מיומנו של לוחם

מאיר מינדל


אשר שופט לא היה מפקד, לא מצביא ולא עסקן ידוע. הוא היה לוחם מן השורה. ממלא שקי חול ושומר על העמדה בעת קרבות ההגנה על קיבוץ נגבה. לכבוד חג המשק של הקיבוץ, שלח אלינו מאיר מינדל, מנהל "המוזיאון הפתוח" בנגבה, דף מיומנו של שופט, שהיה כותב את עלון הקיבוץ ולימים התגלה גם כמשורר. נגבה הוא היישוב ה-51 לחומה ומגדל שעלה לקרקע בלילה שבין 11 ל-12 ביולי 1939. דף היומן הוא מה-29 במאי 1948

 

מתחיל עוד סתם יום של חול במילוי שקים, בהעמקת חפירות, תוך חרדה בלתי פוסקת. מתרגלים לחיות בלי איצק (יצחק דובנו, מ.מ.). התגבורת של 66 חיילי גבעתי מעודדת, מישקה איל, השכן לשעבר מנחלת יהודה, הגיע כסמ"פ א', גבעתי, ומשרה אווירה עניינית ואוהדת. קובה (וילן) הוחזר מקורס מא"זים, ומנסה לשנות את כל אורחות הקיבוץ; "זהו, מעתה נגבה הוא משלט צבאי, עם משמעת, פקודות, שיש לבצע וסדר יום תובעני ללא ויתור", אומר לנו קובה.

 

הכל חופרים; מעמיקים תעלות מסביב לעמדות, וחלק מהן מכסים בגג של פחים ואדמה. מאז התקפת הבוקר של אתמול שורר שקט.

 

10:15. המרגמות והתותחים החלו להפגיז. תותחי 25 ליטראות חורשים את שטח הקיבוץ, למרגמות קול יציאת פגז ונחיתתו שונה, למדנו להבדיל. הטנקים, שיצאו מן המשטרה (עיראק אל סואידן) תופסים עמדות ופותחים באש. מישקה ביקש לשלוח רץ לעמדת המרגמות. כולם היו עסוקים, אז החלטתי ללכת ולהעביר את ההודעה. ראיתי אחד יושב עטוף בשק; בראשית ההפגזה "עשה במכנסיים". אמר לי: "בחיי, זה לא מפחד, קיבלתי שלשול, אולי זה מהאוכל". בשובי לבונקר הפיקוד מישקה אמר לי: "ראיתי בחורים טובים ואמיצים באותו מצב. אין להתרגש".

 

13:00. מזה רבע שעה יש הפוגה בירי. אני נמצא במטה. לכאן עבר עתה מרכז העצבים של הפעילות. עם פגיעה במגדל המים ונגירת הנחשול לחפירות שסובבות אותו, עזב המטה את חדר הקריאה שלמרגלות המגדל ועבר לעמדת מטה במקלט.

 

פגזי השרפנל (רסיק אוויר) של האויב מאלצים אותנו לחיות בחפירות, בתוך אימא אדמה ולא על פניה.

 

כאן, במקלט, עומד המטה בקשר עם 13 העמדות, מתכנן את הפעולות ומעביר את הפקודות: משה קאופמן (סגן מפקד אזור) מקבל את ההודעות מן הצופה בראש המגדל. משה חוזר על כל הודעה וחברה רושמת את דבריו.

 

צבי הרפזי, מפקד נפת "גרשון", נמצא היום כאן. כל שתיים-שלוש דקות נשמעות התפוצצויות של פגזים. צבי עוקב בקור רוח מפליא אחר מהלך העניינים, מגיב רק בעפעוף עין מהיר על כל הודעה מן התצפיתן, מעיר הערות לפעולה.

 

קובה וילן הוא בעל מזג סוער יותר. אף הוא שקט, אך מצחו המתקמט חליפות מגלה את הנעשה בקרבו פנימה. לאחר רגע של מתיחות בפניו הוא מחייך ועיניו הנבונות מתבהרות מאחורי משקפיו שהן לפרקים קודרות, לפרקים חמורות, או שהן אדיבות ובהירות.

 

החיילים שבאו אלינו, מתחילים להשתרש במקום. רואים עליהם, שלא באו לעזרה ארעית כקבוצות פל"מ (פטרול לוחם, עזרה נפתית) הקודמות. כאן, במטה, נמצאים מפקדיהם. עדיין לא הכרתים.

 

משה קאופמן חוזר ללא לאות על הודעותיו של הצופה על המגדל. הוא ממלא את תפקידו ברצינות ובלי התרגשות, אם כי ההודעות חמורות ביותר הן. כדי לאשר את קבלת ההודעה הוא משמיע מילה: "טוב".

למשל: "שלושה טנקים יצאו מן המשטרה". טוב.

"טנק אחד גדול ושנים קטנים נעים אלינו". טוב.

"הטנקים נעמדו ליד בית הקברות שלנו". "טוב, דבר הלאה", הוא מעודד את התצפיתן.

"שני טנקים נעלמו בשטח מת. הטנק הגדול נשאר במקומו". טוב.

כעבור כמה דקות "הטנק פותח באש עלינו". המילה "טוב" חוזרת כהד.

 

המקשרים רצים ללא רתיעה באש החזקה ביותר. כמובן, ששולחים אותם רק בעת צורך דחוף. הם עוברים בתעלות, ועם כל "יציאה" נצמדים לדופן התעלה. עדיין לא קרה, שאחד מהם ייפגע. עתה המקשרים הם: בלה, טובה ושושנה מחברת הנוער, חיים יערי (מהקבוצה הדרום אמריקנית), רץ או שניים מ"גבעתי".

 

במהלך היום הייתי עד לשימוש יעיל במעט פצצות המרגמה, שברשותנו. שמעתי, כי לאחר תוספות שהגיעו בלילה, היו אתמול 40 פצצות 3 אינצ', 17 מהן כבר נורו. מעתה יש לירות מתוך חשבון קפדני ביותר.

 

12:00. הצופה: "הערבים עוסקים במשהו שמאלה מן המשטרה". כעבור רגע: "אני רואה ברור: הערבים מציבים תותח". הוחלט לשלוח בהם פגז מרגמה. סמ"פ מישקה רץ בעצמו לעמדת מרגמה עם נתוני טווח. פגז ראשון נורה, והצופה מעדכן, כי נפל 200 מטר ימינה מן המטרה. מישקה הלך לעדכן את הרגמים בנתונים מתוקנים. לאחר הפגז השני והשלישי הערבים שוכבים, ורק אחד מפעיל את התותח. נורו עוד כמה פגזים, והצופה מוסר, כי הערבים מפרקים את התותח ומסתלקים.

 

כעבור כמה דקות הצופה מסר על ריכוז של כ-50 ערבים באותו מקום. ירינו, והפגז הראשון היה ימינה מדי. השני היה קרוב יותר. כשנמוג העשן של השלישי, כבר לא נראה שם איש.

 

הודיעו על פצוע ליד עמדה מס' 2. שמתי פעמיי אל תוך האש עם תרמיל עזרה ראשונה. יוסף פלדלייט החובש לא היה אתי, כי עבד ברפת ונשאר תקוע שם, באחת התעלות. התברר כי הייתה טעות במיקום, והפצוע שוכב בין עמדות 2 ו-3, לשם הוזעקו החובש הפלוגתי עם שני אלונקאים, בועז ומאיר. הפצוע מ"גבעתי" אבנר אזרק נחבש והועבר למקלט הקשר אל הרופא. הרופא קבע, כי הרסיסים חדרו דרך כובע הפלדה, והוא מת מפצעיו.

 

13:30. השתרר שקט. התחלתי לטפל באוסף החדשות כדי להוציא את העלון. צביקה קיבל חום, ומפאת ההתקפה לא יכולתי להאזין לחדשות בצוהריים. ערכתי והדפסתי מהר ככל האפשר במכונת כתיבה.

 

21:00. שקט גמור. בשעות ערב רבים מהחברים עוסקים באריזת חבילות של חפצים, שנותרו בביתם ההרוס, ושילוחן אל נשותיהם בהרצליה. יש המסתפק בחבילה אחת, ויש המעוניין להוציא מכאן ככל האפשר יותר. אחר הצוהריים הגיעו אלינו שלוש מכוניות משוריינות. זו פעם ראשונה, שהמכוניות מגיעות אלינו באור יום. נלקח פצוע, וכן פונה ברנרד גריג, שחלה קשה. כמו כן, נסעו כמה חברות, שהוחלט להוציאן מפה.

 

אשר ריכטר-שופט

 

אשר נולד בפינסק, בפולין. הוא עלה לארץ בשנת 1935 ומאוחר יותר הצטרף עם טובה בת זוגו, להכשרה בגבעת גנים שליד נחלת יהודה בראשון לציון. במלחמת השחרור היה חובש, אך גם היה המבצע בפועל את רעיונו של המזכיר צביקה לובלינר - עריכה, הדפסה והפצה בעמדות של "קול נגבה". בזכות דייקנות המידע, העלון "קול נגבה" זוכה עד היום לציטוטים רבים בספרי היסטוריה ומונע מ"גנרלים" חובבי התהילה לנכס לעצמם עוד פיסת "אמת", שנמצאת בדמיונם הקודח בלבד.

 

במשך השנים למד כתבנות ועבד בעיתון משמר, שקדם לעיתון על המשמר ועבד כמורה וכאיש חינוך.

 

החזק מעמד

אשר שופט

 

רבצנו דמומים בתעלות שבמשק

מלמעלה געש האוויר ורעד,

לפתנו ביד את המעט, את הנשק

אמר איש אל איש: החזק מעמד!

 

האש הומטרה ממרחק ומגובה

הצר התעודד והגביר זעפו

דלקו הגרנות, אש אכלה ללא שובע

הזעם מעך בניינים בכפו.

 

צמודים לקרקע, אך העין שומרת

מכאן אין לסגת אף שעל אחד.

פצצה בילל מגיעה ועוברת

קול נפץ איום. הנחזיק מעמד?

 

ועת פגזים התרסקו והבעיתו

מאש תותחים עת הכל הוחרד

בת קול נשמעה ומילים שהלהיטו

הפעם, הפעם נחזיק מעמד!

 

ואף האלחוט שזמזם בלי הרף

אמר: לעצור, להגן! עוד מעט!

חושלים את הנשק ביום ובערב,

עוד יום...עוד שעה...החזק מעמד!

  

*"קול נגבה" - הדף הקרבי - יצא לאור כמעט מדי יום. צביקה לובלינר ואשר שופט ערכוהו, הדפיסוהו ושכפלוהו בעזרת ניירות קופי ב-16 עותקים - דף לכל עמדה, ועותקים לגדוד ולחטיבה.

כך נגבה נלחמה ב"פונדקאים" - מפיצי השמועות ויוצריהם, המכרסמים בכוח הרוח.

 

* הקצין הבריטי ברנרד גריג קשר את גורלו עם היישוב, כאשר בחר לא להתפנות עם הכוח הבריטי ונשאר להילחם בחפירות נגבה. אשתו ג'ני ובנו מייקל הוצאו בליל הפינוי עם כל הילדים במבצע "תינוק". חוסר יכולתו לעמוד בלחץ הביא לפינויו לת"א ושילובו ביחידת יק"ל - קישור לאו"ם.








עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים