ספורט - המגרש הביתי




ספורט - המגרש הביתי

תומר רונא


 

בכל זאת בליגת העל

 

עפולה/גלבוע וגוני יזרעאלי (גבת) ישחקו בליגת העל * אחרי שבחולון החליטו להישאר בלאומית

 

בעבר כבר אמרו שבכדורסל הישראלי הכול יכול לקרות. העונה, ולא בפעם הראשונה, עולה קבוצה ש...הפסידה בפלייאוף. הפועל חולון גברה בסוף הקיץ על הפועל עפולה/גלבוע וחגגה עלייה לליגת העל. לאחר השמחות הסתבר שחולון לא מסוגלת להעמיד תקציב לליגת העל, והיא נאלצה להישאר בלאומית. כך נהנית מן המצב קבוצת עפולה/גלבוע, בה משחק גוני יזרעאלי (גבת), החוזר לבמה המרכזית אחרי שטעם ממנה במדי מכבי גבעת-שמואל.

 

ש: איך זה לחזור לליגת העל?

גוני יזרעאלי: "לחזור לדבר האמיתי זה גדול. אני מקווה שתהיה לי עונה מוצלחת יותר מזו שהייתה בגבעת-שמואל. השאיפה שלי היא להישאר בקבוצה. כרגע אני במו"מ עם ההנהלה. הביאו רכז זר, ואני לא רוצה לשבת על הספסל. אני מקווה שבזכות החוק הרוסי החדש, שאומר ששני ישראלים חייבים להיות כל הזמן על המגרש, אזכה בדקות משחק".

 

ש: מוזר לעלות אחרי הפסד?

"ברור שעדיף לעלות עם ניצחון, אבל גם זו דרך בארץ שלנו. הקבוצה השקיעה ומגייסת כספים, ואני מאמין שלא נהווה בשר תותחים".

 

גוני נוטה להישאר בקבוצה וגם ההנהלה רוצה בשירותיו, כך שרוב הסיכויים הם שנראה את גוני במדי עפולה/גלבוע במגרשים, או על מסכי הטלוויזיה בשידורים הישירים.

 

שחיינים ספיישל

 

שחייני "ספיישל אולימפיק" ישתתפו בתחרות אקסטרים בסן-פרנסיסקו

 

מתי אורן - הבן של ויקי אורן (גניגר), אישה בעלת מעוף ודמיון - הוא שחיין נבחרת ה"ספיישל אולימפיק" של ישראל. במהלך המלחמה האחרונה, עקב הטילים שנפלו ליד הקיבוץ, חיפשה ויקי חלופות למתי כדי שיוכל לשחות. היא שוטטה באינטרנט ומצאה תחרות אקסטרים בסן-פרנסיסקו, שאינה קשורה לספיישל-אולימפיק ומשתתפיה הם ספורטאים בריאים - אבל, בתושייה רבה, זיהתה שהחברה המארגנת תומכת בספיישל-אולימפיק. ויקי שלחה טפסים, נענתה בלבביות, קיבלה אישורים וארגנה משלחת של תשעה שחיינים, ביניהם מתי וגם שחר גדילזון מכפר-הנשיא. בתחרות, שנחשבת לקשה ואתגרית, ישחו מתי וחבריו מייל אחד (1.8 ק"מ) בים פתוח, במי האוקיאנוס הקרים. לצורך התחרות חויבו כל השחיינים להצטייד בחליפות שחייה מיוחדות, עמידות לקור. ויקי לא התבלבלה: פנתה לספונסר שתומך במיוחדים, והוא סיפק את הציוד. החברים מתאמנים קשה בכינרת ומתרגשים מהנסיעה הקרובה לסן-פרנסיסקו, לתחרות שתיערך בסוף ספטמבר.

 

קולע ללא מגבלות

 

דן ליבוביץ (מנרה), בעל צרכים מיוחדים, הוא כוכב נבחרת ישראל במסגרת ה"ספיישל אולימפיק" * עכשיו הוא מתכונן לאליפות אירופה, מחפש קבוצה קבועה * וגם חולם על קריירה בסנוקר

 

כשהצטרף דן ליבוביץ לנבחרת הכדורסל של ישראל במסגרת תחרויות "ספיישל אולימפיק", והחל לקלוע בצרורות - חשבו רבים שנפלה טעות. דן ליבוביץ (21,  מנרה) הוא כעת אחד הכוכבים של נבחרת הכדורסל, עם ממוצע אישי שנע בין 25-20 נקודות למשחק. הבחור המרשים, המתנשא לגובה של 1.92 מ' ומשחק בתפקיד "חצי פינה" כקלע וגם מנסה לעבור הסבה לעמדת "גבוה" - מוגדר על-ידי אנשי מקצוע כאדם עם צרכים מיוחדים. מאז ומעולם היה לו הספורט מקור לסיפוק ולהצלחה. בעבר, במשך ארבע שנים, שיחק דן כדורגל כחלוץ ב"גליל-עליון", במסגרת רגילה. "תמיד רציתי להיות כדורגלן, אבל הפסקתי בגלל חוסר התאמה למסגרת", הוא מסביר. "עברתי לכדורסל כי גם אבא שלי היה כדורסלן, וזה התאים לי מיד. חבל שלא התחלתי לשחק יותר מוקדם". דן עסק גם בשחייה ובענפים נוספים. אהבתו לספורט מושכת אותו להתנסות בכל ענף.

 

"הצרכים המיוחדים" של דן אובחנו כבר בגן הילדים, לפני העלייה לכיתה א', והמסגרת שנמצאה מתאימה הייתה בית הספר המיוחד "רננים" בקריית-שמונה (זה שהופצץ קשות במלחמה האחרונה), המיועד לתלמידים עם קשיי למידה וקשיים אחרים. בבית הספר הפך מיד לספורטאי המצטיין, שהביא מדליות וגביעים. המסגרת הלימודית התאימה ודן החל למצות עצמו גם בצד הלימודי. לאחר זמן עבר לבית הספר לחינוך מיוחד "שפרירים" בגבעת-חיים איחוד. המעבר היה, כנראה, הצעד הנבון ביותר בדרך אל העזרה שלה היה דן זקוק. שם הכין עבודות גמר בשורה של מקצועות: נגרות, מכונאות, היסטוריה, חשבון, אזרחות ולשון. בבית הספר למד גם חקלאות, וכן קיבל משפחה אומנת. היחס החם והטיפול הנכון הביאו שינוי ברוך אל חייו של דן.

 

דן ליבוביץ: "בהתחלה הייתי סגור, לא דיברתי, גמגמתי, הייתי הולך עם הראש למטה. בשנה השנייה התחלתי לפרוח, דיברתי, נפתחתי, תפקדתי טוב. בית הספר נתן לי ביטחון עצמי. אני אוהב אותו, יש לי המון חברים, כולל המורים". אחת המורות לשעבר של דן, עמה הוא מצוי עדיין בקשר, ג'ודי זיו ממושב בית-יצחק, מספרת: "דן חמוד ברמות לא-רגילות, גבוה, אתלטי, בנות חולות עליו. הספורט בא לו הכי בקלות. יש לו ניתור מדהים, הוא קולע מעולה. בהיותו אדם מקסים וטוב לב, הוא נתון לפעמים לניצול. כשהגיע אלינו היה מגמגם, וכיום הוא מדבר יפה והביטחון שלו עלה".

 

"אני יודע לשחק אבל אני לא ג'ורדן", אומר דן. על תחילת הדרך, בקבוצת הכדורסל מכרכור, הוא מספר שהיה מתאמן עם הנערים בשש בערב וממשיך בלי הפסקה עם הבוגרים, עד 23:00 בלילה. עם הבוגרים שיחק בליגה ב'. "הכדורסל נתן לי כוח רצון ויכולת", אומר דן.

 

ש: איך ההרגשה לשחק עם שחקנים מיוחדים כמוך בנבחרת?

דן ליבוביץ: "קשה לי לראות את החברים שלי, שהם מקרים קשים, זה מכאיב לי בלב. הם אנשים כמוני, אבל עם בעיות קשות יותר. יש לי לב גדול והתחלתי לעזור למי שהיה אפשר. בכל מקום אני נותן את כל כולי, וגם במסגרת הספיישל אני משקיע, כמו באולימפיאדת המיוחדים שהייתה בשנת 2003 באירלנד".

 

ש: ספר חוויות מהאולימפיאדה.

"זו הייתה חוויה שלא אשכח כל החיים. בטקס הפתיחה הלכנו אחרי הקבוצה של עיראק, מול 80 אלף צופים. היינו שם 7,500 ספורטאים מהעולם, הייתי בהתרגשות עצומה, ממש דמעות. במשחקים עצמם קרו כל מיני דברים מוזרים. שיחקנו נגד אוסטרליה, שהיו ג'אברים, נקעתי את הרגל, הרופא חבש אותי וחזרתי, הייתי עצבני והתחלתי לקלוע בטרוף, סיימתי עם 40 נקודות וניצחנו אותם. במשחק מול הפולנים היה לי בלגן כי המאמן שלהם לא האמין שאני שייך ל'ספיישל' וניסה להעיף אותי. אחרי המשחק נגדם הוא לא היה מוכן ללחוץ לי את היד. במשחק מול פנמה עשיתי שטויות, הייתי אגואיסט, לא מסרתי וכל הקבוצה כעסה עליי, פנמה קרעו אותנו. בגמר נפגשנו שוב עם פנמה, במשחק קרעתי את הגידים ויצאתי, הפסדנו להם בשש הפרש, ואני סיימתי כקלע המצטיין של הטורניר עם 105 נקודות".

 

לאחר סיום בית הספר התגייס דן לצבא במסגרת מיוחדת, לחיל הים, שם הוא עובד כאפסנאי. דן ישן בבסיס, יוצא ל"חמשושים" ונשאר שבת אחת בחודש. כדורסל הוא כבר לא משחק, למעט אימון שבועי בספיישל אולימפיק, אבל הוא מחפש קבוצה באזור שתוכל לקלוט אותו.

 

ש: חוץ מהספורט, מה עוד אתה אוהב?

דן ליבוביץ: "הספורט מרגיע אותי, אבל יש עוד דברים, כמו, למשל, מוזיקה. אני חולה על רוק כבד, מוזיקה ישראלית כמו היהודים, ברי סחרוף ומוניקה-סקס, או לועזי כמו לד זפלין, דיפ פרפל, מטאליקה ועוד. אני אוהב לבוא הביתה, לשתות קפה ולשים פול ווליום. אני אוהב סרטי אקשן, בלי אקשן אני לא חי. בערב אני הולך עם החבר'ה לשתות בירות ולשחק סנוקר. החברים שלי מהקיבוץ מתייחסים אליי נפלא, ממש כמו כולם, אין הבדלים. יש לי בעיה, שאני תמים ועושה מה שאומרים לי. אני בן אדם מיוחד ורגיש, אם צועקים עליי אני נפגע. במשך השנים למדתי לקרוא את האדם ולדעת אם הכוונה שלו טובה או רעה".

 

ש: מה תעשה אחרי הצבא?

"אולי אחזור לעבוד בקיאקים של קיבוץ דן. אני רוצה למצוא קבוצה לשחק בה ולמצוא מאמן שילמד אותי את יסודות הכדורסל. כיום אין לי קבוצה, אני מתאמן לבד, עליתי במשקל והכושר ירד. אני מתכונן לאליפות אירופה עד גיל 21 באיטליה במסגרת הספיישל. אני חולם גם על קריירה של סנוקר, רוצה להיות כוכב סנוקר".

 

ש: איך אתה מרגיש היום?

"היום אני מרגיש מצוין עם עצמי, כבר ארבע שנים שאני לא לוקח כדורים. אי אפשר לדעת מה יהיה מחר, לכל אחד הגורל שלו. הבעיות שלי לא אפשרו לי להיות בבית ספר רגיל, אבל אני יודע שאוכל להשתלב בחיים בצורה מוצלחת. לא יודע אם אמשיך בספיישל אולימפיק. אולי כעוזר בניהול".


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים