הקיבוצים, אחרי המלחמה: יוצאים מהטראומה - לד"ר שאול קמחי משמיר, המתמחה בטיפול במצבי לחץ, יש עצות כיצד לאבחן "טראומות" בעקבות המלחמה ולטפל בהן וכיצד להתמודד עם "אתגר החזרה לשגרה"




הקיבוצים, אחרי המלחמה: יוצאים מהטראומה

קרני עם-עד


לד"ר שאול קמחי מקיבוץ שמיר, המתמחה בטיפול במצבי לחץ,

יש כמה עצות כיצד לאבחן "טראומות" בעקבות המלחמה,

ולטפל בהן - וכיצד להתמודד עם "אתגר החזרה לשגרה"

 

 

ההר המפוחם ומצולק הקטיושות מזכיר את מה שהיה כאן רק לפני שבוע. הנחל המפכה, החוצץ בין בית החינוך האזורי "הר וגיא" לבין קיבוץ דפנה, רומז על שגרת החיים והמשכיות הטבע, ובין ההר השרוף לגיא הירוק מתהלכים בני האדם - עדיין חרדים ונסערים, מתלבטים בין שמחת העשייה לקראת שנת הלימודים לבין העצב על החופש שהפך לסיוט מתמשך. אלישע שחם, חבר קיבוץ דן ומנהלן בית הספר, מצביע על פגיעות של שלוש רקטות בתחומי בית-הספר, ועל כדור פלדה שניתז מהקטיושה לעבר אחד מחדרי המזכירות והותיר חור בזגוגית החלון ובדלת המשרד. רקטה נוספת פגעה בנגרייה. את הנזקים ברכוש ניתן יהיה לאחות ולתקן, אבל מה על צלקות החרדה והלחץ שנותרו בנשמות הרכות של התלמידים? מאה מהם מגיעים מקריית-שמונה, השאר מהמושבים והקיבוצים בסביבה. מי שלא היה במקלט הפך לפליט - בבית או בקיבוץ מרוחק יותר; מי שביתו לא ספג פגיעה ישירה - "חטף" בסביבת הבית. ויש גם קרובים שנפלו במלחמה.

 

גם משום כך, ההרצאה לצוותים החינוכיים בנושא "אתגר החזרה לשגרה", מפי ד"ר שאול קמחי מקיבוץ שמיר - מרצה בחוג לפסיכולוגיה של המכללה האקדמית תל-חי, שמתמחה בטיפול במצבי לחץ - הייתה יותר-ממתבקשת, לנוכח הנסיבות. כ-150 עובדי הוראה ואנשי מנהלה נקבצו באולם הכינוסים, כדי להתוודע אל משפט המפתח שאימץ לעצמו קמחי: "כל שינוי בולט במהלך החיים מהווה פוטנציאל לתגובות 'סטרס' (לחץ), כמו גם לצמיחה ולגדילה". מכאן עבר ד"ר קמחי לדבר על השפעת המלחמה בת החודש על בני הנוער והמבוגרים. "אני לא יודע עד כמה תאפיין תחושת תסכול את בני הנוער, אבל בקרב הבוגרים יותר היא קיימת, ועוד איך. יש תחושה - מוצדקת או לא - שהמערכה בלבנון לא נגמרה כמו שצריך. קיימת הרגשה שהטיפול בעורף נכשל והחלשים ננטשו לנפשם. ה'עסק', לדעת רבים, לא 'עבד' כמו שצריך. התסכול אינו מצב נוח לפתיחת שנת לימודים, היות שהוא מעלה על פני השטח תופעות של חוסר שקט ותוקפנות. המעבר ממצב של מלחמה למסגרת בית ספר הוא מעבר קיצוני וייחודי: אל קשב, ריכוז, סדר-יום. המעבר אל סדר-יום עוזר להתמודד עם מצבי לחץ, אבל זה לא פשוט כלל וכלל".

 

אז איך חוזרים ממצב כזה לשגרה? ד"ר קמחי מציע שתי גישות יסודיות להתייחסות: הגישה הפתולוגית והגישה הסולוטוגנית ("מקור הבריאות" בלטינית). "את הגישה הפתולוגית אני מעדיף להגדיר כ'סטרס' - עקה או לחץ, בעברית תקנית. מומחים לרפואה, כולל אורתופדים, למדו להודות בהשפעה השלילית של הלחץ על המצב הפיזי. מורל החולה והאופטימיות שלו עשויים לשפר את מצבו הבריאותי ללא הכר. גם תמיכה חברתית חשובה מאוד להקטנת ה'סטרס'. בהנחה שכולנו בעורף יצאנו 'שרוטים' מהמלחמה, לבית הספר יש חשיבות עליונה במזעור הנזק".

 

הגישה הסולוטוגנית גורסת כי במקום להתמקד בלחץ עצמו, צריך לסמוך על ההסתגלות המדהימה של בני האדם למצבים קשים. "כמות האנשים שמפתחים תופעות פתולוגיות - קטנה מאוד", אומר ד"ר קמחי. "ככל שהמלחמות קצרות יותר, כך קטן מספר הלוקים בטראומות חרדתיות. זה תלוי בעיקר באופן שבו האדם תופש את העולם. יכולים להיות עשרה אנשים באותו אירוע, וכל אחד יפרש אותו אחרת. נניח שנופלת קטיושה בסמוך לחבורה של אנשים: האחד אומר שהיא נפלה עליו, האחר טוען שהיא נפלה מרחק רב ממנו, והשלישי אומר שאין סכנה כי מישהו שומר עליו. הגישה הזו מעמידה את האדם במרכז ההתעניינות, ולא את גורמי הלחץ".

 

לדעת שאול קמחי צריך לפתוח את שנת הלימודים כסדרה, בהתאם לגיל התלמידים וליכולת המורים. ניתן לקיים סדרה של מפגשים ופעילויות, לא על-ידי גדודים של פסיכולוגים ועובדים סוציאליים אלא על-ידי הצוות המוכר והקרוב. "האווירה צריכה להיות של קבלה, של תמיכה במי שקשה לו, דחיית ביקורת ולעג. צריך לשים דגש על היכולת להתמודד ולהמשיך בשגרה. המשפט המוביל צריך להיות: 'נסראללה לא יקבע מתי לחזור ללימודים'. הסדנאות שעשויות להוריד את הלחץ: יצירה, ספורט, יום גיבוש בטבע. צריך להיזהר שלא להלביש על הנוער את החרדות שלנו. ממפגשים שלי עם בני נוער אני מתרשם שהם משתקמים מהר יותר מהמבוגרים... יש להם את בעיות גיל ההתבגרות והם דואגים יותר להשיג אהבה ותשומת-לב מבן המין השני מאשר להתמקד במה שקרה לבית או ליישוב".

 

ועוד עצה: צריך לעודד התנדבות. "ידוע שמי שתורם לאחר, ומגלה אחריות כלפי הזולת, מתמודד טוב יותר עם מצבי מתח קיצוני. והעיקר - יש לשים לב למצבים ייחודיים ולהיעזר באנשי מקצוע".

 

ההרצאה מתקרבת לסיומה. ממבט "מרחף" על פני המורות והמורים של "הר וגיא" ניתן להתרשם שהשרירים הקפוצים מהבוקר השתחררו מעט, וגם המוכנות של הצוות להתמודד עם העתיד לקרות בכיתות - גבוהה יותר. אחת המורות מציעה לד"ר קמחי עוד דרך להשתחרר מהלחץ שמאפיין את האזור ותושביו. "אפשר פשוט לעזוב לקנדה, שם הכול רגוע ושלו יותר". קמחי נאלץ להסכים, אבל בינתיים לאפשרות הזאת טרם התייחסו המחקרים המלומדים.

 

מהי טראומה?

 

להגדרה של "טראומה", על-פי ד"ר שאול קמחי, יש גבולות רחבים. "לדעתי קיים שימוש-יתר במושג 'טראומה'", הוא אומר. "כל מי שחבר הבריז לה מפגישה טוענת שהיא חוותה 'טראומה', הופעה כושלת היא 'טראומה', וגם מבחן לא מוצלח מוגדר כ'טראומטי'. אין הגדרה רפואית או פסיכולוגית לטראומה אלא רק ל'פוסט-טראומה'. מדובר בקלקול של משהו בסיסי בעיבוד האינפורמציה של חוויה קשה, שלא מרפה מאתנו למשך תקופה של יותר מחודש. התופעה מתאפיינת בתסמינים של עוררות-יתר, מתח כרוני, חוסר שקט, דיכאון חריף, נסיגה ממגעים חברתיים ומיחסים בינאישיים, הצרת המרחב הקוגניטיבי וכיוצא באלה".



 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים