חן הקטנה איננה - חן זילברברג ז"ל, בת 9 מקיבוץ נחל-עוז, הוכרעה ע"י גידול קטלני בגזע המוח




חן הקטנה איננה

מיטל יסעור בית-אור, YNET


במשך שנה נאבקה חן זילברברג, בת תשע מקיבוץ נחל-עוז, בגידול קטלני בגזע המוח

בחודשים האחרונים הפכה הילדה הספורטאית למשותקת בכל גופה ותקשרה עם בני משפחתה בתנועות עפעפיים. בשבוע שעבר נפטרה

לזכרה

 

למרות המאבק העיקש על חייה, הכריע הגידול את חן זילברברג. שנה לאחר שהתגלה הגידול בגזע המוח שלה, וכתשעה חודשים לאחר שטסה לארה"ב כדי לעבור טיפול ניסיוני להצלתה, נפטרה חן (9) מקיבוץ נחל-עוז. הלווייתה התקיימה ביום רביעי שעבר.

 

סיפורם של בני המשפחה, שהתפרסם ב ,ynet-נגע ללבם של רבים, שאף תרמו למשפחה כדי לסייע לחן לעבור את הטיפול היחיד שנתן תקווה. בגלל מיקומו של הגידול, גזע המוח, לא ניתן היה להסירו בניתוח, ובתוך כמה שבועות פגע בחלק ממערכת העצבים של חן. לטקסס, ארה"ב, הוטסה כשהיא מתקשה להפעיל את פלג גופה השמאלי. הטיפול בטקסס כלל כימותרפיה ניסיונית ואינטנסיבית, שאותה קיבלה במשך חמישה ימים בשבוע.

 

"בסביבות חודש פברואר הגידול הראה תגובה לטיפול", מספרת קרן זילברברג, אמה של חן, "אבל אז הסתבר שמדובר רק בחלק מהתאים, ושחלק אחר, שלא הגיב לכימותרפיה, המשיך לגדול. כשהיה שיפור היא התחילה ללכת, ופתאום הצליחה גם לרכוב על אופניים ותלת אופן - היא, שהייתה לפני כן ספורטאית ורקדנית. מה שמנחם אותנו, זה העובדה שהיא הגיבה לטיפול הכימותרפי הניסיוני. זה היה נס עולמי, שהרופאים שם לא ראו כמוהו. אולי זה יוכל לעזור לילדים אחרים".

 

בתקופת ההתאוששות במצבה של חן הצליחו בני המשפחה, בסיוע הקהילה היהודית החמה ביוסטון, לחגוג את חג פורים, וחן זכתה להתחפש. "אנחנו לא יודעים איך היינו מסתדרים שם בלי העזרה של הקהילה", אומרת קרן.

 

לאורך כל הטיפולים הוריה של חן החדירו בה אופטימיות ועודדו אותה. "היו לה חלומות לעתיד, דיברנו על מה נעשה כשנחזור לארץ. היא רצתה ללכת לפסטיגל ואנחנו הבטחנו לה שניקח אותה לדיסני-וורלד. כל הזמן תכננו מסיבות. היינו קונים לה בגדים למסיבות הפרידה שתכננו לעשות כשהיא תחלים ונחזור לארץ", מספרת קרן.

 

את הזמן בבית החולים העבירו בני המשפחה בדברים שחן אהבה לעשות: עבודות אמנות שונות, האזנה לסיפורים ועוד. בשאר הזמן דמיינו שהכימותרפיה שחן מקבלת היא כמו 'פאק-מן' שאוכל את הגידול, או כמו הפיות שחן אהבה, שנכנסות לה לגוף ואוכלות את הגוש הסרטני. "היו לה רגעים קשים, למשל כשראתה את האחים שלה הולכים לגן ולבית הספר כשהיא נמצאת בבית חולים, אבל לא עזבנו אותה לדקה. היא הייתה ילדה שמחה ועשינו הכול כדי שלא תרגיש שום מוגבלות. עד לרגע האחרון היא הייתה מאושרת".

 

בחודש אפריל גרם הגידול שלא הוכרע להידרדרות במצבה של חן. היא הועברה לטיפול נמרץ, כשהיא מונשמת. כל גופה היה משותק והיא הצליחה לתקשר רק באמצעות העיניים. "לאורך כל הדרך, עד הסוף, ידעה שהיא תהיה בסדר ותהיה בריאה", אומרת קרן וקולה נשבר. "הבטחנו לה שזה ייגמר והיא תנצח. שידרנו לה אופטימיות, אמרנו לה שאנחנו לא מוותרים עליה ושלקחנו אותה לטיפול עד קצה העולם בשביל זה".

 

בחודש יוני שבו בני המשפחה ארצה, וחן אושפזה בתל-השומר. "היא ידעה שהיא חוזרת לארץ. היא כבר לא דיברה אז, אבל שמחה לראות בני משפחה וחברים שבאו לבקר". חן נפטרה בדיוק כשבני המשפחה סיימו את ההכנות להעברתה לבית בקיבוץ נחל-עוז. בשבוע שעבר, ביום שלישי, עצמה את עיניה בפעם האחרונה. היא נפטרה בתאריך העברי שבו נולדה, כ"ח באב, והותירה אחריה את הוריה, קרן ואמיר, ושני אחים.

 

השבוע, לקראת תום השבעה, ביקשה קרן להודות בשמה ובשם משפחתה לכל אלה שהיו לצדם במאבקם הקשה: "אני רוצה להגיד תודה מכל הלב לכל הקיבוצים והחברים שתמכו בנו ועזרו לנו כל-כך הרבה לאורך כל הדרך, ולא עזבו אותנו אפילו לרגע אחד".


 



מסמכים חדשים בעיתונות תנועתית וכללית



עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים