גזבר העם היהודי - חגי מירום בנעליו החדשות כגזבר הסוכנות היהודית מטפל במגזר הערבי בגליל, מנסה לסגור חובות של יישובי הערבה, נוסע לגייס כספים של אמריקאים טובי לב



חגי מרום

גזבר העם היהודי

נחמן גלבוע


חגי מירום בנעליו החדשות כגזבר הסוכנות היהודית מטפל במגזר הערבי בגליל, מנסה

לסגור חובות של יישובי הערבה, נוסע לגייס כספים של אמריקאים טובי לב. לא משעמם לו ויש גם הסברים על פעילותו בעבר כיו"ר


העיר אלשאג'ור הסמוכה לכרמיאל היא אחת התוצאות הבודדות של יוזמת איחוד הרשויות המקומיות בימי אברהם פורז כשר הפנים. היא מורכבת משלושה כפרים, מג'דל כרום,

בעיינה ודיר אל-אסד. חיברו את הכפרים והגיעו לעיר שמונה 29,000 איש, אבל הבעיות נשארו

אותן בעיות. רק עכשיו, אחרי המלחמה, הגיע אליהם אהוד אולמרט, לביקור ממלכתי ראשון של

ראש ממשלה בישראל.

 

ראש העיר המאוחדת, אחמד דבאח, שקיבל את פני חגי מירום, גזבר הסוכנות והמשלחת שעמו

מטעם הסוכנות היהודית, סיפר לו זאת בתור בעיה שתבליט את המלחציים שבתוכם הוא מנהל את

העיר המלאכותית.

 

העירייה של העיר המאוחדת דלה באמצעים, הוא סיפר למירום, קמה לו אופוזיציה מהתנועה

האיסלאמית, ומורגשת מתיחות בין בעלי התפקידים בעירייה. במלחמה האחרונה ספגה העיר מטחי

טילים וסבלה מאבידות בנפש. אנשי האופוזיציה תוקפים אותו על שיתוף הפעולה עם השלטון, ומצד שני אף ראש ממשלה לא ביקר פה ולא התעניין בהם עד המלחמה הזאת.

 

מירום, מלווה בעוזרו, יגאל סלע ממחניים, ובאנשי השטח של הסוכנות היהודית, מקשיב ומציג בפני

אנשי עיריית אלשאג'ור את מטרת הביקור, כפי שעשה זאת לפני כן בעיריית כרמיאל. הסוכנות

היהודית, הוא מספר, החליטה לגייס מיהדות ארצות הברית 300-200 מיליון דולר, לקרן מיוחדת

שתתמקד בטיפול בפרויקטים של חינוך וקהילה לאחר המלחמה. הוא מציין שהסוכנות כבר הוציאה

ילדים מהעיר לקייטנה ממרכז הארץ וגם מקיימת קייטנה במקום, אבל מדגיש שהיא רוצה להמשיך

ולעזור להם במשך בשנת הלימודים בפעילויות החינוך הבלתי פורמאלי, עזרה נפשית לילדים

ועוד. בדיוק כמו בכרמיאל.

 

לדבאח קשה לעכל את הדברים. הגוף הזה, הסוכנות היהודית, הוא לא משהו שהכיר קודם. הוא

שואל בחשש מי מממן את פעילות הנוער שנעשתה עד כה, והאם חלק מהמימון הזה לא ייפול

בקרוב על קופת העירייה. "גרוש אחד לא ייצא ממך", מרגיע אותו מירום, ומבקש ממנו לשמור על

קשר עם נציג הסוכנות שיעבוד מולו. מוחמד חליל, רכז הנוער המקומי, לבוש בחולצת תנועה של

הנוער העובד והלומד, קן בעיינה, גורם למירום להתמוגג ולהזכיר את תקופת כהונתו כמזכ"ל

תנועת הנוער. חליל מספר שהנוער העובד הוציא כבר 1,700 ילדים לקייטנות, ומזמין את האורחים

לבקר בקייטנה המקומית. מירום נענה להזמנה ולא שוכח להצטלם בכניסה עם ילדים מקומיים ליד

השלט של הסוכנות.

 

רגישות מדהימה

 

ממתי הסוכנות היהודית פועלת בעיר ערבית? אני שואל בתמיהה את סלע, עוזרו של מירום ועובד ותיק של הסוכנות. זה קורה רק בתקופה האחרונה, הוא עונה. פעם, כשאחת הקהילות

בארה"ב רצתה לתרום לאזרחים ערביים, היא הייתה צריכה לעשות את זה במסלול עוקף כי ראשי

הסוכנות התנגדו לכך מכל וכל. עכשיו זה נעשה בדלת הראשית. מירום מאשר שמדובר בתפנית

מאוד גדולה ושהגורם המוביל בעניין הוא יו"ר הסוכנות, זאב ביילסקי, שבא כביכול מהצד הימני

של המפה, אך מגלה רגישות מדהימה בעניין המגזר הערבי. "הגישה השוויונית הזו מתאימה כמובן

להשקפת העולם שלי ולפעילותי בעבר", אומר מירום. "נוצר פה משהו ממש מיוחד שייתן את

אותותיו במרקם היחסים בין המגזר הערבי ליהודי בישראל. הבעיה היא שכרגע מדובר על הזדמנות

תקציבית גדולה בזכות קרן מיוחדת בעקבות המלחמה, אבל אני מתכוון להציע להשקיע גם בהמשך

בפעולות משותפות עם המגזר הערבי".

 

 מאלשאג'ור ממשיכים למעלות. הצד השני של המטבע. עיר מטופחת, גינון, פסלים, כבישים רחבים, וראש עיר מקושר שיודע לקבל את מה שהוא רוצה. ראש העיר, שלמה בוחבוט, מקבל את מירום

בחיבוק חם, ומיד עולים הזיכרונות מחברותם המשותפת בכנסת כחברי סיעת העבודה. 11 שנים

עשה מירום בכנסת, והיה אחד החברים הבולטים בה. כראש ועדת הכנסת ולאחר מכן ועדת חוץ

וביטחון הוא ידע להוביל מהלכים, וגם להתעמת לא פעם עם שרים וראשי ממשלה. אחר כך הוא

פרש ויצא להרפתקה פוליטית במפלגת המרכז, שממנה חזר הביתה גם בזכות חברו הקרוב, עמיר

פרץ. בוחבוט, לעומת זאת, עשה את דרכו החוצה למפלגת קדימה, לאחר שלא קיבל מפרץ תמיכה

בתפקיד שרצה. בין העלאת זיכרונות אחת למשניה, מקבל בוחבוט טלפונים משרי הממשלה. פעם

זה רוני בראון ממפלגתו שבודק מה העניינים, ופעם זה בוז'י הרצוג ששומר על קשר.

 

בוחבוט מראה לאורחים מצגת שהוכנה בעירייה, ובה נראים המראות הקשים של מעלות במלחמה.

מירום מתלהב ומבקש לקבל עותק שלאחר התאמות קלות, יוכל לשמש אותו ככלי עזר לשאיבת

תרומות בארצות הברית. הוא משתמש בדימוי המשאבה גם כשהוא מדבר עם בוחבוט ורכז החינוך

בעירייה, כדי להסביר להם מה תפקידם בסיפור הזה. אתם צריכים לדעת לשאוב את הכספים על פי

מטרות העל של הפרויקט, הוא מסביר להם, ומייד מוצף על ידם ברשימת רעיונות לאפשרויות

להשקעת הכסף. בין לבין הוא מדבר על מיליון שקל, כסף קטן, שיושקעו באירוע למען ילדי מעלות

והסביבה שהסוכנות תקיים בסוכות.

 

ביציאה ממעלות אני חושב על שי חרמש, שפרש מגזברות הסוכנות לטובת מושב בכנסת. מי יותר

נהנה, אני שואל את מירום, המשמש כחודשיים בתפקיד, אתה שמסתובב עכשיו כגזבר העם היהודי

ומציע לראשי הערים להתכונן לקבל הרבה כסף, או חרמש שמתקוטט בוועדת הכספים עם אורית

נוקד ואבישי ברוורמן. "שי מאוד רצה להיות בכנסת מזה שנים רבות, וגם התמודד על זה בעבר

בתק"ם ולא נבחר", מספר מירום. "מבחינתו זו הייתה הגשמת חלום, ומבחינתי הגזברות זו שליחות

שזאב (וולווה) שור רתם אותי אליה. להיות גזבר הסוכנות זה תפקיד שמאפשר לייצר השפעה

ממשית ומיידית על דברים אופרטיביים. לשי צריך להיות יותר קשה ומשברי, לעבור מתפקיד כזה

לתפקיד נטול כל יכולת ביצועית. בפגישה בינינו שוחחנו על הדבר הזה והיה לי הרושם ששי קצת

מתגעגע ליכולות הביצועיות שהיו לו, אבל מצד שני הוא מאוד מסופק מההשפעה שלו בוועדת

הכספים. אני מקווה שהוא יתרגל למצב החדש".

 

בחלוקת העבודה בין יו"ר הסוכנות ביילסקי לבין הגזבר מירום, קיבל מירום את הטיפול בנושאים

שהוא יותר קרוב אליהם וביניהם ההתיישבות העובדת. במסגרת הזו הוא מרכז צוות שמנסה לחתור

לפתרונות פרטניים וגם מערכתיים, למושבים ולקיבוצים הנמצאים בבעיות מול הסוכנות היהודית.

"בעניין זה אנחנו עוסקים עכשיו בבדיקת החובות של יישובי הערבה", הוא מציין, "בניסיון להגיע

לפתרון של החוב שלהם. בנוסף לכך, מזכירי התנועה ואני, ביחד עם חלק מראשי הארגונים

הכלכליים, מנסים להגיע להסדר מקיף של חובות הקיבוצים מול הסוכנות היהודית, שאני מקווה

שהוא יצליח להזיז במכה אחת את הבעיות שעדיין נותרו.

 

"שי הגיע להסדר של מחיקת 30% מהחוב תמורת תשלום מיידי של 70%. זו הזדמנות גדולה אך לא

מספקת כדי לפתור את הבעיה. אנחנו מגבשים רעיונות נוספים שתהיה בהם הליכה יותר עמוקה

לקראת הקיבוצים מצד אחד, ומצד שני העברת היתרון של תשלום כל החוב בבת אחת על ידי

הארגונים עבור הקיבוצים כדי לפתור את הבעיה. זה עוד בחיתוליו".

 

גם עוטף עזה

 

במסגרת תוכניות הסוכנות היהודית לשיקום ופיתוח הפריפריה, ניהל מירום מאבק למען

המכללות האזוריות ובהן גם אורנים. "הנושא הזה מאוד קרוב ללבי ואני רואה עצמי מחויב לו כגזבר

הסוכנות", הוא מספר כשאנחנו בדרך לצפת. "המכללות האזוריות מאוד מושפעות ממצבי מלחמה

וכוננות ומקשיים כלכליים באזורים, והן צריכות גיבוי גדול שאני מאמין שביכולתה של הסוכנות

לתת אותו גם על ידי מציאת תורמים וגם על ידי מתן תקציבים שוטפים ותקציבים מיוחדים לאחר

המלחמה בצפון ובעוטף עזה. אני ידוע בסוכנות כמי שלא מוכן שיישובי עוטף עזה יישכחו לנוכח

המלחמה בצפון. לדאבוני, שם לא מסתיימת המלחמה. כשהגשנו לאמריקנים בקשה לגיוס הכספים

הגדול לקרן שלאחר המלחמה, ביקשתי מהמערכת לא לשכוח את עוטף עזה בבקשות הללו".

במלון "כנען ספא" ממתינים סביב השולחן ראש העיר צפת, ישי מימון, וחברי הנהלת העירייה.

רובם חובשי כיפות סרוגות. הם מתארים בפני מירום ואנשי הסוכנות מציאות קשה של עיר במצב

סוציו-אקונומי בעייתי, ולשם המחשה הם מספרים לו על 8 בנייני מגורים בשכונה חרדית שבכל

אחד מתגוררות מאה משפחות בנות עשר נפשות. בכל בניין כזה אתה צריך לדאוג למקלט ל-1,000

איש ולאפשר לילדים קצת תעסוקה, מסביר מימון למירום, ופורש בפניו רשימה אינסופית של

צרכים החל מסיוע כספי צנוע בהפקת פסטיבל הכליזמרים בעיר וסיוע לילדים נזקקים המשתתפים

בחוג לכדורגל, וכלה בשיקום איצטדיון הכדורגל העירוני במאות אלפי שקלים. אני לא נופל

מהכיסא גם כשאני שומע את סכומי הכסף הגדולים, משיב לו מירום, ובשלב ראשון סוגר גם אתו

על ערב הוקרה לתושבי העיר שימומן על ידי הסוכנות.

 

החיים זה לא לונה פארק

 

יוצאים מצפת ונוסעים לקריית שמונה, לבקר בלונה פארק שהקימה הסוכנות במקום.

בדרך אני שואל את מירום איך זה לחזור לישיבות במפלגה ובמחוז. "אין לי את אותה התלהבות

שהייתה לי בעבר", הוא מודה. "אני מכיר את המערכת הזו ודי לא נמשך אליה, אבל בתוקף

התפקיד כנציג הבכיר של מפלגת העבודה במוסדות הלאומיים, אני לא יכול שלא ליטול בה חלק.

אני בא בעיקר כשצריך".

 

כשאני שואל אותו האם היה מציע לעמיר פרץ לעזוב עכשיו את משרד הביטחון ולקחת תיק

חברתי, אומר מירום שלפרץ אין כרגע אופציה פוליטית ממשית לעזוב את תפקידו כשר הביטחון,

שכן כל עזיבה כזו תתפשר כהודאה בכישלון ולמעשה כהדחה, ולכן הוא יצטרך להישאר בתפקידו

בתקופה הקרובה, ולראות בעתיד אם ניתן יהיה לחשוב על אופציות אחרות. "המצב של עמיר גם

בחוץ וגם בתוך המפלגה הוא קשה לאחר המלחמה הזו", מציין מירום, "והדבר נובע בעיקרו

מהעובדה שהוא הגיע לתפקיד שר הביטחון ללא ניסיון מינימלי ולמרבה חוסר המזל בדיוק פרצה

המלחמה. יש לו בעיה מאוד קשה, אבל עמיר לא קורץ מחומר רך. הוא איש ממוקד מטרה שיודע

לחתור ליעדים שלו ואינו מוותר, ולכן לא הייתי מספיד אותו מהר מדי ואני לא בטוח שהוא אינו

מסוגל לשקם את מעמדו ולייצב אותו במפלגה ובציבור. יש לו הרבה אויבים בסיעת העבודה אבל

למזלו כל אחד מהם חושב שהוא נועד למלוכה, ולכן אני מתקשה לזהות גורם בולט שאפשר להגיד

עליו שמחר הוא יהפוך לחזק יותר מעמיר".

 

בכניסה ללונה פארק בקריית שמונה עומדים מאבטחים, ומשגיחים על זרם ההורים והילדים

המגיעים למקום. מנהל המקום מטעם הסוכנות מספר למירום על אלפי ילדים שבילו ונהנו, ולא

שוכח להזכיר שביניהם היו גם ילדי הקיבוצים מהגליל העליון. בהמשך מגיע ראש העיר, חיים

ברביבאי, וגם הוא שומע תוכנית הסיוע של הסוכנות.

 

השבוע יצאו מירום ויגאל סלע לארצות הברית לספר שם על התרשמותם מהמצב ביישובי צפון

ובדרום, ולקדם בצעד נוסף את גיוס הכספים הגדול למען אותם היישובים.

לא הכל סיפור הצלחה

לפני מינויו לתפקיד גזבר הסוכנות שימש מירום בתפקידים ניהוליים במשמרות, מצובה,

בית השיטה ומשגב עם. היו לו הישגים בהובלת הסדרי חובות נוחים לחלק מהקיבוצים הללו, אבל

השורה התחתונה במרבית המקומות, כאשר סיים, לא הייתה כל כך מוצלחת. הוא ספג ביקורות על

התנהלותו ואי הצלחתו להוציא את הקיבוצים מהמשבר שבו הם נתונים. למירום יש כמה הסברים

לעניין הזה.

"קודם כל", הוא אומר, "הלכתי אל המקומות שהיו במצב הקשה ביותר, ומאוד טבעי שמי שעושה

את זה מצליח בחלק מהמקומות ובחלק אינו מצליח. אין מטה קסמים ותקופה של 4 שנים אינה

מספיקה על מנת לייצר תפנית דרמטית.

"אני חושב שההסדר במשמרות הוא הסדר טוב, וקיבוץ משמרות בסופו של דבר יעמוד על הרגליים,

ויהפוך לקיבוץ שמסוגל לעמוד ברשות עצמו. ראוי לציין שהלכתי משם לפני 3 שנים וגם לאחר

מכן המצב לא השתנה באופן מהותי, כי אתה לא יכול להחליף את האוכלוסייה שמעל מחציתה

ותיקים, ואתה לא יכול ליצור אמצעי ייצור מדהים בזמן קצר. בכל זאת הצלנו אותם מציפורני

הבנקים. אותו דבר קרה גם במשגב עם. בשני המקומות האלו אני רואה את העבודה שעשיתי ככזו

שבסופו של דבר הוציאה אותם לדרך חדשה.

"במצובה לא הספקתי להיות הרבה. הייתי שם שנה והמצב מיום כניסתי היה כל כך קשה שלא ניתן

היה למנוע את תהליך ההידרדרות. לא מוניתי כנאמן בגלל מתח ששרר באותה עת ביני לבין אחד

הבנקים. בבית השיטה עשינו תהליכים חברתיים עמוקים בתחום ההפרטה, אלא שהמפעל שם גרר

את הקיבוץ למצב מאוד קשה. זה קרה בסוף כהונתי שם".

 

 

10 דברים שלא ידענו על חגי

 

  1. בעוד חודש ימלאו לו 60 ובכל שנה אומרים עליו שהוא עוזב את הקיבוץ.
  2. אשתו, מלכה, מנהלת בית ספר בקיבוץ גניגר, נחשבת לאחת המנהלות הטובות באזור.
  3. בניו הולכים בעקבותיו. הבכור, שגיא, הוא עורך דין. הצעיר, מקבי, עוסק בשיווק יין אבל מתחיל ללמוד משפטים. ואילו בתו, מאיה, עוסקת ברפואה אלטרנטיבית.
  4. הוא לובש ספורט אלגנט וקונה ב"המשביר לצרכן" ג'קטים של בגיר.
  5. יש לו חיבה יתרה לאחד הסוסים באורווה של יפעת, משום שלדעתו הוא היצור הכי חכם בפרלמנט העמק שמתכנס באותה אורווה.
  6. הוא משתדל לישון בבית ורק לעתים רחוקות נשאר ללילה במרכז הארץ.
  7. חמשת הנכדים שלו, איתמר, עופרי, גל, נויה ואילון, הם החברים הכי קרובים שלו.
  8. ברוב הנושאים הוא מתייעץ בעיקר עם אשתו, בתחום הכלכלי הוא מתייעץ עם אריאל הלפרין, ובתחום הפוליטי עם אברום בורג.
  9. בקיבוץ הוא יו"ר צוות שיוך הדירות.
  10. עם מי היה רוצה לאכול ארוחת בוקר ואינו יכול? עם דוד בן גוריון. היה מת לשאול אותו אם שיער בנפשו שכך תיראה בימים אלו המדינה שהוא הקים.








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים