קומיקס חיינו - דותן גולדווסר מגזית יוצר חוברות קומיקס




שירלי זינגר


דותן גולדווסר, צעיר מקיבוץ גזית, יוצר (בהפקה עצמית) חוברות קומיקס * בינתיים הוא כותב ומצייר סיפורים בדיוניים * אבל מבטיח שבעתיד, חוויות הקיבוץ לא ייעדרו ממרכז יצירתו

 

צעיר שוכב על מיטה בבית-חולים, מוקף צוות רפואי ובני משפחה. לצדו מונחת זרועו. היא רקובה. חייו עם יד מידלדלת לא נראים לו. הכל שחור-לבן...

 

ואכן, שחור-לבן ודי אפלולי הוא הקומיקס של דותן גולדווסר, צעיר (22) מגזית. היד שלו, למזלנו, לא רקובה, ואתה הוא יוצר חוברות קומיקס. לפני כחודשיים התקיים בסינטמק בתל-אביב פסטיבל קומיקס ואנימציה, שם הציג גולדווסר את שתי חוברות הקומיקס הראשונות שלו: "רדומים" ו"לוויתן", שעומדות למכירה בכמה חנויות נבחרות, בעיקר בתל-אביב (למשל, "האוזן השלישית" ו"קומיקס וירקות"). בשבוע שעבר התחיל ללמוד אנימציה ב"בצלאל".

 

ש: למה דווקא קומיקס?

דותן גולדווסר: "האמת שאמנות אף פעם לא הייתה עיסוק מרכזי אצלי. הייתי מצייר בשיעורים בבית ספר, בעבודה בקיבוץ - עבדתי בקופה בחדר-האוכל והייתי מצייר שם כל היום. לא למדתי במגמת אמנות, אלא ספרות וקולנוע, ואולי זה הוביל אותי דווקא לקומיקס, שהוא משהו שמשלב ביניהם".

 

ש: ספר קצת על אמנות הקומיקס.

"הקומיקס באמת לא מספיק מוכר. הוא לא חלק מהתרבות המיינסטרימית, גם לא בעולם האמנות. יש משהו משעשע במעמד של הקומיקס בישראל - זו תרבות שכמעט לא קיימת בארץ. בכל כתבה על קולנוע צריך להסביר מה זה קולנוע? לא, אבל קומיקס - כן. זו שפה לא מוכרת, שונה, שלא כפופה לזמן".

 

באופן יותר רציני נחשף גולדווסר לאמנות בכלל ולקומיקס בפרט כשהגיע לתל-אביב לפני כשנתיים ועשה קורס כללי באמנות, בו התנסה בחומרים שונים ובטכניקות מגוונות. קומיקס ממש הוא לא "למד", אלא פשוט התחיל לעשות. הוא מספר שהתקשה לקבל פידבקים בעיקר בגלל השפה האמנותית הלא מוכרת, אבל נוצר קשר בינו לבין אמן מבוגר בקיבוצו, הצייר אברהם סדרינס. "הייתי מראה לו חומרים שלי, דברים שעשיתי", הוא אומר, "ושומע ממנו תגובה: מה עובד, מה לא עובד, הפירוק של הזמן, המעברים בין הפאנלים (התמונות, סצנות) וכו'".


ש: על מה אתה כותב ומצייר?

"זה לא ממש מוגדר. אני כותב סיפורים בדיוניים. ברור שכל סיפור שאדם מספר הוא קודם כל עליו, גם אם בעקיפין. הסיפורים שלי הם בין הקומי לדרמטי. אין לי איזה מסר שאני מנסה להעביר, הרעיון הוא שהסיפורים יעמדו בפני עצמם, ושייהנו מהם".

 

גולדווסר מדבר אמנם על אכזבה מהשוק הדליל לקומיקס בארץ, אבל דווקא בשנים האחרונות ישנה התעוררות מסוימת של תרבות הקומיקס, שהפסטיבל בסינמטק הוא אחד מסממניה. גם באינטרנט ישנה פריחה ומעין קהילה של יוצרים, שמעלים מעבודותיהם, מחפשים ומקבלים תגובות. "אני לא קשור בכלל לקהילת הקומיקס", הוא מסביר, "זה גם עניין של מיקום - אין מה לעשות, במרכז קורים יותר דברים גם בקומיקס".

 

ובכל זאת, הוא יצר קשר עם יוצר הקומיקס הוותיק אמיתי סנדי. "הוא עשה את 'סטיות של פינגווינים', חוברות קומיקס שהצליחו להתפרסם כבר לפני יותר מעשור, היום הוא שייך לקבוצת יוצרים מובילה בשם 'קבוצת דימונה'. זה מצחיק, הוא נחשב לגוורדיה הוותיקה של הקומיקס בישראל, והוא כולה בן ...28".

 

ש: ספר על תהליך היצירה.

"הסיפורים עצמם באים לי בקלות. יש לי כבר חומר לגוש של יצירה, ברמת הסקיצה. צריך כמובן להדק אותם, לעבוד עליהם. כרגע אני עסוק קצת עם הלימודים אז האנרגיות מופנות לכיוונים אחרים".

 

חלק מהאנרגיות הדרושות לגולדווסר מתועלות לא רק לתהליך היצירתי אלא גם לצד ההפקתי והעסקי - שתי החוברות שהוציא היו בהפקה של איש אחד: הוא, כמובן, שצייר והכין, לקח לבית דפוס, שילם מכספו, וגם כל תהליך השיווק והייחצון מונח על כתפיו הצנומות. אז מה הפלא שעוד לא שמעתם עליו? (אם אתם מעונינים לשמוע עליו וממנו אתם מוזמנים ליצור אתו קשר בדוא"ל: dotangold@gmail.com

 

ש: בקיבוץ מכירים את העבודות שלך?

"לא ממש. יודעים שאני מצייר אבל לא בהכרח שאני עושה קומיקס. זה משהו לעצמי, לא רציתי מעורבות כללית, קיבוצית. אחרי שהחוברת יצאה הייתה קצת התעניינות, בעיקר בעובדה שאני מפרסם".

 

בין הרעיונות של גולדווסר, שמחכים לצאת לאור ולהיכתב, גם קומיקס שיעסוק בהתיישבות בשנות העשרים ("יש שם חומרים אדירים לסיפורים", הוא אומר, "אבל לא בטוח שיש לזה קהל...") וגם זמנו של הקיבוץ עוד יגיע למרכז היצירה שלו. "אחד הפרויקטים העתידיים שלי בטח יעסוק בקיבוץ, בילדות, בלינה המשותפת. עד סוף כיתה א' ישנתי בבית ילדים ומלחמת המפרץ הצילה אותנו. אני סבלתי. הקיבוץ בהחלט יתפוס מקום בעתיד היצירתי שלי, אבל לא בקרוב, זה עדיין קרוב אליי מדי. קשה להיות בתוך הקיבוץ ולכתוב על הקיבוץ".

 

ש: למה? בקיבוץ לא פתוחים לביקורת?

"אולי כן, אבל זו בעיה מבחינתי. קרוב מדי. יש לי רצון לתפוס מרחק, בשביל הפרספקטיבה. אני צריך להתרחק כדי לעסוק בזה. יש המון סיפורים בקיבוץ שמחכים שיספרו אותם ולזה דווקא אולי יש קהל יעד...".

 

ש: נו, אז אנחנו מחכים לקומיקס הקיבוצי הראשון.

"אל תחכו בקוצר רוח. זה יגיע, אבל לא בקרוב".


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים