המגרש הביתי - ספורטאים תחת אש

תומר רונא


שחק אותה: חידות פז

מערכת "הקיבוץ"

 

תודה ופרידה מאליהו פז (ניר-דוד), חידונאי המדור

 

חידות הספורט מלוות את "המגרש הביתי", מדור הספורט של עיתון "הקיבוץ", מראשיתו - כולן פרי עטו של אליהו פז מקיבוץ ניר-דוד, "אנציקלופדיה אנושית", שהסכים להעמיס על שכמו את המשימה השבועית בתנאי אחד: שלא יפורסם שמו.

 

לאחרונה ביקש אליהו שנשחרר אותו מהמשימה, ואנו רוצים להודות לו מכל הלב על פינה ספורטיבית צבעונית שהיה בה מידע היסטורי וחן של נוסטלגיה לימים בהם שלט הספורט הקיבוצי בישראל. תודה, אליהו.

 

יומן מלחמה: ספורטאים תחת אש

 

בין האזעקות, הקטיושות, הבנים הלוחמים, הפחד והתקווה, מנסים ספורטאי הצפון לשמור על כושר ולהתאמן * וגם מביעים דעה

 

כדורסל: "אנחנו במלחמת עולם"

 

עמית גל (עמיר), מנהל הפועל גליל-עליון, מתפלא על שיחת הטלפון. "אין עכשיו כדורסל, אין ספורט, אין כלום. אנחנו במלחמת עולם. כל היישובים מופצצים. הכדורסל בפגרה, אבל אני עובד קשה כדי להכין את הקבוצה לעונה הבאה. קודם נחתים ישראלים, ואחר כך נחפש זרים ונקווה שיבואו. הישראלים יהיו בעיקר צעירים בני המקום. אבל כרגע הכול משני. אין ספורט. כולם במקלטים. בעמיר נפלו קטיושות קטלניות. החיים פה קשים".

 

ש: מה דעתך על המצב?

עמית גל: "אתה יכול לצטט אותי: צריך למחוק כפרים, אתה שומע, למחוק כפרים. צריך להפיל עליהם נפל"ם - פצצת אש קטלנית מימי מלחמת ויאטנם".

 

גל, שבנו אמור להיכנס ללבנון, נסער מאוד. "צה"ל", הוא אומר, "צריך רק לאסוף גופות מחבלים, ושלא ימותו לו חיילים".

 

כדורגל: "זה באמת מפחיד"

 

עמי גילברט (רמת-השופט), שחקנה של הפועל חיפה: "אנחנו מתאמנים במגרשים חלופיים כי לא ניתן להתאמן בקריות. בקיבוץ לא מרגישים את הלחץ ואין אזעקות אבל כשעוברים בחיפה, זה כאילו עולם אחר. משטרות, אמבולנסים, אנשים מבוהלים. ראיתי בית שחטף פגיעה ישירה, זה באמת מפחיד. אבל מה לעשות, חייבים להמשיך את החיים. באימונים, השחקנים מתקשרים הביתה כל כמה דקות. לחלקם יש משפחות עם ילדים".

 

ש: דעתך על המלחמה?

עמי גילברט: "זו מלחמה מיותרת שמשבשת את כל המדינה, אבל צריך לסמוך על הגופים הממונים. המלחמה, אני מאמין, תסתיים עד תחילת העונה באמצע ספטמבר, כך שהליגה לא תיפגע ונוכל לקיים עונה סדירה ללא הפסקות".

 

עמי, ככל הנראה, לא ימשיך העונה בחיפה ולמרות שלא היה מוכן לנקוב בשמות של קבוצות, הכיוון הוא הליגה הלאומית.

 

אופניים: "מכה קשה לענף"

 

נמרוד חמו (מענית), אלוף ישראל ברכיבת אופניים "דאון היל", מספר: "המלחמה תפסה אותי בחו"ל, בהכנות לאליפות אירופה ולאליפות העולם. הייתי בשוק. זו המלחמה הראשונה שלי כבוגר וזה מפחיד, כי החברים שלי לוחמים בלבנון. באליפות אירופה נפלתי, לצערי, ושברתי את היד, עכשיו אני בגבס".

 

ש: אתה מתחרה הרבה בצפון?

נמרוד חמו: "ענף הרכיבה ספג מכה קשה, חזרנו שנים אחורה. שני המסלולים של הדאון-היל, המפורסמים בארץ - האחד בצוק מנרה, בכניסה לקריית-שמונה, והשני ביער ביריה - נשרפו כליל. ייקח הרבה זמן לשקם את האתר. לצערי, בזמן הקרוב לא ירכבו דאון-היל בארץ".

 

טריאתלון: "אימונים דרך הטלפון"

 

אלון הירש, מאמן בית הספר למחוננים בטריאתלון שבקיבוץ יפתח: "חצי קבוצה מתאמנת בהונגריה וחצייה השני מתאמן בקיסריה, בעקבות המצב, שם מארחים אותנו בצורה יפה. ישנם מעטים שמתאמנים במקלט על אופניים. כל הספורטאים מתקשרים אליי ומקבלים הדרכה טלפונית על תוכנית האימונים. רובם מרגישים צורך בפורקן המתח וששים להתאמן. קיבוץ חצרים אירח את יפתח בצורה מרשימה. יש שם אנשים טובים ואני מודה להם בשם הילדים על היחס החם".

 

ש: איך אתה מתמודד עם היותך מאמן ואב?

אלון הירש: "התחושה שלי מאוד לא נעימה, אני אבא ואימא כאחד, כי אשתי היא הרב"שית של יפתח. אני לא יכול להיות עם החניכים שלי, וזו בעיה מצפונית. מפחיד להיות עכשיו בצפון, חזרתי לכמה שעות ואיך שירדתי מהאוטובוס עפה מעליי קטיושה. באותו היום התרסק האפאצ'י בצומת כוח, ליד הקיבוץ".

 

חתירה: "לא מפחדים מקטיושות"

 

ברק לופן (גנוסר) חזר לא מזמן עם הישגים מדהימים: מקום שלישי בקיאקים בגמר אליפות אירופה למרחק 200 מטר, ומקום שביעי למרחק 500 מטר עם שותפו מדגניה ב', מיכאל קלגנוב.

 

ש: יש אימונים בכינרת?

ברק לופן: "הימייה אצלנו היא מקלט, כך שיש אימונים ולא מפחדים להיות בכינרת, הקטיושות נופלות אבל אנחנו מתאמנים כרגיל. אצלנו בקיבוץ אין אזעקות או נפילות. פעם תפסה אותי אזעקה בדרך לטבריה, עצרתי את האוטו ורצתי לבית מלון סמוך. באופן אישי אני חושב שהמלחמה מוצדקת ומקווה שתיגמר במהרה".

 

שחייה: "רגעי משבר לצעירים"

 

נדב שנל, מאמן השחייה בגליל העליון, מצא בריכות בדרום ובסיוע אנשים טובים הצליח להכין את חניכיו לאליפות ישראל. "בשבוע הראשון התאמנו ברביבים בזכות אלי לופו שארגן הכול", אומר שנל. "שבוע אחר-כך התארחנו בעומר, כל ילד אצל משפחה אחרת. אנחנו מתכוננים לאליפות ישראל לגילאים שתיערך בווינגייט".

 

ש: איך מכינים ילדים לאליפות ישראל כשהבית מופצץ?

נדב שנל: "כמעט כל הילדים הגיעו לאימונים. אנו אומנם רחוקים מהבית, אבל האירוח נפלא, הבריכות טובות, ההכנה הייתה טובה ואני מצפה למדליות. מצב החירום קשה מאוד, בגליל כולם במקלטים ובחדרי הביטחון. אין יישוב שלא סופג קטיושות. שני שחיינים שלנו חטפו קטיושה על הבית, כך שהראש לא תמיד באימונים. יש גם כמה שנשארו במרכז הארץ".

 

ש: איך מסבירים לילדים את המצב?

"אנחנו, המאמנים, לא מדברים יותר מדי, מנסים לפקס את הילדים למטרה. היו רגעי משבר לילדים הצעירים, אבל בסך הכול מצליחים לשמור על רגיעה".

 

ש: איך אתה, באופן אישי, רואה את המלחמה?

"אנחנו פועלים בסדר. מקווה שזה יעזור לאיזו תקופה של שקט. לא מאמין שכוח יפתור את הבעיות. אחרי שהלך פת"ח בא חיזבאללה, ואחריו יבוא מישהו אחר".

 

כדורעף: "אזעקות במהלך אימון"

 

נועם כץ (עין-המפרץ), קפטן ועוזר המאמן של קבוצת הפועל מטה-אשר בכדורעף: "כעת אנחנו בפגרה, אבל בתור שחקנים מקצוענים אנו מחויבים להתאמן גם בקיץ. אני כרגע מתאמן ומאמן את הצעירים באימוני טרום עונה. ארבע פעמים הושמעו אזעקות במהלך אימון, שלוש פעמים רצנו לחדר ההלבשה, כי אין באולם מקלט. פעם אחת, בשיא המתח של משחק אימון, התעלמנו והמשכנו לשחק".

 

ש: מצליחים לשמור על ריכוז, או הראש במקום אחר?

נועם כץ: "כעוזר מאמן וכקפטן חשוב לי להרגיע את השחקנים, כולל אלה שבצבא. באימון לא חושבים על המצב ומצליחים להתרכז. יש פחד בשעת אזעקה, אבל מתמודדים".

 

מצב המלחמה מקרב גם בין קבוצות יריבות. בשבוע שעבר ביקשו כמה משחקני קריית-אתא להתאמן במטה-אשר, ונענו בחיוב. בקבוצה מקווים שעד תחילת האימונים הסדירים (17.8) הכול יירגע, כך שניתן יהיה להביא זרים ולהיכנס לשגרה של אימונים ומשחקים.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים