ספורט - המגרש הביתי





מגלגל ללא מגבלה

 

חן כהן מקיבוץ מעיין-צבי, שחקן נבחרת ה"ספיישל אולימפיק" של ישראל בכדורת (באולינג), מתכונן לאליפות אירופה * ויש תקווה למדליה

 

חן כהן (מעיין-צבי) הוא דור שני לשחקני באולינג. אביו, אבנר כהן, היה שחקן ליגה. חן, שליווה אותו למשחקים, ראה ונשבה בקסם. כעת חן משחק בנבחרת ה"ספיישל אולימפיק" של ישראל, ועל עצמו הוא מעיד: "אני שחקן טוב, מפיל הרבה פעמים את כל החיילים". חן למד בבית הספר "שפרירים" בגבעת-חיים איחוד, משם מצא את דרכו לספיישל-אולימפיק. למעשה, הוא חידש את ענף הבאולינג באולימפיק. יש לו כבר כמה גביעים ומקום שני בארץ, אותו לקח במסגרת של שחקנים "רגילים".

 

ב-27.9 הוא מתעתד לצאת עם משלחת ה"ספיישל" לאליפות אירופה לנוער ברומא. "יש לי סיכויים טובים לעמוד על הפודיום", אומר חן, "כי האליפות מתקיימת במסגרת הספיישל-אולימפיק, ואני ברמה של שחקן רגיל. המאמן שלי, מאמן נבחרת ישראל, אמר שאני חייב להביא גביע. זה קצת מלחיץ שיש ממני ציפיות, אבל אני מאמין בעצמי".

 

ממש השבוע סיים חן טירונות, והוא מיועד לשרת בחיל הים. ההורים המאושרים, אבנר וטניה, מעידים כי הם שמחים וגאים בכך שבנם גויס לצבא. "חן שחקן הרבה יותר טוב ממני", מעיד אבנר, ומוסיף: "בתחרות ברומא אמור חן לשחק מול שחקנים ברמתו. אני מעריך שהוא יביא גביע, כי במעמדים כאלה חן מתעלה על עצמו והופך להיות 'קול'. הבעיה היא שאם לא מצליח לו הוא מתעצבן".

 

ש: מהי בעצם הבעיה של חן?

טניה כהן: "יש לו בעיות מוטוריות, הוא מאובחן כסובל מבעיית קשב וריכוז, אבל עד היום לא אובחנה בעיה מיוחדת. חן סיים 12 שנות לימוד ועשה חלק מהבגרויות. הוא ילד מקסים, בעל חוש הומור, בבית הוא זה שמספר בדיחות. יש לו לב רחב, לפעמים יותר מדי. הוא יודע מה הוא רוצה, הוא עקשן אבל מוכן להתפשר כשמסבירים לו בהיגיון. הוא חתיך וחכם".

 

ש: מהי הסיבה להיותו שחקן כל-כך מצליח?

אבנר כהן: "הרצון שלו להיות רגיל, כמו כולם, ההתמדה והלימוד מהטעויות. בעתיד הוא יהיה אחד השחקנים הטובים בארץ. יש לו יכולות גבוהות ואני מאמין שאפילו באירופה יהיה לו מה למכור. הספורט נותן לו סיפוק, ההצלחה מקנה לו מעמד גבוה. זו גאווה להיות חזק במשהו שמעלה את הערך העצמי, להתמודד ולהתגבר".

 

"גאידמק" שלנו

 

גדי חפר (תושב מצובה, בן כיסופים, בעל חברת הפקות), החליט להיות הספונסר (וגם הנשיא) של קבוצת הכדורגל במצובה * המטרה: למנף את הספורט בצפון (וגם לפרסם את עסקיו) * עידן חדש בספורט הקיבוצי

 

בשבת הקרובה תיפתח, כמדי שנה, ליגת הכדורגל של המועצה האזורית מטה-אשר, אלא שהפעם לקבוצת הכדורגל של קיבוץ מצובה יש ספונסר, שהוא גם נשיא הקבוצה, עם כיסא מיוחד במשחקי הבית, ממש על הקווים. נא להכיר: גדי חפר (32), תושב במצובה (במקור מקיבוץ כיסופים), בעל עסק משגשג לריקודי סלסה ברחבי הצפון ("לה קובנה").

 

לגדי יש בקיבוץ משרד הפקות, משם הוא מפיק אירועים שונים הכוללים מוזיקה, תקליטנים, הגברה, זיקוקים, להקת רקדנים ועוד. הרזומה שלו עשיר ומעניין: הוא כיהן כשנתיים בתור כרוז המשחקים של קבוצת מטה-אשר בכדורעף, וכרוז של נבחרות ישראל בכדורגל ובכדורסל (ממש כמו רפי גינת ביד-אליהו); סיים התמחות כשדר רדיו בחיפה; והוא, כמובן, חובב ספורט מושבע. חוץ מזה, גדי הוא הדוד של מי שהיה שחקן הפועל באר-שבע, דודו חפר.

 

ש: מה מביא אותך לקחת קבוצה מקומית ולשמש לה ספונסר?

גדי חפר: "אני תושב הקיבוץ, ובעבר הייתי המדריך החברתי של הנוער. כחובב ספורט הייתי בא לראות משחקים, ולא אהבתי את מה שראיתי. הקבוצה נראתה רע, השחקנים באו בתלבושות לא אחידות, זה נראה עממי ולא רציני. החלטתי לשדרג את הקבוצה ולהיות לה ספונסר ונשיא. עשיתי להם חולצות מרהיבות, שייראו מכובד, קניתי כדורים, תיקים ונעליים. אם הקבוצה תיראה יפה, אולי ירצו משקיעים נוספים לתרום מכספם".

 

ש: למה לקחת קבוצה שלא תראה ממנה שקל?

"אני מסתכל על הדברים מעבר לעניין הכלכלי. אני רוצה למנף את הספורט בצפון, בייחוד עכשיו, אחרי המלחמה. כשנכנסתי כולם חשבו שזו בדיחה, אבל אני רציני ויש לי שאיפות. הקבוצה של מצובה עברה תפנית של 180 מעלות, האימונים קבועים ומתחילים בזמן, השחקנים מגיעים לאימונים ומקבלים תנאים טובים. אני רוצה לקדם את הקבוצה ברמה התקשורתית, להביא את הרדיו, העיתונות והטלוויזיה המקומית. אני רוצה לפתח את המפעל הזה שתורם ליחסים באזורנו: בזכות הכדורגל נוצר קשר טוב בין הקיבוצים, המושבים והכפרים. הספורט מגשר על פערים, וזה חשוב. כמובן שיש לי גם אינטרס: דרך המימון אני מפרסם את העסק שלי. על חולצות השחקנים מתנוסס הלוגו של בית הספר לסלסה".

 

ש: תגיד, ארקדי גאידמק הוא השראה?

"כן. גאידמק הוא ההשראה שלי. אני מעריץ את האיש הזה. יצרתי אתו קשר בזמן המלחמה ועזרתי לו בעיר שהקים בניצנים. הפעלתי את האנשים בלימוד סלסה. גאידמק עושה דברים מדהימים. לא אשכח שכאשר באו לביקור בניצנים שחקני בית"ר ירושלים והאנשים רצו לשחק אתם כדורגל - ארקדי הרים טלפון ותוך שעה הגיעו משאיות, פרקו מרבדי דשא, יצרו מגרש כדורגל נפלא. אחרי ארבעים דקות של משחק הוא קיפל הכול וזרק. פשוט מדהים".

 

גדי לא מוכן בשום אופן לומר כמה כסף הוא משקיע בקבוצה. "אני משקיע הרבה זמן וכסף ויש לי שאיפות גדולות לגבי מצובה. אני חושב להתקדם אתם בליגה, להביא עוד משקיעים ואולי לקחת אותם לליגות נמוכות בהתאחדות. הציעו לי להיכנס לניהול ענפים נוספים וסירבתי. היום אני משקיע רק במצובה".

 

גדי מגיע לכל משחק של קבוצתו, כולל משחקי החוץ. "אני אוהד מספר אחד", הוא מעיד על עצמו, "אני בקשר עם הקהל שלנו, יש לי אתר ובו מוקדש להם דף פרטי; אני מספק להם בלונים ודגלים. במשחקי הבית יש לי כסא על הקווים, כמו אצל שמעון מזרחי. כל שחקן שעולה למגרש עובר דרכי ולוחץ לי את היד. במגרש אני לא מתערב, משאיר הכול למאמן".

 

הקיבוץ התמוטט, הקבוצה פורחת

 

למרות המצב הכלכלי במצובה לא מוותרים על כדורגל

 

"הקבוצה בנויה משחקני בית מחוזקים ברכש אזורי", מספר עידן בן שחר (מצובה), המשחק כחלוץ ומשמש גם כדובר הקבוצה. "יש לנו שאיפות לזכות בכל התארים, כל שנה אנחנו בצמרת, לפני שנה סיימנו במקום שני. הקבוצה היא חלקת אלוהים בקיבוץ, שלצערי נפל".

 

ש: איך זה שהקיבוץ התמוטט והקבוצה ממשיכה לתפקד?

עידן בן שחר: "אנחנו קיבוץ של כדורגל, יש כאן מסורת ארוכת שנים. כל השנים, עם ובלי כסף, העמדנו קבוצה חזקה. בעבר הקיבוץ סיפק לנו כדורים בלבד אבל לא היו הרבה הוצאות, היום יש צורך לשלם כדי להפעיל את הליגה ולמזלנו הגיע גדי. גורם נוסף וחשוב זה הקהל שלנו, שהוא מספר אחד: אנחנו מביאים יותר קהל מאשר קבוצה כמו מכבי פתח-תקווה. הילדים, שפעם היו צועקים במשחק אחרי גול: 'ראובן עטר!!', היום צועקים את השמות שלנו. בקבוצה משחקים שבעה שחקנים, ואפשר לומר שהאוהדים הם השחקן השמיני שלנו".

 

ש: איך קיבלתם את זה שיש לכם נשיא?

"בהתחלה הרמנו גבה, אבל ראינו שגדי רציני ומשקיע ולא רק מדבר. אכפת לו, הוא מתקשר ומודיע כשיש אימון או משחק. אני נתתי לו את הכינוי 'גאידמק'. ההצטרפות שלו תרמה לנו למוטיבציה. הוא הביא אתו

 

רוח של התחדשות. אני מקווה שהקשר עם גדי יימשך הרבה זמן ושנצליח בעזרתו לקטוף את כל התארים: אליפות, גביע הליגה וגביע יחיעם".

 

ב-23.9 ייערך טורניר בין ארבע קבוצות, שמארגן גדי חפר לזכרו של נאור קאלו ממעגן-מיכאל, שנהרג במלחמה האחרונה בלבנון. בטורניר ישתתפו קבוצות ממעגן-מיכאל, מכברי, מאיילת-השחר וממצובה.


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים