תחתן תחתח - יובל לגיוס האפריקנרים היהודים



תחתן תחתח - יובל לגיוס האפריקנרים היהודים

נחמן גלבוע

 


אמרו עליהם שהם משוגעים שהתגייסו לצבא, שהיה אז כל כך עני עד שהציב בידיהם רובים מיושנים ללא נקר. סיפורה של קבוצת חיילים לשעבר אשר תתאסף מכל קצווי הארץ והעולם לחגוג יובל למבצע לא ידוע: גיוס המתנדבים מדרום אפריקה


דודי גורדון מהסוללים הקדים את עלייתו לארץ כדי להשלים את קבוצת החברים בקיבוצו הצעיר ומיד גוייס לטירונות. גדעון כץ, חבר הגרעין של גורדון, הגיע לארץ כחניך במכון להכשרת מדריכים לתנועות הנוער בחו"ל והיה אמור לחזור להדריך בדרום אפריקה אבל הוא התעקש להתגייס. גורדון וכץ היו שניים מקבוצת המתנדבים הדרום-אפריקאים שהשתתפו במבצע סיני. סיפורם עוד לא סופר. הם הביאו לארץ סגנון אחר, מרחו את עצמם במשחה שחורה ורקדו זולו, אך היו חלק מהמאמץ הלאומי. עתה, לקראת הסתיו, הם מתכננים סוף סוף לציין את יובל השנים שעבר מאז באירוע מיוחד.

50 שנה ימלאו בחודש אוקטובר הקרוב למבצע סיני, ולאחר שתסתיים מלחמת לבנון הנוכחית יהיה

גם מי שידאג לציין זאת. אך ספק אם ידעו גם לציין את המבצע שהחל אותה שנה ונמשך מספר שנים, כי מבצע ההתגייסות של צעירי דרום אפריקה לשירות בצה"ל לא זכה עד היום לפרסום ולהוקרה מצד המדינה. עתה הם מתכוונים להתכנס בחול המועד סוכות לאירוע חגיגי במרכז הספורט והחינוך במכבים. בין חיבוק לנשיקה, ישחזרו המתנדבים לשעבר, כיום בשנות ה-70 לחייהם, חוויות מהשירות הצבאי, ומהווי הנח"ל שבו שירתו. חלק מהם כבר הלכו לעולמם, חלק יגיעו מקצווי עולם.

 

כדי להבין את המבצע, צריך לחזור לאותם ימים. השנה היא 1956. מדינת ישראל עדיין צעירה וקיומה אינו מובטח. מצרים חותמת על עסקת נשק גדולה עם צ'כוסלובקיה, וישראל מרגישה

מאוימת ומבודדת. היא מבקשת מיהדות העולם לתמוך בה, לפחות בתרומות כספיות. 8 שנים לפני

כן נחלצו יהודי התפוצות, והתנדבו להילחם שכם אחד עם אנשי היישוב במלחמת השחרור.

למתנדבי חוץ לארץ (מח"ל) הייתה תרומה רבה בהקמת המדינה. הקהילה היהודית במסגרת הפדרציה הציונית הדרום אפריקאית מחליטה לא להסתפק בתרומה כספית, ובודקת אפשרות לשלוח

מתנדבים לשירות בצה"ל. בישראל מקבלים את הרעיון בהתלהבות. ממשלת דרום אפריקה מוכנה

לעצום עין, בתנאי שהנושא ייעשה בצנעה.

 

הפדרציה הציונית מקימה ועדת קליטה וועדה רפואית, אליה פונים הצעירים ששומעים על המבצע

מפה לאוזן. חברי תנועות הנוער וצעירי הקהילה מתבקשים להתנדב, וגם להמליץ על מתנדבים

פוטנציאלים אחרים. בתחילה לא מציינים את תקופת השירות הנדרשת, אך לאחר מכן מתגבש המודל של גיוס למשך שנה וחצי. לקריאה לסייע לצבא במדינה הצעירה נענים מעל 1,200 צעירים, ולאחר מיון, בדיקות רפואיות וחרטה של חלקם, נותרים כ-400 איש המתייצבים מחזור אחר מחזור במשך מספר שנים. גיל המתגייסים הוא גמיש. חלקם צעירים אחרי תיכון, אחרים בוגרי אוניברסיטאות, בעלי מקצוע, ובעלי משפחות.

 

מצילים את המדינה

 

ראשוני המתנדבים הגיעו לישראל מספר חודשים לפני מבצע קדש, ואף הספיקו למלא משימות צבאיות בסיני לאחר הכיבוש. המחזור הראשון עשה טירונות פעמיים. בתחילה הם גויסו לטירונות ביחידות שונות, אך לאחר מספר חודשים הוחלט בצבא שהמסגרת המתאימה להם היא מסגרת הנח"ל. לאחר קבלת ההחלטה אספו אותם מכל היחידות, והעבירו אותם ביחד טירונות נח"ל.

לדרום אפריקאים זה לא כל כך שינה. פעם קראו להם מח"ל, אחר כך לקחו אותם לנח"ל, העיקר שהם מצילים את המדינה.

 

כדי שלא למשוך תשומת לב הם יצאו מדרום אפריקה בקבוצות של 15-8 אנשים, כשהנימוק בבקשת הוויזה לישראל היה יציאה ללימודים בארץ. במקום בבית ספר או באוניברסיטה, הם למדו במחנה 80 ובגדוד 50 בנח"ל התאימו את השירות המקוצר שלהם למחזורים הקבועים. ויתרו להם על חצי שנה מתוך שנה במחלקת משק, ולקחו אותם מוקדם יותר לנח"ל המוצנח. חלקם היו יותר מבוגרים מהמ"כים והקצינים שלהם. במהלך השירות הסדיר הם לא הגיעו לדרגות קצונה. אחדים מהם הגיעו בשירות המילואים לקצונה, בזכות הכשרתם המקצועית כרופאים או מהנדסים.

דודי גורדון, מהסוללים, היה חבר בתנועת הנוער "בני ציון", שהתאחדה לאחר מכן עם "הבונים"

ו"דרור". כשהתקבלה בקשת הפדרציה להתנדב לצה"ל החליט הגרעין שלו מיוהנסבורג, להקדים את

עלייתו לארץ כדי להשלים את הקיבוץ הצעיר באותה תקופה, הסוללים. הוא היה בקבוצה השנייה

שהמריאה לישראל בסביבות מארס 56', ולאחר תקופה קצרה הגיע לטירונות במחנה 80. "היינו

מחלקה שלמה של דרום אפריקאים", הוא מספר, "חלק קטן חברי תנועה, והיתר נוער לא מאורגן.

הבאנו את ההווי שלנו לישראל. חיים טופול היה איתנו בטירונות, והוא התרשם ממסיבת פורים שבה מרחנו את עצמנו במשחת נעליים שחורה, וביצענו ריקוד בסגנון הזולו. אחרי הטירונות ביקשנו להגיע למחלקת משק בהסוללים, וצירפו אותנו למחלקה שכבר הייתה בקיבוץ. כשהתחילו הקרבות בסיני לקחו אותנו לשם בעקבות הלוחמים. לא היינו כל כך קרביים, כי עברנו רק טירונות ומחלקת משק. התפקיד שלנו היה לשמור על מחסני אונר"א ולהשמיד תחנות רכבת ליד עזה".

 

בין שם לפה

 

גורדון זוכר מאותה תקופה שהצבא היה כל כך עני בנשק, עד שהציב אותם לשמירה עם רובה צ'כי ששימש לאימונים, ללא נוקר. לפעמים היו כמה חיילים שותפים לרובה אחד. רק לאחר שהכוחות התקדמו ותפסו שלל רב, הביאו להם קלצ'ניקובים מצריים ואימנו אותם מהר על הנשק החדש. כשגורדון מספר על האופן שבו הם התקבלו בנח"ל, הוא מחלק את התגובות לשני רבדים.

"החיילים הפשוטים אמרו לנו שאנחנו משוגעים שהתגייסנו לצבא", הוא מספר, "אבל הקצינים

מאוד העריכו את העובדה שהגענו מחו"ל לצבא, והם היו גאים בזה שנתנו להם לפקד על המתנדבים".

 

מבצע קדש תפס את גדעון כץ, 69, חבר הגרעין של גורדון, כחניך במכון להכשרת מדריכים

לתנועות הנוער בחו"ל. כץ הגיע בסוף 1955 למסלול ההכשרה שכלל 5 חודשי לימוד במכון

בירושלים, שבו למדו עברית, יהדות, ידיעת הארץ והדרכה, כולל ריקודי עם. לאחר מכן יצאו חניכי

המכון ליישובים הקשורים לתנועתם, ולבסוף חזרו לחודש סיכום במכון לקראת שובם להדרכה

בחו"ל. כשפרץ מבצע קדש רצה כץ לעזוב את המכון ולהתגייס מיד לנח"ל, אך מנהל המכון הסביר

לו שלמדינת ישראל חשוב יותר שהוא יסיים את המכון כמדריך, וישלח חניכים נוספים מדרום

אפריקה שיתגייסו לצבא. כץ לא ויתר ופנה ללשכת הגיוס, אך שם סירבו לגייסו בעצה אחת עם

המכון. "קיבל אותי שם מישהו בבגדים אזרחיים", מספר כץ, "והוא הסביר לי שעד שיכשירו אותי

כחייל כבר תיגמר המלחמה, ולכן יותר חשוב שאעלה עוד אנשים מדרום אפריקה". הוא חזר להדריך

בדרום אפריקה, ולאחר שנת הדרכה הצטרף לקבוצה שהגיעה לארץ לשרת בנח"ל.

את הטירונות הוא עשה במחנה 80 ב-1957 ואת האימון המתקדם וקורס צניחה בתל נוף ביחידה 88

 

"השפה השנייה בדרום אפריקה הייתה אפריקנס (בורית), שדומה להולנדית", נזכר כץ, "ובשפה הזו

שמונים ושמונה זה אחטן תחתח. המפקדים שלנו שמעו אותנו מדברים, ומאז הכינוי שלנו אצלם היה

תחתן תחתח".

 

מסלול חייו של כץ יכול ללמד משהו על השורשים שנטעו המתנדבים הצעירים בישראל. חצי שנה

אחרי השחרור מהצבא הוא חזר לדרום אפריקה, הדריך שוב בתנועה ופגש את בת זוגו, סארל,

שעימה עלה לארץ לאחר נישואיהם. חיי הקיבוץ אותם חווה בהסוללים לא התאימו לו, ולכן ביקש

להתקבל עם אשתו כמועמדים במושב השיתופי תימורים, שגם הוא היה שייך לתנועה שלהם.

תימורים החל כקיבוץ ליד נהלל, אך בתחילת שנות ה-50 עבר לנגב הצפוני כמושב שיתופי. 3

שנים חיו סארל וגדעון כץ בתימורים, ולאחר מכן עברו לערד, שבה החל גדעון לעבוד כמפעיל

ציוד מכני כבד בעבודות עפר. ב-1965 עברה המשפחה לאשקלון, ומאז הם גרים שם.

גם לאחר שעבר לאשקלון המשיך כץ לעבוד בעבודות עפר, ולאחר מלחמת ששת הימים עשה ימים

רבים בסיני כעובד קבלן. בהמשך שמע על פרויקט קו צינור הנפט אילת-אשקלון, והחליט לעבוד

אצל הקבלן הסולל את הקו. "פתאום הילדים שלי ראו שיש להם גם אבא", הוא מספר, "אחרי שנים

שהייתי מגיע הביתה עייף בסוף השבוע". לאחר שנתיים של עבודה על תשתית הקו, עבר כץ

לעבודה בחברה (קצא"א) שבה נשאר עד לגיל הפרישה. במהלך עבודתו ככבאי בחברה אירעה לו

תאונה שבה נכווה קשה, ושיקומו נמשך על פני שנים רבות. במלחמת יום הכיפורים שכל גדעון כץ

את אחיו הצעיר רמי, שעלה לישראל לאחר ששת הימים ונקלט בקיבוץ נחשון שממנו התגייס לחיל

השריון. רמי נהרג בתחילת המלחמה כששהה עם גדוד הטנקים הסדיר שלו בקו הראשון של התעלה.

 

גם אחרי מבצע קדש נמשכה ההתנדבות במשך מספר שנים. הצעירים הדרום אפריקאים המשיכו

לזרום לנח"ל וחלקם הגיעו משם לקיבוצים. בוגרי התנועות מדרום אפריקה נמצאים כיום בהסוללים, יזרעאל, צרעה, נחשון, כנרת, גדות, גבע, כיסופים ושלוחות. גם היום קיים בצה"ל ארגון בשם נח"ל 2000, שקולט מתנדבים יהודיים מכל העולם. הרעיון שהנחה את המבצע הזה היה שדרך המסלול הצבאי, ישתכנעו הצעירים להישאר בארץ ואף יגרמו לעליית בני משפחתם. "אני לא יודע איזה תרומה הייתה לצה"ל ממבצע הגיוס בדרום אפריקה", אומר כץ, "אבל אני בטוח שזה גרם לקירוב הקהילה היהודית למה שמתרחש בארץ. על כל חייל שהגיע לישראל היו עוד עשרה בני משפחה וחברים שהתעניינו ודאגו לו, כך ש-400 מגויסים הביאו לכך שאלפי אנשים בדרום אפריקה יהיו מודעים יותר למה שקורה בארץ. השירות הצבאי גם עזר לאנשים להחליט לעלות או להישאר בישראל. 120 מתנדבים כאלו הקימו בארץ את ביתם, 85 מתוכם עדיין חיים ויגיעו עם משפחותיהם לכנס".

 

 

מבקשים גם מהמפקדים להגיע

הכנס לציון היובל להתגייסות הדרום אפריקאים לנח"ל, יתקיים ב-10 באוקטובר, חול המועד סוכות, במרכז הספורט והחינוך במכבים. מארגני הכנס מקווים שבעקבות כתבה זו יגיעו למפגש גם המפקדים והמורות-חיילות שהיו להם בנח"ל.

לפרטים ניתן ליצור קשר עם צמח בלומברג בטלפון: 052-3859455 ,09-7433189.









עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים