תושבניקים - אזרחים שהעדיפו את חיי המושב



תושבניקים

ליאורה שואט, חני סולומון


 

מושב בן-נון. פותח חלון ומרגיש טוסקנה

 

גדי ולילך בר ציון, הורים לשני ילדים, עלמה בת החמש ומעיין בן 5 חודשים, הגיעו למושב בן-נון לפני כשלוש שנים. עד לפני כחמש שנים גרו גדי, בן קיבוץ רעים, ולילך התל-אביבית, בתל-אביב. כאשר נולדה עלמה משך גדי איש הטבע לכיוון מגורים בסביבה כפרית, לילך העירונית מעט חששה. לכן, כשלב ראשון, הם שכרו בית במושב בית הלוי, ורק לאחר התאקלמות של שנתיים הם החלו בחיפושים אחר מקום למגורי קבע.

 

"במסגרת החיפושים הגענו לכל מיני מושבים", אומר גדי, שהיה כתב חדשות ברשת מקומית של השפלה בחברת תבל. "אחד הקריטריונים שהנחו אותנו היה החיפוש אחר מערכת חינוך טובה. מאחר ובמשך שנים רבות שימשתי ככתב חינוך בשפלה, ידעתי כי מערכת החינוך של המועצה האזורית גזר מצויינת והגיעה להישגים רבים. לכן, התמקדו החיפושים שלנו ביישובי המועצה. כאשר הגענו למושב בן נון, פשוט התאהבנו בנוף המטריף. אתה פותח חלון ומרגיש בטוסקנה. פשוט מדהים. מייד החלטנו שזה מקומנו.

 

"הקהילה נהדרת, יש פה הרבה מאוד אנשים עם ילדים, וזה יוצר סוג של התחדשות מבחינה קהילתית. הגן והגננת פנטסטיים, חיי החברה פעילים, ובמושב חזרו לחוג את החגים בצוותא. בשנה הראשונה לשהותנו במקום ארגנתי, כתבתי והנחיתי את טקס השואה. במלחמה האחרונה טרחה לילך על תרומות של מצרכים לאנשי הצפון. החברים בבן נון ובמושבי הסביבה שיתפו פעולה והצלחנו לארגן 50 ארגזי מוצרים, שחולקו דרך עמותת לתת.

 

"בהרחבה יש 80 משפחות, מחציתן בנים של חברי המושב והשאר כמונו, אנשים שהגיעו מבחוץ.

 

היחסים עם היישוב הוותיק בסדר, הם קולטים שאנחנו כוח חיובי שהביא עדנה למושב. החברה פה פלורליסטית, יש פה מגוון רחב של אנשים וכל אחד יכול למצוא את החברים שמתאימים לו. בסך הכל נהדר לנו פה. אנחנו ממוקמים במקום טוב מבחינת האזור, החינוך מעולה, האנשים חמים והנוף מהמם. מה צריך הבן אדם יותר מזה?"

 

מושב בית עוזיאל. אוויר משובח

 

אבנר ואביטל כהן ממושב בית עוזיאל הגיעו מסנט לואיס שבארה"ב, אליה נשלחו לפני תשע שנים מטעם "אמדוקס", חברת מחשבים בה עובד אבנר כמהנדס מחשבים. תחילה נסעו לשיקגו, כשהם הורים לאביב, אחר כך התווסף למשפחה אמיתי.

 

אביטל: "היה לנו טוב בארה"ב מבחינה כלכלית, מבחינת החינוך, תרבות הפנאי, ובעצם מכל הבחינות. בשעות הפנאי הרבינו לטייל וגם היינו מעורבים בחיי הקהילה היהודית. יש לנו חברים רבים גם לא יהודים, והייתה בינינו קרבה כמו בין אחים. אגב, הקשרים לא נותקו והם מגיעים לביקורים ולהתארח אצלנו בארץ". אבנר: "התלבטנו רבות אם לחזור לארץ או להתאזרח בארה"ב".

 

אביטל: "חיינו שם, אבל היינו מחוברים לפה. חזרנו מתוך אהבה לארץ ואמונה שפה זה המקום שלנו.

 

כאשר החלטנו לחזור היה לנו ברור שאנו חוזרים למושב פתחיה שבו נמצאים חברי ילדות של אביב. וגם בגלל מערכת החינוך הטובה של המועצה. אגב, בבי"ס איילון בו לומד אביב פתחו השנה כיתת לימוד למצטיינים באנגלית.

 

אבנר: "רצינו לגור במקום בו נהיה קרובים לאדמה, שבו נוכל לגדל בעלי חיים".

 

אביטל: "איתרתי בית בהרחבה בבית עוזיאל שבעליו ביקש למכור. הבית היה בנוי לטעמנו עם גינה מסודרת ואהבנו אותו מהרגע הראשון".

 

אבנר: "האמת היא שהנחיתה הייתה קשה, זאת בעקבות קשיים בירוקרטיים שבהם נתקלנו ואנו נתקלים במוסדות בהם אין תודעת שירות לאזרח משלם המסים. ובעיקר בגלל תרבות ה'לסדר' את האחרים של בעלי מקצוע שנזקקנו לשירותיהם. אלה ניצלו את העובדה שרק חזרנו מארה"ב והיינו תמימים, עם הרבה רצון טוב, ובעיקר נתנו בהם אמון. הם חשבו שאנחנו מלאי כסף, וגבו מאתנו מחירים גבוהים תמורת עבודה מחפירה. בגלל כל אלה עלו בי רגשות חרטה על שחזרנו".

 

אביטל "זה לא קורה בכל המוסדות, אני דווקא חשה בשיפור בשירות לאזרח, בביטוח הלאומי, במס הכנסה ואפילו שיפור במערכת החינוך. עם הזמן גילינו שגם השכנים בהרחבה נעימים, מסבירי פנים ואיכותיים. יש בהם אנשי היי-טק, מהנדסים, עורכי דין, מורות ובעיקר הרבה מאוד ילדים.

 

לפני שנה פחות חודש, נולדה לנו אלה, ואבנר אומר שהאוויר הטוב במושב הוא שהשביח את הגנים שלה.

 

"אבנר ממשיך לעבוד ב"אמדוקס" כמנהל ביצועים והוא נוסע לרעננה, שם ממוקמים משרדי החברה, דרך כביש 6 הקרוב אלינו, מה שמקצר את הדרך. ואילו אני מלמדת בגימנסיה עתידים ברמלה הסמוכה. כך שבסך הכל טוב לנו פה".

 

מושב פתחיה. לצאת עם כוס קפה לגינה

 

ד"ר אנה אפשטיין ויהודה לוי הם שכני החדשים. מאז הגיעו לגור בשכנותי, שודרגה החצר שלי בצמחים ועצים שלא הכרתי ובעציצי מוזאיקה צבעוניים ומדהימים ביופיים, מעשי ידיה של אנה להתפאר.

 

הורים לאילי בן השלוש, הם הגיעו למושב פתחיה לפני כשנתיים מהבון טון של תל-אביב, שם התגוררו ברחוב אורי היוקרתי.

 

אנה רופאה וטרינרית, עלתה לארץ לפני 12 שנים מיוגוסלביה לשעבר. כיום היא עובדת בביה"ח הווטרינרי אוניברסיטאי בבית דגן והיא גם מרצה ומדריכה סטודנטים לווטרינריה. בשעות הפנאי המעטות שיש לה היא עושה עבודות מוזאיקה.

 

יהודה הוא ירושלמי אסלי, אמן ויטראז' וירטואוזי. יהודה: "פגשתי את אנה סמוך לעלייתה לארץ. 

היא לא ידעה לדבר עברית, ולא הבינה מה קורה פה, מי נגד מי. לקחתי אותה תחת חסותי והכנסתי אותה אט אט לעניינים החברתיים והפוליטיים בארץ. היא מייד התחברה לארץ והפכה יותר פטריוטית מילדיו של בן גוריון".

 

אנה: "את העברית ואת כל מה שאני יודעת על הארץ למדתי מיהודה אהוב לבי. נהגנו לטייל על האופנוע שלו בכל רחבי הארץ והגענו לפינות נידחות שאפילו צברים לא מכירים. מהר מאוד התאהבתי בארץ, אותה למדתי לאהוב דרך עיניו האוהבות של יהודה. החלטנו לגור במושב מפני שאני שונאת לגור בקוביות שהעיר מציעה. כל הדירות פחות או יותר באותו שטאנץ, מה גם שהעיר מעלימה את האינדיבידואליות של האדם, עד כי נדמה כי כולם אחד. וזה לא מתאים לנו".

 

יהודה: "אני אוהב את הקשר והחיבור לאדמה. את היציאה בבוקר עם כוס קפה לגינה ולשמוע את ציוץ הציפורים במקום המולת המכוניות. גם האנשים פה שונים, הם מזכירים את האנשים שהיו פעם בארץ ישראל".

 

אנה "במושב קצב החיים האחר, קצב של פעם, מעט אטי ורגוע. האנשים אחרים, יותר חמים והרבה פחות מנוכרים. במסגרת השיטוטים שלנו בארץ, הגענו גם לאזור עמק איילון והתאהבנו בנופי האזור, שהם לדעתי הנופים היפים ביותר בארץ, אפילו יותר מנופי צפון הארץ. הכרמים המטופחים והשדות המעובדים נתנו לי הרגשה כאילו אני בשווייץ. החלטנו שאנו מתמקמים באזור והתחלנו לחפש בית. ביקרנו במספר מושבים ובסופו של בחרנו בפתחיה, כי אמרו לנו שהאנשים פה חמים ומסבירי פנים".

 

יהודה: "מאז שהגענו לפה, גילינו שהאנשים עוד יותר חמים ממה שאמרו לנו. טוב לנו פה, אנו עסוקים בשדרוג הבית והגינה וכיף לנו".

 

אנה: "הופתענו לגלות כי רמת הגנים והפעוטונים עולה בהרבה על מה שמציעים ביישובים יוקרתיים בסביבה. אילי שלנו מרגיש פה טוב, הוא מאושר ואנחנו מאושרים יחד אתו".

 

הרחבות

ליאורה שואט

 

"בזמנים עברו", אומר אשר אוזן, אחד מוותיקי המושב שלנו, פתחיה, "הסתכלת בפניו של ילד ויכולת לדעת לפי מבנה פניו לאיזו משפחה הוא משתייך. היום אני פוגש במושב אנשים רבים שאיני יודע מי הם". הוא לא אמר זאת כטרוניה, אלא כקביעת עובדה. כבר למעלה מעשור מאז יצאו ההרחבות לדרך. הן יועדו במקור לבנים שלא נמצא להם מקום במשק ההורים, אך עם הזמן נמכרו בתים בהרחבה לתושבי חוץ, שבחרו לגור בפתחיה מסיבות רבות שלא כללו סנטימנטים למקום.

 

רוצים מועדון פעיל - עופר וטלי רולניק מכפר אביב

חני סולומון

 

עופר (46) עוסק בעסקי ביטוח, מתגורר עם משפחתו כשבע שנים בהרחבת כפר אביב. "הגענו לכפר אביב, אחרי שגרנו בשכירות כשנתיים בשדמה הסמוכה. במקור הגענו מרחובות, מתוך רצון לאיכות חיים לילדים ולמשפחה. לחיות באזור כפרי ירוק ושקט, ללא רעש העיר ההומה. וכן לחיות בחברת אנשים בעלי איכויות גבוהות. אלה היו הציפיות שלנו, שבאופן כללי בהחלט באו על סיפוקם. כמי שעובד בתל-אביב, החזרה לפינה השקטה בכפר זה יתרון עצום. הקליטה בכפר הייתה טובה מאוד, גם לשלושת ילדנו: רז (17), אור (16) ואירין (12). אנו מרגישים מרוצים מבחירתנו. טלי אשתי עובדת כיועצת חינוכית ומטפלת בליקויי למידה, ופעילה בוועד המוניציפאלי, במיוחד בנושא החגיגות לילדים. אני הייתי פעיל בוועד שהקים את השכונה".

 

איזה נקודות טעונות שיפור?

"בעקבות חידוש הכביש הראשי והמדרכות בכפר בשנים האחרונות, השתפרה מאוד ההתייחסות לנושא שיפור פני חזות הכפר ופינות הגינון. אך עדיין יש מקומות הטעונים שיפור. במסגרת השיפור גם מועדון הכפר שופץ באופן יפה במיוחד. ובעקבות שיפוצו קיימת דרישה לערוך בו מסיבות לכל שכבות הגילאים. ואכן היינו מצפים שהמועדון יהיה פעיל יותר, לכל התושבים בכפר".

 

עלו בגורל - ערן ושרון אטנר מכפר הרי"ף

 

ערן (43) מהנדס בעל תואר שני, העוסק בניהול הנדסי ומתגורר עם משפחתו כשבע שנים בהרחבת הכפר. במקור הגיע מחיפה ושרון אשתו גדלה בקריית גת. לפני בואם לכפר התגוררו בקיבוץ משמר דוד. למשפחת אטנר ארבעה ילדים: ים (16), שיר (13), והתאומות דפנה ואילת (9).

 

ערן: "הגענו לכפר הרי"ף מתוך רצון לחיות במקום של מרחבים פתוחים וירוקים. להרגיש קרוב לטבע, לחיות במקום פחות צפוף. לאחר שבדקנו מושבים רבים בסביבה, האפשרות לרכוש שטח לבנייה בשכונת ההרחבה בכפר הרי"ף נראתה לנו הכי מתאימה. מאוד שמחנו שקיבלנו תשובה חיובית, שעלינו בגורל בין עשרים המשפחות שנבחרו להיקלט בכפר מחוץ ליישוב. ואכן נקלטנו טוב מאודו, ואנו אכן מרוצים מבחירתנו. החברים בכפר מגובשים, במהלך השנה נערכות מספר מסיבות כלליות לתושבים, לרוב בחגים, וזה נותן הרגשה טובה ומלכדת. בעבר הייתי מעורב ופעיל בנושא התוכניות ההנדסיות של שכונת ההרחבה, המתוכננת למאה יחידות. שרון בעלת תואר שני, שעוסקת בתחום איכות הסביבה, הייתה חברת בוועד המוניציפאלי הראשון, שהוא הוועד המתאים ביותר לצורת התיישבות, שבה יש מתיישבים בעלי נחלות חקלאיות ומתיישבים בעלי בתים.

 

הילדים לומדים בביה"ס שדות יואב בקיבוץ גת ובתיכון צפית בכפר מנחם. אנו מאוד מרוצים מרמת הלימודים בבתי הספר האלה. למרות שהם נמצאים בקיבוצים, איננו מרגישים שום אפליה, או איזה בעיה בשל היותנו תושבים המתגוררים במושב".

 

איזה נקודות טעונות שיפור?

"העובדה ששכונת ההרחבה בכפר, המונה לפי שעה כשבעים יחידות, מנותקת פיזית מהכפר הוותיק.

 

זה אומר שכל הזמן צריך להסיע את הילדים, וגם צריך לנסוע כדי להשתמש בשירותי הכפר: מכולת, מגרש טניס וכדור סל ועוד".









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים