מחווה לאורי חן - המנצח על תזמורת בני הקיבוצים בן 70

מחווה לאורי חן

מיכאל פאר

המייסטרו הצנוע אורי חן, מורה לצ'לו שהעמיד עשרות פרחי צ'לו וניצח ברוב חן על תזמורת בני הקיבוצים, חוגג את יום הולדתו ה-70. במרכז הקונצרט שנערך לכבודו: רסיטל משותף עם בנו איתי

 

בשבת הקרובה יתקיים בניר-דוד קונצרט הסיום של כנס תזמורת בני הקיבוצים, עליו ינצח אורי חן, חבר קיבוץ חפציבה, שיציין בהזדמנות זאת יום הולדת 70 וכן 50 שנות פעילות בתזמורת. הסולן בקונצרט יהיה לא אחר מאשר איתי חן, בנו, המנגן גם הוא בצ'לו.

 

חן הגיע עם הוריו לחפציבה בגיל שבע. אביו היה מורה, אמו גננת ומורה והם חיפשו מקום בעל צביון חקלאי שניתן ללמד בו. הפגישה שלו עם המוזיקה הייתה באמצעות ארנסט הורוביץ מבית-השיטה, שלימד מוזיקה בחפציבה. "עד היום אני רואה בו דמות מיוחדת", נזכר חן, "שנתנה לי כיוון לחינוך המוזיקלי, בו עסקתי רוב שנותיי". הוא התחיל לנגן בחלילית, כמו רבים, די מהר התבלט ועבר לנגן בכינור. אבל המורים לכינור התחלפו כל שנתיים ואז הוצע לו, בהיותו בן 16, ללמוד צ'לו אצל המורה חיים רוטשילד, מהגושרים (שנפטר לפני כחודש בגיל 97 והיה בין מקימי תזמורת הקיבוצים).

 

חן: "בפעם הראשונה שהביט בידיי ייעץ לי, אל תנגן בצ'לו. אבל התעלמתי מהמלצתו והתחלתי ללמוד בהתלהבות רבה. קשה להגדיר במילים את מה שמיוחד בצ'לו, אבל זהו כלי מאוד אנושי, הצליל שלו דומה לקול אדם, מבטא נשמה והתרגשות רבה. הצ'לו תפס אותי ואהבתי את השיעורים עם חיים, למרות שהיה מגיע אליי בכל פעם עצבני ומרוט משיעור שקיים לפני עם נערה מקיבוץ אחר. לחיים הייתה גישה עמוקה למוזיקה והוא הניח אצלי אבני-פינה לדברים שעשיתי בהמשך.

 

"כעבור זמן הגיע לעמק עוזי ויזל, והחליף את חיים רוטשילד, ויזל הפך לימים לצ'לן ידוע בעל שם עולמי, וחיים עודד אותי לעבור אליו. מורים נדיבים יודעים להעריך מתי לא יוכלו עוד לקדם תלמיד ועדיף להעבירו למורה טוב יותר, כדי לקדמו. אגב, דבר זה למדתי מחיים ועם השנים לא מנעתי מתלמידיי, אפילו עודדתי אותם, לעבור למורים אחרים, כאשר רמתם הצדיקה זאת".

 

הבחירה בתזמורת צה"ל

 

הוא היה בן 18 כאשר קמה תזמורת בני הקיבוצים. הכנס הראשון התקיים ביגור, המנצח היה משה בדמור ובאו אליו נגנים רבים מהתנועה הקיבוצית. מודל התזמורת נקבע אז: מפגשי תזמורת מתקיימים בחופשים, כשלוש פעמים בשנה ומתארחים כל פעם בקיבוץ אחר, בבתי-ספר ובמוסדות חינוכיים והקיבוץ זוכה לקונצרט בתום השבוע. במשך השנים נוצרה אווירה מיוחדת. הנגנים הצעירים מנגנים 12-10 שעות בכל יום, ואחר-כך ממשיכים לנגן להנאתם בהרכבים קטנים, והלילה קודש לבילוי חברתי ("הם ישנים מעט מאוד ונהנים מכל רגע").

 

חן: "אני זוכר רגע קשה במיוחד: במהלך שנת י"ב נסעה כיתתי לקיבוץ משגב-עם לעזור בעבודות השונות. חבריי ידעו שאני מתכוון להתגייס לתזמורת צה"ל ויזמו שיחת קבוצה, בה גינו את המהלך וניסו להניא אותי ממנו. מכיוון שעברתי את המבחנים, היה לי ברור כי לא אוותר. הכיתה הייתה מאוד מלוכדת, לא היה קל לעמוד מולה, הם עשו לי שטיפה רצינית, אבל אני ידעתי שאם אני רוצה להמשיך בעיסוק המוזיקלי ולהתקדם בתחום, זו ההזדמנות שלי. הייתי דמות מרכזית בקבוצה, ראשון לכל פעילות, אך בפעם הזו יצאתי נגדה".

 

לימים יצא חן ללמוד הוראת מוזיקה באורנים ושם פגש שוב את ארנסט הורוביץ, ולצדו לימדו מיטב המורים בארץ. מאז הוא שם. בתחום המוזיקה בכלל והצ'לו בפרט. כשעוזי ויזל החליט לסיים את הוראת המוזיקה בעמק, תפס חן את מקומו.

 

ממה מורכבת קריירה מוזיקלית?

חן: "תחום המוזיקה הוא תחום שיש בו בעיקר יופי וטוב. ואת הערכים הטהורים האלה אני שואף להעניק לדורות הצעירים ולהדביק אותם בחדוות המוזיקה. כאשר הורים מגלים ספקנות לגבי העיסוק הזה כי אין בו עתיד לפרנסה אני אומר לאותם הורים: 'אדם בתוך המוזיקה מפתח את היכולת ליהנות, לשמוע ולבצע וזה עולם ומלואו'.

 

איך מתגברים על שגרה וחדגוניות בהוראה?

שאל אותי פעם תלמיד: לא משעמם לך לחזור על אותם תרגילים שוב ושוב כמה פעמים ביום? עניתי לו: אם הייתי שומע את המוזיקה, באמת הייתי משתגע. אבל אני שומע אותך, את התלמיד, ואינך עומד במקום.

 

"מבחינתי, אשקיע בכל תלמיד הרוצה לנגן ומוכן להשקיע. למרות שרק מעטים מתלמידיי התקדמו בקצב מהיר, והרוב מתקדמים לאט ומגיעים להישגים רק לאחר שנים רבות, לא אמליץ אף פעם לתלמיד שלי להפסיק לנגן רק משום שהתקדמותו אטית. אני מאמין שבכל מקרה כל תלמיד רוכש באמצעות הנגינה נכס לחיים".

 

חוויות לכל החיים

 

חן חבר ברביעייה הקאמרית "גלבוע", בה מנגנים גם הסופר נתן שחם מבית-אלפא בויולה, ויהודית חן ושלמה ניצן מחפציבה בכינורות. בעבר הופיעה הרביעיה בקונצרטים ומזה שנים הם מנגנים להנאתם, למען הנשמה. הם נפגשים מדי שבוע בחדר העבודה של חן ומנגנים כשעתיים. "אנו מהווים הרכב טוב", אומר חן, "היו לנו בעבר הרבה רגעים יפים".

 

הסונטות לצ'לו ללא ליווי של באך, הן היצירות היפות ביותר לצ'לו, הפסגה שאליה צריך לשאוף. כמה מתוכן ניגן בעצמו "וישנן קשות, שאפילו איני מתקרב אליהן. זו התמודדות בלתי פוסקת, אף פעם איני ממש מרוצה מהרמה שהגעתי אליה".

 

בעבר ניגן טובה בפילהרמונית. אחת החוויות הגדולות שהוא זוכר היא ביצוע הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז, עם המנצח שרל מינש. "מינש היה אחד מהגדולים בדור הקודם, והגדול ביותר לדעתי בכל הקשור למוזיקה צרפתית. הנגינה תחת שרביטו היא פסגה של פעם בחיים, שיא שקשה להגיע אליו". הוא זוכר גם סיור של התזמורת הקאמרית בחו"ל, בו ניגן מספר תפקידי סולו בדיברטימנטו של ברטוק".

 

האנרגיה אינה נגמרת

 

חן קשר עצמו לתזמורת בני הקיבוצים ועם הזמן הפך למנצח. הדריך את הנשפנים ואת הקשתנים, וכאשר התפנתה משרת המנצח, הציע עצמו ושמח לעבוד עם בני הנעורים גם מהעמדה הזו. "העניין הזה אינו פשוט", הוא אומר. "בכל שנה או שנתיים אני מקבל לידיי מחזור חדש של מתבגרים שעולים כיתה, ועליי להביאם בזמן קצר יחסית לאותה רמה של המחזור שתפסו את מקומו". הוא גאה על מספר הצ'לנים הגדול בתזמורת, כלי שבדרך כלל חסרים בו נגנים. לשאלה אם לעשייה המוזיקלית זקוקים להשראה אלוהית, הוא עונה כי השראה היא אכן מרכיב חשוב מאין כמוהו והיא כשלעצמה "אלוהית". "כאשר אני מרגיש תחושה של השראה בעת ניצוח, הכוונה למשהו לא רגיל, לא יומיומי, למשהו שכאשר הוא מתרחש, ישנה התרוממות, אני מסוגל לסחוף את כולם למעלה. זה כוחו של המנצח, שנותן לי תנופה גם בגיל 70".

 

בגילך, רבים יוצאים לפנסיה. כשאני שומע במה אתה עוסק, לא נראה לי שאתה מתכוון להוריד הילוך. להפך, אתה רק מגביר אנרגיות.

חן: "כאשר פרשתי מהתזמורת הקאמרית, הדבר נעשה לא ברוח טובה. חשבתי לעצמי: לפחות יהיה לי יותר זמן פנוי, אעבוד פחות קשה. עברו רק חודשיים ולוח הזמנים התמלא לגמרי. מסתבר שעדיין לא הגיע הזמן להפחית פעילות".

 

המורה: חיים רוטשילד

 

חיים רוטשילד ז"ל עבר עם הפילוג מקיבוץ איילת השחר לקיבוץ הגושרים והיה במשך שנים רבות בין אנשי המוזיקה הבולטים בתנועה הקיבוצית וממקימי תזמורת הקיבוצים. במשך שנים רבות לימד נגינה בצ'לו ומוזיקה ותיאוריה במכון לאמנויות בתל-חי. הוא נפטר לפני כחודש. בן 97 היה במותו.

 

מתנה לאבא

 

השבוע התכנסה התזמורת והחלה בחזרות לקראת הקונצרט שיתקיים בשבת אחר הצוהריים. שיאו של הקונצרט - הקונצ'רטו לצ'לו של באך ינוגן על-ידי איתי חן, בנם של יהודית וחן, הרואה לעצמו זכות גדולה להיות שותף לאירוע החגיגי שיהווה מתנה הולמת לאביו. בנוסף, ינגנו סרנדה של דבוז'אק ויסיימו בקאנון המפורסם של פכלבל.

 

תוכנית קצת יומרנית, אני מעיר לחן, והוא מחייך ועונה: "בכל שנה, כאשר מנצחים רואים את התוכנית שאני מכין, הם אומרים לי - לא תספיק בארבעה-חמישה ימים להכין תוכנית כזו". אבל בכל שנה חוזר ה"נס" - בבוא העת התזמורת מוכנה לבצע את התוכנית שנקבעה. חן מעריך כי בוגרים רבים משנים קודמות יבואו לקונצרט, בין היתר כדי להביע הערכתם למנצחם מתקופת נעוריהם, וצפויה אווירה מרגשת במיוחד.

 

תזמורת בני הקיבוצים כוללת שלוש תזמורות, המכונות חטיבות, מסבירה שלומית דגן, מנהלת התזמורת ומדור המוזיקה באגף החינוך של התק"צ. על תזמורת נושפים גדולה 80 נגנים, מנצח עופר עין-הבר, על אנסמבל כלי קשת צעיר ד'-ח' מנצח גלעד הילדסהיים, ויש 35 נגנים צעירים ותזמורת אנסמבל בוגר בניצוחו של אורי חן המונה 40 נגנים מגיל 14 עד 19.




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים