התורה החילונית - קובי וינר ממזרע ואבי פסקל מבית-העמק יוסמכו ל"רבנים חילוניים"




התורה החילונית

ארנון לפיד


קובי וינר (מזרע) ואבי פסקל (בית-העמק) יוסמכו בקרוב ל"רבנים חילונים" * ואל תטעו: יש הבדל ענק בינם לבין הרבנים הרפורמים והקונסרבטיבים שאתם מכירים * היהדות המתחדשת

 

באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, פרש הרב האמריקאי שרוין ויין מהתנועה הרפורמית, ויסד בדטרויט "קהילה יהודית הומניסטית", ולה בית כנסת ומכון, חילוניים בהגדרה. כיום מונה הזרם הצעיר כמה וכמה קהילות, הקשורות בפדרציה עולמית.

 

הרבה שנים אחר כך, מבלי לדעת דבר על הרב ויין וקהילתו החלוצית בדטרויט, במסגרת לימודיו ב"מנדל - בית ספר למנהיגות חילונית" בירושלים, כתב קובי וינר (מזרע) עבודה גדולה, שעיקרה כעיקרי תפיסתו של הרב ויין. באותה עבודה הציע גרסה חילונית לתפקידו של הרב הקהילתי - "מחולל קהילת תרבות ישראלית מתחדשת".

 

מלכתחילה, מגלה וינר, רצה להיות רב רפורמי ולעבור הכשרה לרבנות מטעם התנועה ליהדות מתקדמת בארץ. אבל כשהראה את עבודתו לבר-סמכא בתנועה, אמר לו זה: "מצטער, אתה לא רפורמי, אתה חילוני". נחמה פורתא: בדצמבר הקרוב בכל זאת יהפוך וינר לרב. יחד עם אבי פסקל (בית-העמק), ועם קבוצה קטנה של בוגרים, רובם בעלי זיקה או רקע קיבוציים, יקבל "הסמכה לרבנות" מטעם פדרציית הקהילות ההומניסטיות היהודיות. הוא יהיה רב חילוני.

 

ער לאוקסימורון - "רב חילוני" - מעמיד וינר דברים על דיוקם: "המילה 'רב' נועדה לציין שאנחנו פועלים בתוך שדה המושגים של העם היהודי, תוך מחלוקת עם אחרים שנקראים 'רב', על הדרך והסגנון. אנחנו מתמקדים באדם, ולא באל. עם זאת, אנחנו מתייחסים באופן מודע לאותה מערכת שייכות. אנחנו בוחרים להשתייך, ואם אחרים רואים זאת אחרת, זו בעיה".

 

ש: וההסמכה מאין?

קובי וינר: "ה'הסמכה' אינה אלא תעודת סיום של תוכנית 'תמורה' בירושלים, הקשורה בפדרציה. למדנו שם שלוש שנים. בראש התוכנית עומדת סיוון מס-מלכין, שסיימה מסלול אישי דומה, והוכשרה לרבה החילונית הראשונה. לפני שנה היינו חודש בדטרויט, שם קיבלנו תעודת מדריך, שהיא שלב לפני תעודת ההסמכה. 'סמיכה' היא מונח דתי, שפירושו משיחה בשמן מפי הגבורה, עד לאחרון הדורות. זה, כמובן, לא המקרה שלנו, וממילא אין לנו שום סמכויות ומעמד מהבחינה הדתית, וגם לא קיים איזשהו ממסד שאני יכול להתפרנס ממנו. ההסמכה היא עניין פורמאלי בלבד, שמסכם תהליך של הכשרה ויצירת כלים. אני לא זקוק להסמכה מאיש. כל חיי הכשרתי את עצמי להיות רב חילוני".

 

כבר שנתיים, נטול "הסמכה", עוסק וינר בהשאת זוגות ובהנחיית טקסי בר-מצווה חילוניים, ויחד עם אשתו הוביל עד לאחרונה את קבלות השבת והחגים בקיבוצו. החודש, לראשונה כבעל "הסמכה", הוא יחתן חמישה זוגות וינחה טקס בר-מצווה אחד.

 

ש: במה נבדל רב רפורמי, או קונסרבטיבי, מרב חילוני?

"יש כאן הבדל פילוסופי מאוד עמוק. עם כל הכבוד לתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית על התפקיד החשוב שהן ממלאות בישראל ובעולם היהודי בכלל, ועל הפלורליזם שלהן - שתיהן תנועות דתיות, והשקפתן שונה לחלוטין מזו של היהדות החילונית. את הטקס החילוני לא מנהל איש דת, אלא אדם העוסק בתחומים הקרובים לעולם הערכים היהודי, והוא בעל ידע נרחב בסוגיות החברה הישראלית והיהדות בת זמננו. הטקס גם לא מתמקד בתכנים דתיים, ולא מתקיים בבית כנסת, אלא באתרי אירועים והתכנסות חילוניים. אנחנו לא דתיים, ודאי לא חרדים, ולא זקוקים שרבנים יספרו לנו מה נכון ומה לא נכון לעשות, ומיהו 'טהור' או 'טמא'. מאחורינו עומד עולם עשיר של ערכים ותרבות יהודים, עבריים וישראלים, לדורותיהם".

 

לדברי וינר, המשפחות שפונות אליהם להכין ולהנחות את הטקסים שלהן - בר-מצווה, חתונה - הן המחליטות אילו ערכים יהודים מסורתיים ברצונן להדגיש, ואילו לשמוט, ואילו אלמנטים להוסיף ממסורות ומתרבויות אחרות. "למותר לציין שאיננו מקבלים את המעמד השונה - הנחות, בדרך כלל - של הנשים, שבבסיס הטקסים הדתיים. אצלנו שוות הנשים והבנות לבנים ולגברים, הן בבחירת הטקסטים והן בהשתתפות".

 

ההסברים המלומדים, לפחות למי שלא בקי בנבכי היהדות החילונית, מזכירים מאוד את פועלה ודרכה של המדרשה באורנים. "המדרשה באורנים היא לא חילונית, היא פלורליסטית", אומר אבי פסקל, בלי שמץ ביקורת ("להפך"). "היא פתוחה לכל הכיוונים. אנחנו היחידים שהאמירה שלנו היא חילונית וחד-משמעית". לדידו של פסקל, בוגר גרעין "הצופים", הייתה היהדות לאורך שנים "משהו מאוד אינטואיטיבי, לא מובנה". הוא סיים לימודי הנדסה כימית בטכניון, עבד בתחום התמחותו וגם מילא תפקידים שונים בקיבוץ, עד שהתוודע לסיוון מס ולתוכנית הלימודים שלה, ב"תמורה". ככל שהתמיד בלימודים התחוור לו שזה מה שהוא רוצה להיות - "סמכות חברתית ורוחנית בקהילה".

 

בעוד שקובי וינר מגדיר עצמו "אדם מאמין מאוד, אבל לא בקיומו של אלוהים מבחינה אונטולוגית, אלא כסמל חשוב, כצורך פסיכולוגי וחברתי", אבי פסקל "ממש לא מאמין". לדידו "אין אלוהים, ואם יש, אז תודה רבה. הביצועים שלו לא משהו".

 

ש: ועם כפירה בוטה כזאת אתה מצפה למצוא לקוחות?

אבי פסקל: "אני מתייחס ליהדות כתרבות, שהדת היא רק חלק ממנה. החטא הקדמון שלנו, החילונים, היה שהשארנו את החזקה על היהדות בידי הדתיים. אנחנו רוב מכריע בעם. 80% מהתרבות והאמנות בארץ נוצרות בידי חילונים. לי רלוונטיים עמוס עוז, עמיחי, קסטל-בלום, וודי אלן ורבים אחרים, לא פחות מפרשת השבוע ומקטעים מסורתיים. מדי שנה בוחרים 25 אלף זוגות ישראלים להינשא לא דרך הרבנות, בהם אלפי מסורבי חיתון מהקהילה הרוסית, שלא מעטים מהם חיתנתי. אני מקיים טקס שוויוני, משלב טקסטים ישנים וחדשים, וכל היהדות כולה באה בו לביטוי. למשפחות שפונות אליי אני מספר שסידור התפילה נכתב על-ידי הרב סעדיה גאון רק במאה התשיעית, ובר-מצווה התחילו לחגוג רק במאה ה-13. היהדות מתחדשת ומתעשרת כל הזמן, ואנחנו אתה. זוהי האלטרנטיבה ליהדות העייפה, המזדקנת, העצובה, של הדתיים".

 

ש: תן דוגמה.

"כשאני מדבר בעלייה לתורה על 'פרשת המרגלים', אני מביא התייחסויות של הרב קוק והרב סולובייצ'יק, אבל גם פואטיקה של עמיחי וספרות של א.ב. יהושע. אנשים מחפשים את החיבור שלהם ליהדות. הם לא רוצים הנחיות בנוסח 'כך צריך' ו'כך תעשה'".

 

ש: איך והיכן אמורים ה"רבנים החילונים" לממש את הסמכתם?

"כל אחד מאתנו ימצא את הכיוון והדרך שלו - מערכת החינוך, בתי מדרש, קהילות. אני הייתי רוצה להקים קהילה חילונית בגליל, ובמקביל להמשיך לקיים טקסי נישואין, בר-מצווה וקבלות שבת. אני מחפש עבודה קשה, להתחיל מהתחלה".

 

קובי וינר, איש ברוך כשרונות, מחנך ומשורר, מודה שהוא מתקשה להתפרנס מ"רבנותו". בקיבוץ המתחדש הוא רואה כר נרחב לפעולה, שאולי, הוא מקווה, גם יביא פרנסה. "אני מייצג 120 שנה של תרבות קיבוצית. דווקא בתקופה של שינויים ומבוכה, יכולה קהילת-תרבות בקיבוץ לסייע ביצירת משמעות ותוכן". ואבי פסקל? עד שיוציא פרנסתו מרבנותו, הוא מתפרנס מ"אמבא-ביטוחים", חברת הביטוח שהקים עם אשתו.

 

ש: רוצה עצה? תתמקד בביטוח.

אבי פסקל: "זה מה שאעשה, אבל כמו בפתגם הסיני, צריך גם פרח בשביל הנשמה".


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים