שתי אימהות איבדו את יונתן - החייל יונתן וולסיוק ז"ל, שנפל בקרבות בצפון, בוגר חב' נוער "נעלה" בלהב

שתי אימהות איבדו את יונתן

נחמן גלבוע


"אימצנו אותו בגיל 16, כשהיה בחברת נעל"ה, ביחד עם נערה מאותה חברה בשם אלונה",

מספרת דלית גל מלהב, אמו המאמצת של סמ"ר יונתן (סרגיי) וולסיוק, בן 22, לוחם ביחידת אגוז, שנפל בקרב על מרון א-ראס ביום חמישי שעבר, והוכרז כנעדר עד לחילוץ גופתו בשבת. "הוא הגיע אלינו ילד מקסים, שקט, שלא יודע מילה בעברית. בהתחלה דיברנו בסימני ידיים. הבת שלי הייתה אז בת 4 וישר נוצר ביניהם איזשהו קליק. הוא היה בחור מאוד גבוה, 1.90 מטר, והוא כל הזמן הרכיב אותה על הכתפיים. היא הרגישה שהיא בעננים".

 

יונתן הגיע לארץ מתוך רצון להכיר את ישראל ואת שורשיו היהודיים. "אימא שלו אומנם יהודייה, אבל הוא גדל בבית שלא היה בו קשר חזק ליהדות", מספרת גל. "הכינוי שלו עוד מאוקראינה היה פוקס, וכך קראו לו גם החברים וגם בקיבוץ. השם שלו היה סרגיי אבל הוא רצה להיות ישראלי, ולכן החליף את השם ליונתן. הוא למד בתיכון מבואות הנגב בשובל מכיתה י' עד לסיום לימודיו, וכשהתגייס סידרתי לו חדר בלהב לתקופת הצבא. היה לו פה את החדר שלו, אבל רוב הזמן הוא היה אצלנו. הוא היה אח גדול לילדה שלי".

 

מתוך כל הקבוצה של נעל"ה הוא התערה בצורה הכי טובה עם בני גילו הישראלים. הייתה לו חברה ישראלית, עדי מלהבים, שלמדה שנה מתחתיו בבית הספר בשובל, והוא התכוון להצטרף אליה לתל-אביב עם שחרורו בנובמבר הקרוב וללמוד באוניברסיטה משהו בתחום הביולוגיה.

 

"יונתן היה 'מורעל' לצבא כבר מהשנה הראשונה שהיה בארץ", מוסיפה גל. "הוא ידע שילך לצבא ליחידה הכי קרבית. שנה לפני הגיוס הוא כבר התחיל לרוץ ולהתאמן לעצמו, והוא התקבל לסיירת אגוז. הוא אהב את ישראל אהבת נפש. נורא כאב לו המצב הביטחוני פה, והוא אמר: 'אני אגן על המדינה הזו'. הוא הקפיד לשמור על משמעת מהיום הראשון, ומעולם לא הייתה לו בעיה עם המפקדים בצבא".

 

מאז הקרב שבו נהרג במרון א-ראס, ושעל תפקודו בעת חילוץ המ"פ שלו, בנג'י הילמן ז"ל, הוא מועמד לקבלת צל"ש, נאסר הפרסום על היעדרו מחשש שאנשי החיזבאללה יחטפו את גופתו. גל קיבלה על כך הודעה מקצין העיר של באר שבע ביום שישי ב-5.30 בבוקר, ומאז היא ישבה בביתה וכוססה את ציפורניה בתקווה להודעה טובה. "למרות שידעתי את תוצאות הקרב הזה, בכל זאת יש איזה שביב של תקווה שהוא יימצא פצוע ויחולץ בשלום", היא אומרת.

 

את החלטת אמו של יונתן, יוליה, לקבור אותו בקיבוץ שהוא כל כך אהב, מגדירה גל כהחלטה מאוד אמיצה של אישה נהדרת. יוליה הגיעה לארץ ביום ראשון ומאז היא נמצאת בלהב עם אחיו של יונתן. אביו, איש צבא בכיר באוקראינה, אמור היה להגיע מאוחר יותר. "לאורך כל השנים אני ויוליה היינו בקשר של שתי אימהות", מספרת גל, "והיא כל הזמן הייתה אומרת לי תודה על זה שאני מגדלת לה את הילד שלה".








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים