חזית השמאל

ארנון לפיד


קשה לי שצה"ל מוחק משפחות והורס תשתיות אזרחיות בלבנון, כמו שעושים בעזה * שום דבר לא ייפתר בלי דיבורים * קלר אורן מגבעת-ברנר, נציגתנו בארגוני השמאל, קוראת "להשתיק את התותחים, להתחיל לדבר"

 

בגלל סיבות טכניות נבצר מקלר אורן (גבעת-ברנר) להשתתף בהפגנת ארגוני השמאל בתל-אביב, ביום ראשון השבוע. תחת הסיסמה "להשתיק את התותחים, להתחיל לדבר", התכנסו וסדקו את הקונצנזוס כמה מאות פעילים מתאעיוש, "קואליציית הנשים לשלום", "אנרכיסטים נגד גדרות", "יש גבול", ו"הוועד נגד הריסת בתים". קלר הייתה אתם בלבה. היא ילידת צרפת, שהגיעה לגבעת-ברנר כמתנדבת צעירה ב-1974, התאהבה בקיבוץ המארח ובבן הקיבוץ, ורק כשהכינה את עלייתה ארצה נודע לה, להפתעתה, מסבתה, אם אביה, שאינה יהודייה, כיוון שאמה הייתה נוצרייה. "ישר רצתי לרבנות הראשית בצרפת, ביקשתי שיגיירו אותי והפכתי ליהודייה כשרה". היום היא חברת קיבוץ, אם לארבעה, מחנכת ומורה לערבית בתיכון האזורי, ופעילת שלום אדוקה - מאלה, שמרוב ביקורת על ישראל אינם מסוגלים לקבל אף מהלך שלה, אפילו לא צודק ומוסרי בעליל בעיני הרוב, כמו זה שמתרחש בלבנון.

 

ש: אז מה קרה לגיורת הנלהבת?

קלר אורן: "הגעתי ארצה עם אמונה מוחלטת בצדקת המדיניות הישראלית, אבל די מהר גיליתי, לצערי, שלגבי הערבים בכלל, והפלסטינים בפרט, מאכילים אותנו בכל מיני סיסמאות ושקרים, ורוב הישראלים מקבלים את זה. קשה להאשים אותם, כי מילדות שטפו את מוחם באמונה בכוח ובהערצה לצה"ל, ואולי גם אני הייתי ככה אילו נולדתי וגדלתי פה. אני, בכל אופן, לא יכולה להשלים עם המיליטריזציה של החברה הישראלית, שלא לדבר על הכיבוש ועל כל מה שהוא גורם לפלסטינים ולנו. זה התחיל אצלי בדברים קטנים. אני זוכרת שהלכתי ללמוד במכינה לעולים ברמת-אביב, וחיפשתי חדר מגורים במעונות הסטודנטים. אם-הבית הובילה אותי במסדרון, עד שהגיעה לאחד החדרים והתנצלה נורא: 'זה החדר היחיד שנשאר'. לא הבנתי מה לא טוב בחדר, עד שהתברר שגרה בו ערבייה ישראלית. זו הייתה רק דוגמה אחת מרבות לאפליה האוטומטית שמצאתי כלפי כל מי שאינו יהודי. אחר כך באו עוד המון דוגמאות, וזה התגלגל. לא יכולתי לקבל את הגרסה הישראלית החד-צדדית להיסטוריה של הסכסוך, לנכבה, וכל העניין הזה של הכיבוש, וההתנחלויות...".

 

כשלמדה בלשנות בירושלים הצטרפה ל"שלום-עכשיו", במלחמת לבנון יצאה להפגין בצמתים עם "נשים ואימהות למען שלום", אחר כך עם "נשים בשחור", ובמקביל התנדבה לפעילות יהודית-ערבית בתאעיוש. זה למעלה משנה היא פעילה ב"מחסום ווטש", והפעילות הזאת, היא אומרת, היא המשמעותית ביותר, "כי אנחנו כל הזמן מתעדות את מה שאנחנו רואות במחסומים, למקרה שפעם, בעתיד, ירצו לבדוק איזה דברים איומים קורים שם. וזה הולך ונעשה יותר ויותר גרוע".

 

ש: עד כאן אני אתך. אבל אני מבין שאת מוחה גם נגד המלחמה הנוכחית.

"נכון. אתה לא?"

 

ש: אני בעד שיקרעו את הצורה לחיזבאללה ולנסראללה, וסליחה על הביטוי.

"מצטערת, קשה לי שצה"ל מוחק משפחות והורס תשתיות אזרחיות, כמו שעושים בעזה. אני לא אומרת שנסראללה הוא בחור נחמד..."

 

ש: זו ההגדרה הכי חמורה שיש לך לאיש הזה?

"העולם לא צריך אותי כדי לגנות את נסראללה, אבל קודם כל אני בודקת את עצמי, מה אני עושה כדי למנוע מלחמה איומה כזאת. שמעתי ממילואימניקים, שאת כל התרגיל הזה, הפלישה הזאת, תכננו בצה"ל יותר משבועיים לפני החטיפה של החיילים. זאת אומרת שישראל רק חיכתה להזדמנות".

 

ש: את טוענת שהחטיפה הייתה פרובוקציה?

"אולי. איך אתה יודע שלא? אני מאמינה ששום דבר לא ייפתר בלי דיבורים. אלימות וטרור של מדינה לא יעזרו, רק יעשו את המצב יותר גרוע. לבי עם משפחות החטופים, שעדיין מאמינות שהצבא באמת מנסה להחזיר את הבנים שלהן. הרי אחרי שנחטף גלעד שליט, החמאס הציע עסקה, וישראל אפילו לא חשבה להיכנס למו"מ, כי לא מדברים עם החמאס. מה לעשות, שממשלת החמאס נבחרה בצורה הכי דמוקרטית, וזה מה שהפלסטינים רצו, למרות שגם אנחנו וגם ארה"ב ניסינו להשפיע על תוצאות הבחירות. ומה עשינו לאבו-מאזן, המנהיג הכי נוח שיכולנו לבקש? ברגע שנבחר, מייד התחלנו לדבר עליו כמו על ערפאת. ממשלת ישראל לא רוצה באמת להגיע לשלום ולהיפרד מהשטחים".

 

ש: בכל זאת, הייתה התנתקות, ואולמרט מדבר על התכנסות.

"אז פינינו התנחלויות, אבל אנחנו ממשיכים לשלוט על עזה, להטיל עליה מצור כלכלי, והאנשים שם מסתובבים בלי תקווה וסיכוי. לא נתנו שום הזדמנות לשלטון החדש. אני חושבת שכמו שהליכוד, כשהגיע לשלטון, הפסיק לחלום על ארץ ישראל השלמה, כך היה קורה גם לחמאס, והוא היה נעשה יותר ריאלי ואחראי. הרי הנייה, ואפילו משעל, אמרו שיהיו מוכנים לעשות שלום אם ישראל תיסוג לקווי '67".

 

ש: בואי תדייקי: הם לא דיברו על שלום, והיו להם עוד כמה תנאים, כמו זכות השיבה. אבל בואי נעזוב את חמאס ונחזור לחיזבאללה. יש לך איזו מילה טובה עליו?

"נסראללה דיבר על החזרת החיילים החטופים בתמורה לשחרור השבויים הלבנוניים, ואסירים זקנים וחולים".

 

ש: שוב לא מדויק: הרשימה שלו כללה גם אסירים פלסטינים.

"ומה היה קורה אם ישראל הייתה משחררת אסירות-אימהות וילדים קטנים? אני לא רוצה אף אישה בבית הכלא".

 

ש: גם לא כאלה שרצחו אזרחים יהודים?

"אז צריך לבדוק, לנהל מו"מ. תגיד לי, מה יעזור שנחסל את נסראללה? הרי אנחנו יודעים מהניסיון, שכל מי שנחסל, תמיד יהיה לו יורש".

 

ש: אני מבין שאת מקבלת טוטאלית את הנרטיב הפלסטיני כולו.

"אני לא תומכת בטרור, אבל אנחנו, במעשים שלנו, הבאנו אותו על עצמנו".

 

ש: איך מגיבים בקיבוץ, בבית הספר, על הדעות שלך?

"זה לא פשוט. להרבה חברים קשה לעכל את זה. אני משתדלת לא לדבר הרבה על פוליטיקה. לפעמים אני כותבת בעלון, ואז אנשים מתרגזים. בית הספר שלנו פתוח לדיונים פוליטיים, כמובן, תוך שמירה על איזון וייצוג לכל הדעות. לפעמים תלמידים כועסים עליי, וקרה שהורים התלוננו עליי בהנהלה, אבל בסך הכול אין בעיה".

 

ש: ובמשפחה מה אומרים?

"זה התחיל בצעקות. במשך הזמן בעלי יותר ויותר מתקרב לדעות שלי".

 

ש: שקלת פעם לעזוב הכול ולחזור לצרפת?

"פה ושם חשבתי, בעיקר בשנה האחרונה, מאז שאני פעילה במחסום-ווטש, אבל לא ממש ברצינות. מי יודע, אולי זה עוד יקרה".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים