רוכבים לערכים - בי"ס לרכיבה טיפולית ולטיפוח סוסים ערביים, "מגל ערביינס" במגל




 

מיטל עומרי


רכיבה טיפולית היא תחום הולך ומתפתח, שהמודעות אליו הולכת וגוברת בשנים האחרונות בזכות התוצאות המדהימות המושגות במסגרתו. במגל קלטו את העניין כבר לפני שנים רבות. אורוות "מגל ערביינס" ידועה ברחבי הארץ וגם משרד החינוך שולח אליה חניכים.

 

הכול התחיל לפני 26 שנה, כששלומי זהיר (48, מגל), אז חייל בגרעין נח"ל, החליט להקים חוות סוסים בשתי ידיו. הוא גייס את חבריו הרוכבים, "אוהבי סוסים", כהגדרתו, וביחד פנו לקיבוץ כדי שיקצה להם שטח. וכך, כל יום אחרי הצוהריים, יחד עם ילדי חברת הנוער של הקיבוץ, בעזרת מוטות ברזל שמצאו, הקימו את האורווה. לימים, הוזזה האורווה לאתר בו היא נמצאת היום. כבר אז, מספר שלומי, הוא ידע שזו תהיה חווה טיפולית.

 

ש: למרות שהרכיבה הטיפולית עדיין לא הייתה מקובלת.

שלומי זהיר: "למעשה, כל העיסוק בסוסים טיפולי מלכתחילה. הסוס הוא חיה אצילית והאפשרות לאלף, לרכוב ולשלוט על בעל-חיים שמשקלו 500 ק"ג, מביאה את הרוכב להבנה ולתחושה של שליטה עצמית וביטחון - ובעצם, זוהי כל המהות של הרכיבה הטיפולית, על קצה המזלג".

 

שלומי מעיד על עצמו ועל חבריו בימים ההם, שהיו חבורה עם הרבה רצון טוב ופוטנציאל, אבל גם עם הרבה "חורים בהשכלה". "כשהבנו שאנו רוצים להפוך את חוויית הרכיבה הפרטית שלנו למקצוע ולהרחיב את החווה, הלכנו ללמוד ב'ווינגייט' הדרכת רכיבה - שבראש ובראשונה לימדה אותנו עצמנו על המהות של גבולות ברורים". במשך השנים, גם הילדים שעבדו באורווה באופן מלא עברו קורסים, וחלקם אף הפכו להיות מדריכי רכיבה בעצמם.

 

"מגל ערביינס" הוא בית ספר לרכיבה טיפולית, וגם אורווה לטיפוח ולהשבחה של סוסים ערביים טהורי גזע. בצוות החווה, בראשותו של שלומי (שמנהל גם את הלולים של מגל), עובדות שלוש מנהלות "בפועל", כולן מדריכות מוסמכות: איריס שוקרון (25) וענבל אלוש (25) מקיבוץ חוקוק, ורוני שפע (31) מגבעת-חיים איחוד. שלוש הנשים הללו מדריכות במשך השבוע 230 ילדים מגיל 6 ועד גיל 18, חלקם נערים בסיכון המתגוררים בפנימיות, חלקם עם נכויות שונות וחלקם אוטיסטים.

 

ש: במה שונה הרכיבה הטיפולית מרכיבה ספורטיבית?

"בשתיהן קיים אלמנט ההנאה, אבל ברכיבה הטיפולית שמים דגש על תרומה של הסוס, כאמצעי היכול לעזור לרוכב לפתח מיומנויות שחסרות לו. בתחום הפסיכולוגי, למשל, מסייעת הרכיבה הטיפולית להקלה בקשיים קוגניטיביים, רגשיים, התנהגותיים וחברתיים. הרכיבה והשהייה במחיצת הסוס מאפשרות לרוכב להתמודד עם מצבים המשפרים יכולת ריכוז, דחיית סיפוקים, הצבת גבולות, הרגלי עבודה, דימוי עצמי, ביטחון עצמי ואסרטיביות. בנוסף, כמו שאמרתי קודם, היכולת להתמודד עם בעל חיים גדול ועוצמתי מעניקה לרוכב תחושת ביטחון וכוח. מצד אחד, הסוס מקבל את הרוכב ללא תנאי וללא שיפוט, ומצד שני, הוא מגיב באופן אינסטינקטיבי, שמשקף לרוכב את התנהגותו. בתחום הפיזיולוגי, תנועותיו של הסוס - מעלה, מטה, קדימה, אחורה ולצדדים - מקבילות לתנועת האגן האנושי בהליכה. תנועה ייחודית זו גורמת לנרמול של טונוס השרירים ולחיזוקם (כולל חגורת הכתפיים), לשיפור ביציבה ובשיווי המשקל, לקואורדינציה ולגירוי המערכת התחושתית השטחית והעמוקה. וכמובן, בתחום החברתי, הרכיבה בונה קשר 'אדם-חיה', מצב שיכול להתקיים רק מתוך תקשורת נכונה של הבנה הדדית והכרה ברצונותיו של הזולת. תהליך זה מלמד את הרוכב על קשר בין אדם לחברו. שיתוף הפעולה בין הרוכב לסוס ובין הרוכבים לבין עצמם גורם לרוכב להפנים מושגים כמו: חברות, פתיחות, ויתור, התפשרות ועזרה הדדית".

 

שמה של "מגל ערביינס" הולך לפניה, ולאחרונה שולח אליה משרד החינוך, דרך המועצה האזורית מנשה-אלונה, מטופלים המוגדרים כנוער בסיכון. המדריכות, איריס, ענבל ורוני, עובדות כל אחת עם קבוצה המונה 12 ילדים או נערים המוגדרים כך. מלבד הרכיבה הטיפולית, לומדים כל החניכים כיצד לטפל בסוס באופן פיזי, וגם חומר עיוני על אילוף. הטיפול באנשים עם מוגבלויות פיזיות ובאוטיסטים נעשה אחד על אחד.

 

ש: מתי אתם, כמדריכים, מרגישים בהבדל, בהתפתחות שהמטופל עבר?

איריס שוקרון: "בדרך כלל אנו מרגישים בהבדל לאחר כמה מפגשים, אבל יש בהחלט מקרים שבהם רואים שיפור מיידי. אחד הסיפורים המדהימים קרה רק לאחרונה, כשאירחנו בחווה, בהתנדבות, קבוצה של ילדים אוטיסטים. אחד הילדים, שעל-פי הוריו לא יצר מעולם קשר עין ותקשורת מילולית - התחיל לרכוב בהדרכתה של רוני שפע. זו הייתה הפעם הראשונה שהילד רכב, ומיד הוא התחיל לצחוק צחוק גדול ויצר אתה תקשורת עין. עבור סיטואציה כזו אנו עובדים כל השנים. זה הסיפוק הכי גדול שיש, שבכלל אפשר לבקש".

 

איריס מספרת על מקרה נוסף, כאשר הובאו אל החווה, ל-15 מפגשים, נערים בני 18-17 מהמגזר הערבי, שעד אז נפלטו מכל המסגרות. "במפגשים הם למדו כיצד מטפלים בסוס וכיצד מאלפים אותו. לבסוף לאחר מספר קטן של מפגשים, כשנפגשו עם נערים יהודים, ראית שהשינוי כבר קרה. המפגש היה נטול דעות קדומות, והייתה שם עזרה הדדית לשמה".

 

האורווה, למרות שהייתה יכולה לתפקד כמוקד רווח, מנוהלת בכוונה כאורווה ללא מטרות רווח. החווה מסבסדת 45% מהטיפול בילדים, ואת שאר המימון משיגים בעזרת הקיבוץ וממכירת סייחים וסייחות שנולדים בה. כולם מבוקשים, משום שנולדו לסוסים ערביים טהורי גזע. האורווה פותחת שעריה אחת לחודשיים, שוב בהתנדבות, עבור ילדים חולי סרטן מבית החולים שניידר, דרך עמותת "חיים".

 

"הנתינה", אומרים שלומי ואיריס, "היא חלק מהחינוך ומהערכים שאנו מנסים להקנות לחניכים שלנו. אחת המטרות של המקום הזה היא להוות אי של שפיות ושל שקט, מוגן מאלימות, מגזענות ומסבל. זהו מקום שממנו שואבים את ההצלחה ואת המוטיבציה להתמודד עם החיים הקשים, בהם נתקלו הילדים האלה בגיל כל-כך צעיר".

 


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים