נמשיך לחיות אתו ולא אותו - נמרוד כהן ז"ל ממצפה שלם, החייל שנפל בעת ניסיון חילוץ הטנק בלבנון

נמשיך לחיות אתו ולא אותו

נחמן גלבוע


"נימי בחר בדרך של החיים, וגם אנחנו ובני משפחתו בחרנו באותה דרך. הוא נמצא אתנו ונמשיך לחיות אתו ולא לחיות אותו". את המשפט הזה חשוב לנועה שנער, מדריכת גרעין סברס של המחנות העולים, להוסיף לדברים שנאמרו על חבר הגרעין, נמרוד (נימי) כהן ז"ל ממצפה שלם, אשר נפל ביום רביעי שעבר בלבנון כחייל בגדוד 50 של הנח"ל, בעת ניסיון חילוץ גופות צוות טנק המרכבה שעלה על מטען גחון.

 

גרעין סברס החל להיפגש בסופי שבוע כשהם למדו בכיתה י"ב, ולאחר מכן יצא לשנת י"ג בקיבוצי אזור זבולון. גרעין קטן. 13 חברים. קשה להם לספר על נמרוד בלשון עבר, וגם קשה להם עם זה שכל הדברים כבר נשמעים כקלישאות. "כשמישהו מת אומרים עליו כמה הוא היה אדם נפלא", אומרת נועה, "אבל בדיוק את אותם הדברים היינו אומרים עליו גם לפני שבועיים, וגם אמרנו את זה בשיחות בינינו. הוא היה אחד מהאנשים שאי אפשר לכעוס עליהם, ולמרות שלא שם את עצמו במרכז הוא איכשהו משך אליו הרבה חברים. משהו בו משך את האנשים אליו, ומשהו בקבוצה משך אותו אליה. הוא לא הכיר אף אחד מהקבוצה לפני שהצטרף לגרעין, ובהתחלה הוא היה סגור ולאט לאט נפתח. תמיד הוא היה צנוע והייתה לו חוכמה של הדברים החשובים בחיים. היו שיחות שהיה נראה לי שהוא הולך להירדם כל רגע, ואז הוא היה אומר את המשפט הכי חשוב בשיחה".

 

לירון תמרי מבית גוברין, חבר הגרעין, מספר שנמרוד ניגן על גיטרה, והדריך בשנת י"ג באושה וברמת יוחנן. באושה הוא הדריך לבד, וברמת יוחנן הם הדריכו ביחד עם קומונרית מבוגרת יותר.

 

"הם הדריכו את כיתות ח'-ט' ברמת יוחנן ואני את כיתות ז', אבל בגלל שלא באו הרבה חניכים הדרכנו ביחד את כולם. זה היה מאוד נחמד. אחר כך הייתי אתו באותה כיתה ומחלקה בגדוד 50.

 

הוא היה חבר של כולם במחלקה, תמיד שמר על פרופיל נמוך כדי לא להסתבך. למרות שהיה מאחר קבוע, איכשהו היו מוותרים לו. למשימת החילוץ לקחו אותו כי הוא היה נהג נגמ"חון, ולכן צירפו אותו לכוח שלא היה מהמחלקה שלנו. הוא נגח את הגדר כדי שיוכלו להיכנס לשם מהר".

 

יפתח רקובר, גם הוא חבר הגרעין, מספר שהיה בינו לבין נמרוד קשר מיוחד, והם ניהלו הרבה שיחות נפש. "לא היינו צריכים לדבר הרבה", הוא אומר, "היינו מבינים אחד את השני לפי סימנים כאלה".

 

נועה המדריכה מוסיפה שהיה בנימי משהו כל כך חי, כזה שהכי לא מתאים לו למות. הוא לא דיבר הרבה, אבל הבעות הפנים שלו, ובמיוחד העיניים, הביעו המון שמחת חיים. "בדרך כלל היה לו חצי חיוך, אבל כשהוא היה צוחק, זה היה הדבר הכי נפלא וכייפי. היה בו משהו ממש טהור, ולכן כל כך הרבה אנשים אהבו אותו".

 

נמרוד הותיר אחריו זוג הורים, אסתר ואריה, ממייסדי מצפה שלם, ואח צעיר, דורון.








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים