פרידה מאבא - דב קורן ז"ל, מיזרעאל






פרידה מאבא

מעוז קורן


אבא שלנו היה חוקר עם פוטנציאל אקדמי בלתי ממומש * אבא שלנו הסתיר במשך עשרים שנה את העובדה שהיה אוהד שרוף של הפועל תל-אביב * אבא שלנו השקיע בכל ילד את הנשמה * ועכשיו, אבא, רצינו להגיד לך שלא תדאג לנו יותר, כבר דאגת מספיק * מעוז קורן מלווה את אביו בדרכו האחרונה

 

לכולם יש אבא שאומר "ביי" או "להתראות", אבל רק לנו יש אבא שאומר "שלום שלום". לכולם יש אבא שאומר "מדהים" או "נהדר", אבל רק לנו יש אבא שאומר "משהו משהו". לכולם יש אבא שאומר "קופסאות שימורים" או "פירה תפוחי אדמה", אבל אבא שלנו אומר "פרודוקטים ופורה". לכולם יש אבא שאומר "רק רגע", אבל אבא שלנו היה אומר "תיכף, רק דקה". גם אם הייתם שומעים מישהו שאומר "אוטומוביל" או "סקנדל", זה בטח היה אבא שלנו.

 

אם היינו מבקשים מאבא שלנו להקפיץ אותנו מעפולה הוא היה אומר: "מה פתאום?! אתם השתגעתם?! מאיפה אני אמצא אוטו עכשיו?", אבל חמש דקות אחרי זה הוא היה מתקשר, מספר שהשיג אוטו במזל, ושואל אותנו מתי אנחנו צריכים שהוא יבוא.

 

אם היינו מדברים אתו בטלפון זה היה ברור שאבא לא נוהג לבזבז זמן על להיפרד ומנתק בפרצוף. זה לא שהוא היה לא-מנומס, אבל העיקר אצלו היה להישאר תמיד יעיל וממוקד. אם היה הטלפון אצלנו מצלצל ביום חמישי בערב, אפשר היה לנחש כמעט בוודאות שזה אבא, עם השאלה הגורלית: "אתם באים לקבלת שבת? אני פשוט חייב לדעת כמה מקומות לרשום לחדר האוכל".

 

אם מישהו מאתנו היה מנסה למצוא עבודה או לקנות רכב, אפשר היה להיות בטוחים שאבא כבר יגזור לו את כל מדור הדרושים מהעיתון ויסמן את המודעות הרלוונטיות.

 

אבא כל-כך רצה לשמור על שלום בית, עד שהסתיר כמעט במשך עשרים שנה את העובדה שהיה אוהד שרוף של הפועל תל-אביב, רק כדי לא לפגוע באף אחד.

 

אבא השקיע בכל ילד את הנשמה. הוא כל-כך השקיע, עד שיום אחד הצליח לקפוץ עם צ'לו מעל גדר בגובה שני מטר, רק כדי שהבת שלו תגיע לבחינה חשובה. תמיד כשהיה יורד גשם הוא היה בא לקחת אותנו מהגן עם מטרייה גדולה, העיקר שלא נירטב.

 

אבא היה חוקר עם פוטנציאל אקדמי בלתי-ממומש. אם היית מספר לו סיפור על כסף מהמדינה שלא הגיע אליך, למחרת הוא היה חוזר אליך עם פרטים על מיקום הסניף, שעות הפתיחה, מפת הגעה ושמו של הפקיד שמטפל בבקשות.

 

אבא היה אלוף המפות. אם היית צריך להגיע למקום כלשהו בפעם הראשונה אפשר היה לסמוך עליו שישרטט לך מפה עם פניות, רמזורים ורשימת סימנים למקרה שטעית. אחר כך הוא היה גם מתקשר לוודא שהכול בסדר. יקה עד הסוף.

 

כשנסענו לחו"ל הוא היה מלווה אותנו כל הדרך עם מפות וספרים. החדר הקטן שלו היה הופך לחמ"ל מלא באטלסים ובמדריכי טיולים. לכל מקום שאליו הגענו גם הוא היה מגיע, ומספר בגאווה: "ראיתי בדיוק את המסלול שלך". כשהיינו צריכים לחזור לארץ הוא היה מברר את תאריכי הטיסות, המחירים, היעדים, וכל מה שרק אפשר. חלק מהמידע שלו עדיין מצוי בספרי המטיילים בדרום אמריקה, למען הדורות הבאים.

 

אתם מכירים עוד מישהו שהיה מקליט את כל הקטעים של ה"טור דה-פראנס" שהוא היה מפסיד? אתם מכירים עוד מישהו שהיה עוקב אחרי כל קטע וקטע של רכיבה באדיקות דתית כמעט, ואז עונה למי ששואל אותו מה מעניין באופניים: "הנופים, הנופים הם פשוט מדהימים"?

 

אבל הכי הוא היה אבא טוב, הכי טוב בעולם. את הגאווה שלו בילדיו אפשר היה לראות מקילומטרים, ואם הייתם שואלים אותו מה שלום הנכדים, הייתם מבינים מה זה סבא אוהב אמיתי.

עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים