יהושע לא ידוע

אורה ערמוני


הוא היה חבר "השומר" * מראשוני קיבוץ בית-אלפא * מחלוצי המומחים הישראלים ברפת * מנהל המחלקה הכלכלית של הקיבוץ-הארצי * מנהל תיאטרון "הבימה" * ממייסדי ענף הקולנוע הישראלי * וגם צייר * אז איך לא שמענו עליו עד היום * ד"ר מוטי זעירא (גבעת-חיים איחוד) חושף את מסכת חייו (ואהבותיו!) של יהושע ברנדשטטר

 

כמו פאזל שנבנה מחלקיו, כך נוצרת לעינינו בתקופה האחרונה תמונת ענק צבעונית, מלאה בפרטי פרטים - של שני אישים, ענקי רוח ומעש, שמשום מה נעלמו, או הועלמו במכוון, מעינינו. לא מכבר נגלה לנו סיפור חייו של מרדכי שנהבי, איש העלייה השלישית, בספר "החולם והמגשים" (הוצאת יד-יערי), שכתב ד"ר דוד זית ז"ל (להבות-הבשן), ובימים אלה יצא לאור הספר "איש אהבות", (הוצאת יד יצחק בן-צבי), סיפור חייו של יהושע ברנדשטטר, איש העלייה השנייה, שכתב ד"ר מוטי זעירא (גבעת-חיים איחוד). שנהבי וברנדשטטר, שני אישים שיד הגורל הפגישה ביניהם בחייהם, ועתה - בספרים.

 

מי זה היהושע הזה

 

מוטי זעירא, מנהל המדרשה באורנים, הגיע לסיפורו של יהושע ברנדשטטר לגמרי בדרך מקרה. "לכריכת הספר הקודם שלי, 'קרועים אנו' (הוצאת יד בן-צבי, 2003) - שעסק בהתיישבות העובדת בשנות העשרים ובזיקה שלה לתרבות היהודית - רציתי ציור צבעוני קונטרסטי לכותרת הספר, שנלקחה משיר של שלונסקי", מספר זעירא. "רציתי משהו הרמוני וחם על התקופה החלוצית. הגעתי למשכן לאמנות בעין-חרוד. על הקיר היה תלוי ציור שכותרתו 'שבת בבית-אלפא בשנות העשרים', ונדלקתי. שאלתי את האוצרת גליה בר-אור: מי הצייר? אמרה: יהושע ברנדשטטר. שאלתי: מי זה היהושע הזה?"

 

ש: איך אתה, שעיקר עיסוקך מתמקד בתקופות האלה, לא ידעת מיהו יהושע ברנדשטטר?

מוטי זעירא: "גם אני כמעט נעלבתי מעצמי. איך זה שאני לא מכיר אותו. אמרה לי גליה: 'לך לאלמנתו צילי ברנדשטטר, בקש את רשותה להשתמש בציור, ושאל אותה על יהושע'. יום לאחר מכן התייצבתי בתל-אביב, רח' הירקון 144. פתחה לי את הדלת ישישה יקית ערנית, שזה עתה עלתה מן הרחצה בים. בת 92, קיץ וחורף היא רוחצת, שוחה ומתעמלת בחוף תל-אביב. ביקשתי ומייד הסכימה שאשתמש בציור".

 

ש: ושאלת מיהו יהושע?

שאלתי, והיא סיפרה: 'יהושע הוא איש העלייה השנייה'. שוב נעלבתי, איך קרה שאינני מכיר אותו? והיא ממשיכה: 'איש השומר'. עוד יותר נעלבתי. אחרי זה היא מספרת דברים שמפתיעים אותי יותר ויותר: 'הוא היה חבר בית-אלפא'. ואני תמה: איך איש העלייה השנייה מתחבר לראשוני העלייה השלישית של השומר-הצעיר, שזה עתה ירדו מביתניה עילית והולכים להקים את הקיבוץ הראשון של השומר-הצעיר? וצילי ממשיכה ומפתיעה: אחר כך הוא נוסע להולנד ללמוד השבחת עדר, מאוחר יותר הוא המנהל הראשון של תיאטרון 'הבימה' בארץ, יחד עם מרגוט קלאוזנר הוא מקים את אולפני הרצלייה לסרטים, וגם עוזר בהקמת מפעלי תעשייה קיבוציים: נעמן, גלעם. אני יושב נדהם, ובסוף, היא מספרת, ב-12 השנים האחרונות לחייו התחיל לצייר, והציור שביקשת הוא אחד מציוריו".

 

ש: ואיך זה שעד כה איש לא כתב עליו?

"זה בדיוק מה ששאלתי את צילי. והיא ענתה: אתה תכתוב! אמרתי לה: לא צוחקים אתי על דברים כאלה. וכך נפרדנו לשלום. אחרי חצי שנה היא מתקשרת אליי: נו, איפה הספר? ומפה התחיל המסע".

 

נמחק מתולדות "הבימה"

 

מוטי זעירא כבר כתב ביוגרפיות על "הראשונים". למשל, על אהרון שידלובסקי איש כינרת, שמרגע שהגיע ארצה התיישב בכינרת ולא עזב את המקום עד סוף ימיו. "שידלובסקי לקח על עצמו להוכיח שאפשר להיות חקלאי שיתופי בארץ ישראל וזה מה שעשה", מספר זעירא. "כתבתי גם על שושנה בוגן, שהתאבדה בדמי ימיה, בשלהי העלייה השנייה. החבר'ה האלו היו ממוקדים במשימה חדה כמחט, שלא רואה את האופק הרחב. פתאום מגיע אליי מישהו שהוא כמו אותו טיפוס מהסיפור 'נמר חברבורות' של יעקב שבתאי, שמגיע עם עניבת פפיון לארץ ישראל החלוצית, ורוצה להקים קרקס".

 

ש: והפנטזיונר הזה, ברנדשטטר, הגשים את חלומותיו?

"לפחות חלק מהם. היצירתיות שפעה ממנו. לא ייתכן, חשבתי, שאיש העלייה השנייה הוא זה שמכניס אותי לעולמם של תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה, תעשייה, כלכלה, רפת, ציור. איך קורה שלא יודעים על אדם שסיפור חייו משולב בכל כך הרבה נושאים חשובים מתולדות היישוב בארץ? הגיוון הכל-כך מפתיע של תחומי עיסוקיו הטריף ואתגר אותי".

 

ש: אולי רצה מישהו במכוון להעלים אותו?

"אני לא בטוח שיש לי תשובה לשאלה מדוע האיש נשכח. הבחור היה צנוע. אדם שלא החשיב את עצמו כמי שצריך לעמוד במרכז הבמה, גם כשעשה דברים גדולים. הוא לא בחן את הדברים על-פי המקום שבו הוא נמצא, אלא לפי הדרך שבה הם מתבצעים. הוא ברח מפוליטיקה, ברח ממאבקי כוח".

 

ש: אולי משום כך יכול היה, למרות שכבר עזב את הקיבוץ, להיות במשך שנים רבות מנהל האגף הכלכלי של הקיבוץ-הארצי.

"אין ספק. הוא לא היה איש ריב ומדון כמו מנהיגי התקופה ההיא. הוא לא נדחף לקונפליקטים. ברוב המקרים ברנדשטטר התמקם במקומות שבהם לא היה צורך לדרוך על יבלות של אף אחד".

 

ש: לא היה לו צורך לספר על עצמו, שידעו על מעשיו הרבים?

"כבר הזכרתי שהוא היה צנוע, ואני רוצה לסייג את מה שאמרתי. הוא היה איש הפכים. בגיל 54 התיישב ברנדשטטר במשך שני חורפים בקליה, בתקופה שזה היה בית המלון הנחשב של המנדט, לכתוב את זיכרונותיו. ואני תוהה: מה לו, לאדם, למלא מאות דפי יומנים, אלא אם הוא ייחס חשיבות לזיכרונותיו. פעם שנייה, בשנות השישים, הוא ניסה להפוך את זיכרונותיו לספרות יפה וכתב מעין רומן אוטוביוגרפי, שלא עלה יפה".

 

ש: מתולדות תיאטרון "הבימה" מחקו אותו באופן בוטה.

"נכון. אין ספק שמרגוט ויהושע הודרו במכוון מתולדות הבימה. חברי הקולקטיב של הבימה יצאו מרוסיה בתחילת שנות העשרים - הם מסתובבים כתיאטרון יהודי נודד, והוא מסתופף בצלם. הם מאתרים בו את הטיפוס הארץ-ישראלי, השזוף, שמדבר יפה ושר - היה לו קסם בלתי רגיל, שעבד גם על נשים וגם על גברים - והוא, מתוך אמונה עמוקה בציונות, משכנע אותם לבוא ארצה. כאן הוא מתחבר למרגוט קלאוזנר והקשר ביניהם הופך לרומנטי. היא, בעלת הממון, נעשית לספונסרית הראשית של הבימה, ויהושע למנהל אדמיניסטרטיבי של התיאטרון, שמאפשר את קיומו: דואג לשיווק, לבית לתיאטרון, להקמת חוג ידידים. אלא שמרגוט רצתה להיות מעורבת גם באמנות, בבחירת הבמאים, ומשום שהם התעקשו להיות חלק מהקולקטיב, אמרו להם ללכת, ומאז הם מחוקים לחלוטין מתולדות הבימה".

 

החל משנות העשרים היה יהושע אחוז אובססיה לספר את סיפור ארץ ישראל במדיה הכי מתקדמת אז, הקולנוע. הוא יושב עם מרגוט והם מפנטזים שיעשו סרט, וזה מגשים את עצמו בסרט הראשון שהופק בארץ ישראל, "חיים חדשים". זכורה מאוד התמונה בחדר האוכל של גבעת-ברנר, כשדניאל סמבורסקי מנגן בפסנתר והחלוצים שרים את "באה מנוחה ליגע", שיר שנכתב על-ידי אלתרמן וסמבורסקי עבור הסרט. יהושע פנטז שאפשר להפיץ את סיפור ארץ ישראל וההתיישבות העובדת וסיפור החלוץ דרך תיאטרון, דרך קולנוע, ובשנות השישים, עוד לפני שהגיעה הטלוויזיה לארץ, הוא יצר סדרות טלוויזיה שנמכרו לרשתות בעולם.

 

בין שיתופיות לבין מיניות

 

אחד העיסוקים החשובים שעסק בהם ברנדשטטר, היה הניסיון להשביח את עדר הפרות. היה לו חלום ליצור את גזע הפרה העברייה, שתהיה הכלאה בין הפרה הערבייה, המתאימה לתנאי הארץ אבל לא נותנת הרבה חלב, לפרה ההולנדית, המניבה חלב רב אבל לא מותאמת לארץ. "בזה הוא איש העלייה השנייה הקלאסי", אומר זעירא. "כל דבר היה צריך להיות עם איזה חזון מאחוריו. הוא בנה את עצמו לקראת המבצע, למד בהולנד, ובכך היה דווקא מאוד שונה מאנשי העלייה השנייה, שהיו פרטצ'ניקים". הניסיון להקים את העדר ה"מושבח" בבית-אלפא נפל במאבקי הכוח הפנימיים של הקיבוץ, והצליח במכון וולקני, בלעדיו.

 

כפי שהיה פתוח לכל מיני ניסיונות, כך גם התנסה ברנדשטטר בחיי משפחה אינטימיים שונים מהמקובל. הוא, אשתו רחל קטינקא ובתו תרצה מצטרפים לבית-אלפא וחיים שם ב"שלישייה" עם מרדכי שנהבי - כפי שגם צייר באחד מציוריו, וכבר נרמז שהיו שם שותפים נוספים ל"קומונה המשפחתית" ההיא.

 

זעירא: "בסביבה של השומר-הצעיר, כמו בקבוצה האינטימית של ביתניה עילית, היו שתי צורות התייחסות של 'הגיבורים' עצמם לניסיונות כאלו. התגובה הפחות רווחת, הדומה מאוד למה שמוצאים בסיפור של השלישייה ברנדשטטר-קטינקא-שנהבי, היה מאמץ לבחון את השיתופיות בטוטאליות שלה, גם בתחום הארוטי, המיני, הנפשי: אהבה לא בורגנית, אהבה שתפנית שבוחנת את הגבולות, עד כמה לא נהיה כמו ההורים שלנו. התגובה האחרת הייתה: עזוב, היינו צעירים, לא הבנו, עשינו שטויות. אצל ברנדשטטר, לדעתי, היה סיפור אחר לגמרי. אני חושב שהוא היה בתוך הניסוי הזה לא בגלל הרעיונות, אלא בגלל אישיותו. הוא שפע אהבה אינסופית. רואים את זה כעבור שנים בקשר ששמר עם שלוש נשותיו, ילדיהן ובעליהן החדשים. כולם חוגגים יחד סדר פסח אצל יהושע וצילי בבית: רחל קטינקא עם בן-זוגה המשורר זאב, הבנות והנכדים, מרגוט וילדיה עם הנכדים, וצילי ומשפחתה...".

 

ש: אתה הופך את זה לאידיליה. התגובות של הנשים היו קשות ביותר.

"לא. אני לא רוצה לטשטש. האדם החליף את בנות זוגו, וזה לא היה פשוט לאף אחד מהצדדים. אין ספק שהיה לו סיפור עם נשים, מילדותו, מאז שאמו מתה. היה בו חיפוש מתמיד אחרי אהבת נשים".

 

ש: יותר מזה - אתה מספר בספרך שהוא משאיר את שנהבי, הצלע השלישית, לשמור על שתי בנותיו ונוסע עם אמן רחל 'להבריא' אותה, כשהוא כבר במערכת יחסים עם מרגוט קלאוזנר... זה לא נשמע רע?

"אני כנראה יותר סלחן. אלמלא שנהבי ורחל היו חלק מהעניין, זה לא היה קורה. זו לא הייתה מניפולציה. אני יוצא מהסיפור הזה עם השאלה הגדולה: מה באמת קורה בין בני אדם? אחרי כל הפירוט הדקדקני, החידה נשארת".

 

חזון ה"ספא" המודרני

 

בשנות הששים מפתח יהושע ברנדשטטר פילוסופיה לאיזון בין גוף ונפש. הוא קובע לעצמו כללים לאיזון נכון בחיים: על מה לחשוב, איך ומתי להתעמל. "האדם עשה מה שהיום אנחנו אוהבים לקרוא לו חיבור בין גוף לנפש, טיפול הוליסטי, קודם כל עם עצמו. אבל הג'וק הזה של לארגן ולהקים הופך אצלו למה שאנחנו קוראים בשפת ימינו 'יזמות'. לשם כך הוא פונה לבית-אורן, להסתדרות, לעיריית חיפה, מגייס כספים ממרגוט קלאוזנר, כשהם כבר גרושים עשרים שנה, ומנסה להקים את 'המכון להתנערות', הלוא הוא ה'ספא' המודרני, שמאות כמותו הוקמו בארץ עשרות שנים לאחר מותו של יהושע".

 

וצילי ברנדשטטר, היקית המקסימה, עדיין מאוהבת ביהושע שלה, שלושים שנה אחרי פטירתו ב-1975. בן 84 היה במותו. היא שומרת בחרדת קודש כל פרט שהשאיר, כל נייר שלו, וגם את התיק ובו עשרות מסמכים של "המכון להתנערות". מי יודע, אולי יום אחד ידפוק על דלתה חוקר צעיר שיתהה על מקורות ה"ספא" בארץ ישראל. התיק מסודר, מוכן ומחכה. אז גם ייוודע לכול מי היה ראשון החולמים.

 

אינטימיות עם ברנר

 

מה חיפש (ומצא?) י.ח. ברנר אצל הנערה רחל קטינקא * קשר אינטימי

 

אפילו ברנר משתלב בסיפור חייו של יהושע ברנדשטטר. "הסיפור על ברנר הוא גילוי גדול", אומר זעירא. "בתוך מסכת ההתכתבויות של שנהבי - קטינקא - ברנדשטטר, נמצא מכתב שרחל כותבת לשנהבי, ובו נחשפת מזווית מקורית מערכת היחסים בין ברנר לרחל קטינקא".

 

ש: קטינקא היא נערה בת 12 כשהיא פוגשת את ברנר.

מוטי זעירא: "היא מספרת לשנהבי על מערכת היחסים שהתקיימה בינה לבין ברנר כשהייתה בת 17. רק מהמכתב הזה יודעים על הקשר האינטימי בינה לבין ברנר. זוהי אחת העדויות הכי חושפניות שקיימת על ברנר. חוץ מלכתוב במילים מפורשות על מה שהיה ביניהם, זה הכי קרוב לתיאור מערכת יחסים אינטימית. ברנר הסופר בן 38, היא נערה בת 17, והוא שם עליה את כל כובדו של העולם, בלי להבחין מי נמצאת מולו".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים