ועל חשבון מי הנסיעה - ביה"ד הארצי לעבודה הפך פסק של ביה"ד האזורי לעבודה ואישר החזרת הוצאות נסיעה לעבודה ברכב הקיבוץ




ועל חשבון מי הנסיעה

יעקב דרומי


בית הדין האזורי לעבודה קבע: אין חובה לשלם הוצאות נסיעה לחבר

קיבוץ שהגיע לעבודה ברכב של הקיבוץ * בית הדין הארצי לעבודה הפך

את ההחלטה: הקיבוץ זכאי להחזר משום ש"אינו הדוד העשיר מאמריקה"

 

 

"היותו של אדם חבר קיבוץ, אשר הקיבוץ דואג למחסורו באופן שוטף, אינה פוטרת את המעסיק מלשלם את משכורתו של העובד במועד", ואין להבדיל בין "עובד חבר קיבוץ אשר הקיבוץ דואג לכל מחסורו" לבין "עובד שאינו חבר קיבוץ" - כך פסקה השופטת אלישבע ברק, מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בערעור שהגיש עו"ד ניר רענן, חבר קיבוץ הזורע, נגד מעסיקיו במשרד עורכי הדין בו שימש כמתמחה במשפטים, אשר שילמו לו שכר עבודה באיחור וסירבו לשלם לו החזר הוצאות נסיעה.

 

במשך 13 חודשים הועסק רענן במשרד עורכי דין. תלושי השכר ניתנו לו באמצעות חברת כוח אדם, אך "המשכורות שולמו באיחור ניכר", חלקן בצ'קים דחויים עד למועד הדיון בבית הדין. רענן ביקש מבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לפסוק לו פיצויים כתוצאה מהעיכוב בתשלום שכר העבודה ("פיצויי הלנת שכר") והחזר הוצאות נסיעה. חברת כוח האדם שהעסיקה את רענן טענה בבית הדין כי סברה שעליה לשלם את השכר ישירות לקיבוץ, וכי משקיבל רענן את הצ'קים הדחויים הייתה בכך "הסכמה" לתשלום המאוחר. עוד טענה שאין חובה לשלם לו הוצאות נסיעה, שכן הוא "הגיע לעבודה במכונית של הקיבוץ".

 

השופט, מיכאל שפיצר, מבית הדין בחיפה, דחה את תביעתו של רענן להחזר הוצאות נסיעה, שכן מצא כי לרשותו, בהיותו חבר קיבוץ, "הועמד רכב לצורך נסיעותיו למשרד במהלך ההתמחות, וכי הוא לא חויב על-ידי הקיבוץ בתשלום בגין הנסיעות". אשר לפיצויי הלנת שכר, קבע השופט שהמעסיקים בחרו "באפשרות הנוחה, לא לשלם לקיבוץ וגם לא לרענן", ולכן חייב אותם בפיצויי הלנת שכר, אך הפחית את שיעורם לסך 10,000 ש"ח, וזאת משני נימוקים: האחד - כשקיבל רענן את הצ'קים הדחויים, הוא לא דרש להמירם בצ'קים לפירעון מיידי, ובכך יצר "טעות כנה" אצל מעסיקיו, שסברו כי הוא מסכים לכך. הנימוק השני - שרענן לא נפגע אישית מהלנת השכר, שכן הכנסתו השוטפת מתקציב הקיבוץ לא נפגעה.

 

רענן הגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. בפני הרכב השופטים: אלישבע ברק, עמירם פליטמן ויגאל רבינוביץ - טען רענן שהלנת השכר "פוגעת בהכנסתו של הקיבוץ ובתקציבים שהקיבוץ מחלק לחברים למחייתם, והדבר מקפח את כל חברי הקיבוץ". לגבי הוצאות הנסיעה טען שחובת המעביד להשתתף ב"הוצאות הנסיעה למקום העבודה" חלה על כל המעסיקים במדינה, גם על מעבידים של עובדים שכירים שהם חברי קיבוץ.

 

שופטי הערעור דחו את הגישה של בית המשפט בחיפה, ואמרו כי העובדה שהקיבוץ דואג לכל מחסורו של חבר הקיבוץ "אין פירושה שמדובר באי-פגיעה", שכן "שכרו צריך להיות משולם לקיבוץ הדואג לכל מחסורו". השופטת ברק אמרה: "חבר קיבוץ זכאי לפיצוי ככל נפגע אחר", והביאה דגימה מפסיקת בית המשפט העליון לגבי הפסד השתכרות בגין טיפול בנפגע, חבר קיבוץ, בתאונת דרכים (קיבוץ כפר-גלעדי), ולגבי פיצוי לאלמנות שבעליהן נספו בתאונת דרכים (קיבוץ מצר). בעניין זה, הוסיפה ברק ואמרה, אין כל רלוונטיות לכך שהעובד הוא חבר קיבוץ - "הוא זכאי לתשלום שכרו במועד ככל עובד אחר, והקיבוץ זכאי לקבלת שכרו בשל עבודתו"... "היות אדם חבר קיבוץ אינה מאיינת את החובה לשלם את שכרו במועד". עם זאת, אין השופטת מתערבת בשיקול להפחית את הפיצוי, שכן מקובל עליה שאכן מדובר היה, במקרה זה, ב"טעות כנה" מצד המעסיק.

 

לגבי החזר הוצאות הנסיעה לחבר קיבוץ, קובעת השופטת: "כל עובד במשק זכאי להחזר הוצאות הנסיעה המחושבות על בסיס עלות הנסיעה ברכב ציבורי, גם בהשתמשו ברכבו הפרטי. העובדה שהקיבוץ הסיע את המערער אין בה רבותא. כמו לגבי שכר העבודה, גם לגבי הוצאות נסיעה זכאי הקיבוץ להחזר. הקיבוץ אינו הדוד העשיר מאמריקה. לקיבוץ יש עלות בהסעות". לפיכך, פוסק בית הדין לניר החזר הוצאות נסיעה.


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים