סושי לכל חבר

סימה טלמון


משלחת של ארבעה דורות מבוגרי המטבח הקיבוצי יצאה למסע טעימות במסעדת היוקרה החדשה, שפתחו בצומת גומא שרה ודוד פרידמן מקיבוץ חולתה * והתוצאה: ללקק את האצבעות גורמה לתיאבון

 

שבועיים לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה, פתחו דוד ושרה פרידמן מחולתה מסעדת יוקרה בצומת גומא. הכול היה מוכן לקליטת קהל האורחים מהאזור ומחוצה לו: המקררים היו מלאים, העיצוב המדוקדק והאליטיסטי של יובל אלימי (נווה-אטיב) הושלם, התפריט נסגר ונקבעו המחירים. בעיתונות האזורית הבטיחה הפרסומת ששמעו של המקום כבר הגיע לתושבים. האופטימיות הייתה גדולה. בכל זאת, לא בכל יום נפתחת בגליל מסעדה שנקראת "ג'אפניק סושי-נודלס בר", וצפוי היה שרבים יפקדו את המקום, כדי לטעום את האטרקציה.

 

תוכניות לחוד ומציאות לחוד - המלחמה פרצה והעסק נסגר. "במשך שבוע וחצי היינו סגורים", מספר דוד, "אחר כך אמרתי לעצמי: מה זה משנה אם אשב בבית בחולתה או במסעדה בצומת גומא...". לשמחת העיתונאים וצוותי הצילום הרבים שפקדו את אזור הצפון, נפתחה המסעדה, ובמהלך המלחמה הייתה המקום הכמעט-יחידי שבו אפשר היה לאכול ארוחה טובה או "להיזרק" על כוס ויסקי.

 

כדי לדגום את המזון ולתת אישור עיתונאי, התארגנה לביקור במסעדה משלחת של ארבעה דורות: סבא צבי, ממייסדי חולתה, שנוסף להיותו חלוץ הדיג העברי, הוא גם איש העולם וביקר במסעדות רבות ברחבי הגלובוס; בתו, גסטרונומית ממוצעת ומטה, שגדלה על נפלאות המטבח המשותף בקיבוץ וכל דבר שמגישים טעים לה; הנכדה שירלי, שהחליטה לחזור ולהתיישב ברמת הגולן; והנינה לי, שמעדיפה מטרנה וחיוכים.

 

הכניסה למסעדה בישרה שיש כאן אמירה אדריכלית שונה מהרגיל: עיצוב מוקפד ונקי, צבעי שחור לבן שולטים, עם פריצה של קיר אדום. על הקיר מול הנכנסים ניצב עמוד זכוכית ובו זרימת מים, שיוצרת מיד אווירה של רגיעה והרמוניה. בכלל, ההרמוניה שולטת. על הקיר של הבר ניצבות בשורה תמונות של קשישים יפניים חביבים, המשדרים אהבת אדם. ואכן, למרות שדוד לא אוהב לדבר, הוא נראה כמי שמוכן לחבק כל אדם. יש בו סוג של קבלה והכלה ונכונות לארח את הבאים, ללא גינונים מוגזמים. התאורה, הבוקעת משורות של פנסים, היא בדרך כלל עמומה, כדי ליצור אווירה מתאימה.

 

דוד הוא איש ססגוני. לחולתה הגיע בשנת 1976 ולאחר כמה שנים עזב בעקבות אהבה לדרום אפריקה והקים שם משפחה ועסקים. כשהתפרקה החבילה, חזר לחולתה, התחתן עם שרה, ניהל את הכלבו ועבד ברפת. "הקיבוץ השתנה ונאלצנו להפוך מפלחים לבעלי עסקים", הוא מסביר את החלטתו להקים עסק משלו.

 

התפריט: פירות ים, מוקפצים, עיקריות וקינוחים. דף נפרד מוקדש לסוגים שונים של סושי. כבוגרי המטבח הקיבוצי דילגנו על הסושי והזמנו: עוף בנוסח קופנגן עם רצועות עוף, אננס, קשיו, בצל ירוק וערמה מעוצבת של אורז יפני (אורז לבן עם אורז פרא (47 ש"ח); נודלס צמחוני ובו אטריות ביצים מוקפצות עם פלפלים, ג'ינג'ר, שום, גזר, בצל ירוק, כרוב, תירס גמדי ברוטב מיסו (37 ש"ח); ושרימפס תאילנדי ברוטב צ'ילי וחלב קוקוס עם קוביות מנגו וכוסברה + אורז (54 ש"ח). סבא צבי הבחין בבר המשקאות, וכאיש העולם הזמין את דוד לשתייה משותפת של ויסקי עם קרח. אנחנו העדפנו מים קרים ודיאט קולה. המנות, מעוצבות להפליא, הוגשו על צלחות מלבניות בצבע לבן. הוגשו לנו גם מקלות אכילה, אך אנחנו התעלמנו מהם במופגן. לקינוח הזמנו מנה אחת של טראפלס אגוזים.

 

הכול היה טעים להפליא, פשוט ללקק את האצבעות. הרהור קטן על איזו פיתה לנגב בה את הרוטב, הודחק מיד. הרי זו מסעדה אנינה ולא מזללה מזרח תיכונית. שילמנו 182 ש"ח (לשלושה אנשים).

 

דוד מביע אופטימיות לגבי ההמשך, ומקווה שהחידוש והייחוד שבמסעדה ובפאב ימשכו את תושבי הגליל ואורחיו לבלות שם שעה של איכות ופינוק.

 

ג'אפניק-סושי-נודלס-בר מהווה תוספת נכבדה למצאי המסעדות המקומי, המשתדרג ומתאים את עצמו לצימרים המאובזרים שפזורים בגליל העליון כמו פטריות ביער. המקום פועל כמסעדה החל ב-12:00 ועד 23:00, ומשעה זו הוא הופך לפאב. בכך הגשים דוד עוד חלום ישן - לנהל פאב משלו. "בג'אפניק תיהנו משיק ניו-יורקי בגליל", נכתב בגלויה המעוצבת של המקום, "בצוהריים האווירה עסקית ונעימה ובערב אינטימית ורומנטית. המסעדה מתמחה בשיטת בישול מיוחדת ובהכנת מנות סושי ונודלס על טהרת המטבח היפני". בהצלחה!


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים