מוקי עם כל הלב - הספר "מענית הלב" נכתב כאות הוקרה למוקי צור




 

אורה ערמוני



 

לאחר מבצע (חשאי!) בהשתתפות חמישים כותבים ואנשי רוח, הושלם "מענית הלב", ספר-מתנה יוצא דופן ומרגש המוקדש למוקי צור * השבוע (27.10) יתקיים באפעל אירוע חגיגי לרגל הוצאת הספר * מחווה מאנשי תרבות לאיש תרבות יחיד ומיוחד

 

"חבריו, תלמידיו ועמיתיו של מוקי צור חוברים יחדיו ומגישים מתת זה, שנשזרו בו ניבים מגוונים ושונים: מסה, מאמר, רשימה, סיפור, מחקר, שירה; ובצד הקולות גם צבעים וקווי רישום", כך כותב אברהם (פצ'י) שפירא (יזרעאל) בפתיח לספר היפה ועב הכרס "מענית הלב - מנחת דברים למוקי צור", שיצא בהוצאה משולבת של הקיבוץ-המאוחד, יד טבנקין ובינ"ה, והוענק למוקי צור לקראת יום הכיפורים. בהמשך מוסיף פצ'י וכותב: "כשנות דור פועל בתוכנו מוקי ההוגה וההיסטוריון, נוצר הניצוצות מעולמותיהם של האבות המייסדים ומספר עליהם; מוקי שהוא משורר גם בפרוזה שלו; מוקי המורה-המחנך, שבביוגרפיה שלו אין חיץ בין מדרש לבין מעשה, בין חריש מתמשך בשדות הרוח לבין המחויבות המתמשכת של איש הגשמה".

 

איש אשכולות, איש רנסנס

 

בודה, הלא הוא אריה בודנהיימר מצרעה, שסוגר עשר שנים בבינ"ה (אפעל) מראשיתה, לאחר שסיים את ניהול התיכון האזורי ברנר, ומי שלא מכבר הביא לקדמת הבמה את פצ'י איש יזרעאל, בחגיגה גדולה שעשה לכבודו באפעל, הגה כבר לפני שלוש שנים את הרעיון לציין את פועלו ומפעלותיו של מוקי צור. בתחילה ניסו בודה ואנשי בינ"ה להגיש את מוקי לקבלת פרס אביחי, לאחר מכן התלווה בודה ליוזמת יצחק בן-אהרון להגיש את מוקי צור לקבלת פרס ישראל. "כשאלו לא צלחו", מספר בודה, "אמרתי: קיבינימט! ולכל הרוחות! - כן, ממש במילים אלו, עד כדי כך כעסתי - יש דרכים ראויות ונכונות להביע הערכה, לתת מקום ציבורי וכבוד למי שאנחנו חושבים שהוא ראוי לכך, ואם לא בפוליטיקה של הבמות הציבוריות, יש דרכים שנתונות להחלטתנו". כך אמר בודה ועשה. הוא הדליק לעניין את יצחק גרשון (משמר-הנגב), מנהל יד טבנקין, ואת פצ'י, השקיע אנרגיה, השקיע עבודה, כיתת רגליו, ניסה לאסוף כסף ויחדיו החליטו לא לקשור את הרעיון ליובל מסוים, וחלילה לא למחלה או "גבורות" ואפילו לא לחכות שימלאו למוקי שבעים שנה. השלושה צירפו אליהם את עוזי שביט (שדות-ים), מנהל הוצאת הספרים הקיבוץ- המאוחד, שהביע נכונות להוציא את הספר בהוצאה שבהנהלתו, ואת שלומית אביאסף (יפעת), עורכת בהוצאת הספרים ורוחמה שאולסקי (בת גליל-ים), המעצבת של ההוצאה ויחד עם כל חמישים הכותבים, המשוררים והציירים, ומכלול כתבים גנוזים של מוקי, הוציאו לפועל ולאור את הספר "מענית הלב".

 

בודה, בהבדל מסביבתו הקרובה של מוקי, לא שייך ל"חבורה הלוחמת" של "שדמות". "הקשר המשמעותי וקשרי העבודה שלנו", אומר בודה, "נערמו ונאספו לאורך השנים בעבודתנו המשותפת בבינ"ה. למדתי שם להכיר את מוקי כמורה, מדריך טיולים, מדריך קבוצות לומדות, מארגן אירועים מיוחדים וגם הרבה מאוד כמי שמתייעצים איתו בכל מיני נושאים שהניסיון והתבונה שלו בהם הם עזר חשוב".

 

ש: מה בעיניך הייחוד של מוקי?

בודה: "הרב-תחומיות. מוקי הוא איש רנסנס, איש אשכולות, אולי בגלל זה הוא לא הגיע לשלמות בתחום אחד מסוים; אין כמעט דבר מבחינה תרבותית שזר לו, שלא קרא עליו וארג אותו בפומביות שהוא נותן לדבריו; מוקי הוא ייחודי ביכולת שלו לחבר הרבה מאוד אנשים לעולמות שהוא נוגע בהם, מגוון אנושי מבחינה גילית ומבחינת מקומם בחברה הישראלית. יש בו תבונה פוליטית מאוד עמוקה ומעניינת. יש בו משהו מטעה: מוקי הוא בעצם חיה פוליטית, עם כל הנכונות שלו לקחת אחריות במשמעות של תמיד להיות מעורב, להכיר בזה שהמעשה חשוב כמו היצירה. הוא פועל בניסיון עקשני, כמו של פרד, לקשור בין המעשה לבין מקורות הרוח והתרבות, למרות שזה עשוי להיראות סיזיפי".

 

וזה לא הכול. כמעט בנשימה אחת ממשיך בודה בתיאור שבחי מוקי צור. "מוקי ייחודי בעיני בהיקפים של העשייה שלו, בכיתות הרגליים מחבורה לחבורה, ממקום למקום. אלו דברים מרתקים. מהיותו גנן או מטפל של ילדים עד להיותו מזכיר התק"ם. מהיכולת שלו לרתק מאות אנשים בהרצאה וסיפור והנכונות לשבת עם עשרה צעירים וללמד אותם. מוקי פיתח שפה מיוחדת משלו, דרכים מיוחדות ותחומים מסוימים שדרכם הוא מדבר ומתקשר אל האנשים. לשמחתי, הרגשתי שזו לא גחמה אישית שלי אלא צורך של רבים מאוד לתת לכל זה ביטוי פומבי וציבורי. חשבתי שאין כמו מוקי ראוי להוקרה בזכות העולמות שהוא נוגע בהם, המעגלים החברתיים, האינטלקטואליים, התרבותיים, התנועתיים, ההידברויות הרבות שלו עם הרבה מאוד מסגרות, גם מעבר למסגרות התנועתיות שלנו", מוסיף בודה ומסכם את דעתו בביטוי נוסף לא בדיוק "פוליטיקלי קורקט": "ושימותו הקנאים - אם יש מישהו שראוי יותר ממוקי לפרס ישראל".

 

464 עמודים, 50 כותבים

 

לצורך הכנת הספר הורכבה מערכת מיוחדת ששותפו בה: מוטי זעירא, עוזי שביט, אלי אברהמי, יצחק גרשון, פצ'י ובודה. סומנו כיוונים עקרוניים של הספר, שאמור לבטא את מגוון העולמות שמוקי עוסק בהם, ואת המגוון האנושי והתרבותי שקשור אליו.

 

מתוך הדיונים והסודות מחדר הדיונים מוכן בודה להסגיר שדווקא פצ'י היה היחיד שחשב שהספר צריך לעסוק גם במוקי ולא להיות רק כזה המוקדש למוקי בעוד האחרים כולם חשבו שהספר יהיה לכבוד מוקי וכל אחד מהכותבים יחליט אם יאמר או לא מילה אישית. ברגע שהוחלט, פצ'י החל להריץ את העניין, הכין רשימת חוקרים, משוררים, ציירים, סופרים והוגים, דחף, פנה, האיץ, לא ויתר, לא הרפה, ניהל מו"מ והספר במתכונתו המהודרת, המכיל 464 עמודים וחמישים משתתפים, יצא לאור.

 

"המלחמה נכנסה לנו באמצע וכמעט שיבשה את מהלך הדברים", מגלה בודה, "הפעלנו מכבש כדי שהספר יצא בתאריך המסוים שקבענו. בסופו של דבר הוא יצא לקראת יום הכיפורים במקום בראש השנה, והכול נסתיים בטוב. אפילו הקונספירציה כמעט פעלה כשורה. היה ברור לנו שאם מוקי ידע, הוא יפעל בכל מאודו לרדת מהעניין. זה כמעט קרה אבל אמי, רעייתו של מוקי, הצילה אותנו".

 

השבוע (27.10) יתקיים באפעל אירוע חגיגי לציון הוצאתו לאור של הספר. את האירוע תפתח מקהלת האיחוד ובין הדוברים יהיו: זאב (ולוולה) שור, מזכיר התנועה, מנחם ברינקר, עמוס עוז, אסף ענברי, מוטי זעירא, פצ'י וצעירי בינ"ה. "אני מקווה שההתכנסות לא תהיה נוסטלגית", מסיים בודה, "הייתי רוצה שיהיה זה מעמד רוחני תרבותי, ואני פונה בעיקר אל המסגרת התנועתית. אני מקווה שיש לאירוע כזה ערך ושזה אומר משהו צנוע על כך שלתנועה יש נכסים וחשוב שהיא תבטא עצמה גם בתחומים אלו".


מוקי הוא תפארת ישראל

 

מילותיו של יצחק בן-אהרון ז"ל פותחות את "מענית הלב"

 

ראש וראשון הכותבים בספר "מנחת הלב" הוא יצחק בן-אהרון. על הדרך בה הביא בן-אהרון את דבריו "עם מוקי ועליו" מספר פצ'י: "מנחה זו, קולות, צלילים וצבעים, קולות אנוש חמים ומנגינות פנימיות לרוב - פותחת בדברי זקן הזקנים של השבט, יצחק בן-אהרון נוחו עדן. הוא כבר לא ראה וכמעט לא שמע, בעת בה נרשמו הדברים מפיו. אבל קולו היה מלא וצלול, אף נכרו בו הדי רעמים. הדברים הללו שלו, אלו שבפתח הספר הושמעו על ידי בן-אהרון כמקשה אחת שעוצבה על ידיו מראש. גביש של דברים. מילה בסלע, מועט המחזיק מרובה. מספר דקות לאחר שסיים להשמיע את דבריו בהמיית לב גדולה, הוסיף בן-אהרון משפט שיש לו תיבת תהודות גדולה ברבדים היסטוריים של לשוננו: 'מוקי הוא תפארת ישראל'".


מנחת תודה

 

כששמו לי את הספר בהפתעה על השולחן התעלפתי מהתרגשות * מוקי צור משחזר ומודה-מודה-מודה

 

במשך שלוש שנים נשמר הסוד. פעם אחת כמעט התגלה כשמישהו בא ובירך את מוקי: מזל טוב לך שהגעת לגיל 70, ביקשו ממני לכתוב לספר לכבודך. "רצתי לאמי, רעייתי, בבהלה", מספר מוקי, "אני לא יודע מה הם עושים, אבל מוכרחים להוריד אותם מהעניין. אמי, שהייתה בסוד הדברים אמרה לי: תעזוב את זה. יש בכלל סיבה לכתוב עליך ספר, הרי אתה בסך הכול בן 68".

 

חלף זמן, מוקי שכח מהעניין, ואז לפני יום כיפור, קיבל הודעה מביתו זהר, שמבקשת לפגוש אותו לשיחה בבית. "זהר ביקשה, התייצבתי. דופקים בדלת ומופיעים: בודה, פצ'י, שלומית אביאסף ויצחק גרשון. מה להם יחד, בביתי? חשבתי שאם הרביעייה באה יחדיו הם בוודאי רוצים שאכתוב ספר. ואז פצ'י אומר: במקרה עברנו דרכך, ושם לי את הספר על השולחן. התעלפתי מהתרגשות. חגגנו. לקחתי את הספר ביד, הסתכלתי חיצונית. התאהבתי בו ממבט ראשון. בלעתי אותו ביום וחצי ולאחר מכן התחלתי לקרוא ברצינות".

 

את דברי התודה שלו קורא מוקי מהכתב, שמא יישכח חלילה מישהו מהעושים במלאכה. "תודה לכל מי ששמרו על הסוד. לו ידעתי הייתי מוריד אותם מן העץ היפהפה. אני מודה לבודה על יוזמתו וליוויו האוהב, על עריכתו המופלאה של פצ'י, על יכולת הניפוי וההבאה לדפוס של שלומית אביאסף. פצ'י ושלומית ערכו חלק גדול מספריי, והם יודעים את ליקויי טוב יותר מכולם, על כן אני מודה להם שבעתיים. לעוזי שביט שהעז להציע את אכסנייתו הנהדרת - הוצאת הקיבוץ-המאוחד ולרוחמה שאולסקי על העיצוב שובה הלב של הכריכה בשילוב 'כולל הלב', ציורו של פנחס צינוביץ'. אני מודה לכל החוקרים, הסופרים, המשוררים, הציירים, לחוצי גיל התשעים ולצעירים שבהם. לכל אלו אני מאחל המשך יצירה פורה ולעצמי אני מאחל שאמשיך ללמוד מהם כפי שלמדתי עד כה. אני מודה לחברי קיבוצי עין-גב. לאלו הקוראים בספר, לאלו הנבהלים ממנו, לאלו הצוחקים עליי ועליו בטוב לב, לאלו התמהים והרחוקים שמתעקשים להעניק לי בית וחברה. תודה לבני משפחתי שמשלמים את המחירים לעשייתי באהבה לא מוסברת, לרעייתי אמי שלא גילתה ולבני הקוראים האמיתיים של חיי, גם שאינם עושים זאת דרך כתיבתי. תודה לקוראים שלהם מוקדש הספר באמת, לחברותות המחנכים, ההיסטוריונים, האמנים, נוצרי הזיכרונות ואוצרי התקוות, ולחברי הקבוצות השיתופיות בוגרי תנועות הנוער, מחנכים צעירים המנסים בשעה קשה זו לתקן וליצור. תודה!"


 


מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים