לזכר זבולוני - שלום זבולוני מאושה, שחי ונשם עיתונים והיה בעבר יו"ר רשות עיתון "הקיבוץ", נפטר השבוע




לזכר זבולוני

מוקי צור


שלום זבולוני חי ונשם עיתונים * לזכרו של יו"ר רשות עיתון "הקיבוץ" (בעבר), שנפטר השבוע באושה

 

שלום זבולוני היה איש העיתון. הוא האמין כי העיתון הוא סידור תפילה וספר של חוקים, סוכן השחרור, ולעתים גם מרגל ערום של כוחות האופל. העיתון, לגביו, אוצר את סמכותה העתיקה של האות העברית הכתובה. אלוהים לא ברא עולם בדיבור אלא בכתיבה חוצבת להבות.

 

הוא היה חלוץ, ממייסדי הקיבוץ של הנוער הציוני, אושה. לפי מוצאו היה צריך להיות פחות מעורב ויותר שואף לנייטרליות, אך לגביו הליברליות היתה זירה של מאבק. הוא נותר איש ההשכלה. הוא בלע עיתונים וביטאונים, ציטט אותם, כתב מכתבים למערכת. כיוון שקרא את כל העיתונים, היה כותב לכל אלה ש"כתבו עליהם בעיתון" ומיידע אותם כי בכך נכנסו לאותו קאנון בו האמין.

 

שלום זבולוני אף פעם לא היה של מישהו. מקורו הרוחני נתן לו זכות לפתיחות-רבתי של איש מעורב. אנשים שאלו, מה זכותו? איך הוא מתערב? למה? - אך הוא בשלו, לא תהה האם מותר ולמה. להיות בעל דעה, אין זה להיות צר-אופק. זה להיות חלוץ. כעורך וככותב הוא לא שם לפניו דגלים "ללא משוא פנים". הוא נשא פנים לכולם, והיה ביקורתי כלפי כולם.

 

כשנולד עיתון "הקיבוץ", הוא היה מאושר. הוא, שחי ונשם ביטאונים, ספרות-מטעם, זהירות מפני הסמקת מנהיגים וחיוורון של נעלבים - חש כי בא הזמן לעיתון ממש, שרוכביו מצליפים בו ובעזרתו. הוא ביקש להגן על העיתון מפני מלעיזיו בנוסח הישן, אך חגג את הנוסח החדש.

 

הוא השתתף בשמחת העיתונאים הצעירים והיה מוכן להושיט להם יד בפני כל רגל שביקשה להכשילם. הם לא תמיד ידעו להעריך את תחושת הקודש המפוכח שליוותה אותו, וקצת ראו בו איש מדור אחר. והוא היה גאה על כך.

 

יהדות התפוצות מתקבצת - המכתב האחרון של שלום זבולוני

 

מאוד התרגשתי מהתמונה שהופיעה בתקשורת, בה ראיתי קבוצת בני נוער יהודיים, כמה עשרות, עולים ארצה מהתפוצה בצרפת. כמה טוב שמתקבצים יותר ויותר מיהדות התפוצות על אדמתנו אנו, בארץ ישראל, המתרחבת והולכת. מי ייתן וירבו כמותם לבוא אלינו.


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים