובדת במשרה מלאה כאחות בבית החולים "אסף הרופא" ואם לשלושה ילדים - בחרה טל להתחיל לעסוק בענף התובעני ביותר בספורט. "אבא שלי, אורי אליהב (70), הביא את הטריאתלון לארץ", מספרת כנרי, "תמיד הסתובב הספורט באזור שלי ותמיד חיפשתי ענף שבו אוכל להתמקד, אבל מעולם לא החלטתי. לפני שנתיים, גם בעזרת בעלי, שהתחיל לרכוב על אופניים והוריד 50 קילו(!), החלטתי להתאמן בספינינג, ונדבקתי. חיפשתי משהו כדי להזיז את הגוף. התחלתי רק עם אופניים, בשטח ובכביש. לפתע מצאנו את עצמנו עושים שבתות שלמות על האופניים, ואחר כך נשאבנו לתוך הטריאתלון. הטריאתלון הראשון שלי היה לנשים, במסלול קצר יותר, וראיתי שאני מסתדרת עם שלושת המקצועות וגם נהנית".


ש: ואת כל הפעילות הזו הצלחתם לשלב במסגרת העבודה והמשפחה?

טל כנרי: "אם רוצים - אפשר. זה לא קל, כי היום עמוס, אבל הרצון חזק. אני מתאמנת בערב, או לפני העבודה. לוקחת את הבן לחוג כדורגל, ובאותו זמן יוצאת לריצה. לאליפות באילת הבאנו את הילדים והם מאוד נהנו מהחוויה. אני בתוך הענף, מתכוונת לעסוק בו עוד שנים ומקווה לעשות בעתיד את המסלול האולימפי".

 

ובמקצה הגברים - האתלט שאול איזנברג קורץ מחומר מיוחד. התחרות באילת הייתה עבורו "קמבק" לאחר הפסקה של תשע שנים, בהן לא התחרה כלל. איזנברג סיים שני במקצה האולימפי, אך ויתר על מקצה העילית, שכלל ארבעה ישראלים ושבעה זרים. "העדפתי להיות ראש לשועלים מאשר זנב לאריות", הוא מסביר. בדירוג הכללי בארץ, מתוך כל הקטגוריות, סיים במקום השישי.

 

ש: איפה היית כל השנים?

שאול איזנברג: "הסתובבתי בארץ, תל-אביב וכאלה. עכשיו חזרתי לקיבוץ והתחלתי ללמוד משפטים. שמרתי על כושר, נהגתי לרוץ מדי יום, כי אני לא יכול לחיות בלי ספורט".

 

ש: איך חוזרים לענף קשה כזה אחרי שנים של הפוגה?

"עשיתי שני אימונים ביום, קרעתי את התחת, עבדתי קשה, הפסקתי לאכול ממתקים ושטויות והתחלתי ללכת לישון בשעה מוקדמת. אחרי תשע שנים להיכנס למים הקרים ולהתחיל לשחות קילומטרים, זה ממש קשה, אבל אין קיצורי דרך, צריך לעבוד ולעבוד. השחייה היא הענף החלש שלי. במים אני בוכה ומתלונן, אבל יודע שאין ברירה".


ש: אם כל-כך קשה, למה לך הסיוט הזה?

"אין שום דבר בעולם שמשתווה לתחושת האדרנלין ובעיקר לסיפוק שבהצלחה. אצלנו כל המשפחה ספורטאים, זה משהו בגנים. אם אני לא עושה ספורט אני משתגע. הפסדתי את המקום הראשון באילת בהפרש של 26 שניות, נחלתי אכזבה אבל יש לי גם סיפוק, כי אחרי תשע שנים לסיים שני - זו תחושה של התרוממות רוח".

 

ביום שבת האחרון התקיימה אליפות ישראל בדואתלון, הכוללת ריצה, רכיבה באופניים ושוב ריצה - ואיזנברג הסתער, וזכה בסגן אלוף ישראל.

 

נוה כהן (רמת-יוחנן), שזכה במקום הראשון לגילאי נוער צעיר בטריאתלון באילת, זכה בדואתלון במקום הראשון לנערים.


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים