כוח צביקה - צביקה לוי מיפעת, אבי החיילים הבודדים המתארחים בקיבוצים

כוח צביקה

דני כהן


צביקה לוי וחיילות בודדות

700 חיילים בודדים מתארחים ב-150 קיבוצים בכל הארץ ולכולם יש "אבא" אחד: צביקה לוי מקיבוץ יפעת * יום בשטח עם איש שרוצה לעשות טוב - וגם מצליח

 

דגלים וגרביים צביקה לוי (58), נציג צה"ל ומשרד הביטחון בתנועה הקיבוצית, ומי שיחד עם מדור אימוץ באגף כוח אדם בצה"ל מוצא בית חם בקיבוצים למאות חיילים בודדים, ביקש להזהיר אותי שסיבוב אתו "ליום בשטח" זו "קריעת תחת".

 

צחקתי, ובלב קצת לגלגתי - אבל בסופו של יום, בשעה שנפרדנו, מודה אני לפניכם, מצבי היה רעוע למדי, ואילו עבורו היום רק החל. רענן ודינאמי הוא מיהר דרומה ללטרון, שעתיים נסיעה, להספיק לטקס סיום טירונות בגדוד "קרקל". מתנות לחלק, כיבוד לפרוס, לפזר דגלים ולאתר מי צריך גרביים. החיילים הבודדים שלו בגדוד חיכו לראות אותו, מריע לכבודם בקהל בשעה שיצעדו גאים על מגרש המסדרים. לרובם הוא המשפחה היחידה הנוכחת ברגע שבו יהפכו מטירונים ללוחמים וחברים לנשק.

 

לו"ז צפוף במסע עם צביקה לוי חרשנו את חלקה הצפוני של מדינתנו (פירוט בהמשך). צלחנו שישה קיבוצים ומושב אחד. החלפנו טפיחות על שכם וקפה, הסדרנו חשבונות והתאמות כספים בקיבוצים המארחים, ירדנו למקלט לשיחה עם נערים לפני גיוס, השתתפנו בישיבות הכנה לקליטת חיילים בודדים, ואיפה החבר'ה? ואיך החדרים? ועוד כוס קפה, ולוח זמנים צפוף ותצפית מרהיבה על עמק החולה, וביקור אצל משפחה שכולה אחת. וכאילו בדרך אגב, על רקע הנוף המתחלף שבין כינרת לגליל העליון, שלושה טלפונים ניידים מטרטרים ללא הפסקה, ביחד ולחוד, 39 שיחות יוצאות ו-47 שיחות נכנסות (ספרתי אחת לאחת), ארבע הודעות במשיבון ותשע ממתינות.

 

לטוב ולרע 700 חיילים בודדים מתארחים ב-150 קיבוצים: עולים חדשים ללא אב ואם בארץ, גרעיני "צבר" של הצופים מתפוצת יהדות צפון אמריקה ומערב אירופה, נערים מפרויקט נעל"ה הבאים מברית המועצות לשעבר, ויש גם מארגנטינה ומברזיל וגם חבר'ה ישראלים, יהודים וערבים, שהוכרו כחיילים בודדים בצה"ל. צביקה נהנה לספור אותם אחד לאחד: זה טייס מסוקים, ההוא נווט, זה בשייטת וזה בנח"ל. ואז הוא נאנח, ויש לי את אלה שכלאו לי, החייל שדפק נפקדות וההיא שעזבה את החדר בקיבוץ ונעלמה מבלי לומר מילה. לטוב ולרע הוא שם עבורם, והם מתקיפים אותו מאור ראשון ועד אחרי השקיעה, בטלפון הנייד. חייל מהצפון מבקש שיעזור לו למצוא מקום חדש למגורים, למועמד לגיוס נתנו תשובה שלילית במבדקים לסיירת והרביעי החליט לפטפט עם צביקה במהלך שמירת מאהל בשטח האימונים בצאלים.

 

לא ישובו את צביקה מלווים החיילים הבודדים של היום, המתגייסים של הקיץ הקרוב והחיילים שכבר השתחררו משירות סדיר וקבע. מעטים מחייליו נטמעו בקיבוצים המאמצים לאחר שירותם הצבאי, רובם המכריע יחזרו לארצות מולדתם כשגרירים טובים של מדינת ישראל. ויש חיילים שלעולם לא ישובו חזרה. ג'ולי ויינר, חיילת בודדה בת 21 מצרפת, התארחה בקיבוץ זיקים. היא נהרגה בפיגוע דריסת אוטובוס בצומת אזור, בעודה נוסעת ליומה הראשון בקורס קצינות. דקות ספורות לפני מותה הספיקה לשיר לצביקה, בנייד, את ההמנון.

 

זר כותנה ברכב של צביקה מצוי זר כותנת נוי לבן. הזר מסמל, לדבריו, תמימות, רעננות וטוהר, והוא מוגש בביקור בביתה של משפחה שכולה, מונח על קבר חייל בודד ונמסר להורי החייל הבודד בביקורם בארץ.

 

08:15, דגניה א' מתחת לחדר האוכל בקיבוץ רוחש חדר התרבות, שם ממתינות לנו תמר ושרה. בקיבוץ 23 חיילים בודדים וכבר מדברים על עוד 15 חיילים, עולים חדשים שיגיעו כקבוצה. צביקה מספר שלפני עשר שנים דגניה א' היה הקיבוץ הראשון שלקח קבוצה גדולה של חיילים. לא הסתפק בבודדים, הלך בגדול. "בזכות הנאמנים לפרויקט החיילים הבודדים, המשוגעים לדבר, כמו כאן בדגניה - המפעל הגדול והחשוב הזה מצליח", מתאר צביקה, ופוזל לעבר גלילי בד שעונים אל הקיר. "אולי אפשר כמה מטרים?", הוא שואל, "יש לי אירוע לחיילים ולא יזיק בד לכיסוי השולחנות". הבנות מסרבות בחיוך רחב. "חיילים בודדים זה חשוב, אבל גם בדגניה צריכים מפות לשולחנות החג. תבוא אחרי החג... נראה אם יישאר".

 

09:10, גינוסר למרות שעת הבוקר המוקדמת, הקרקע כבר לוהטת בגינוסר. עשרה חיילים בודדים מארח הקיבוץ. צביקה, חמוש בטבלאות הנתונים של העברות הכספים לחודש האחרון, נכנס לעשות התאמות סוף חודש בהנהלת החשבונות. חיילים בודדים זוכים לתקציב הלנה מהצבא. התקציב מועבר לקיבוצים המארחים בתמורה לחדר, ארוחות, כביסה ולב פתוח. עכשיו צביקה מחפש בית חם לחייל בדואי שמשפחתו לא מכירה בו בשל התגייסותו לצבא, ורוצה לצרפו אל הצרפתי, הארגנטיני, הברזילאי, ההודי והישראלי, שכבר נמצאים כאן. אנו מניעים את הרכב ופונים צפונה. בדרך מתקשר חייל בודד ומבקש סיוע דחוף. צביקה רושם ומרגיע: "I will speak with your Magad" כנראה שעוד מג"ד בצה"ל הולך לקבל נזיפה מצביקה של החיילים הבודדים.

 

09:50, כפר-הנשיא בכפר-הנשיא מקדמים אותנו בחיוך - ישר פנימה, לחדר הישיבות. יש הרבה מה לסגור לקראת קבלת גרעין צבר, שנוחת בקיבוץ בעשרה באוגוסט. צביקה מכבה מכשיר נייד אחד. המכשיר הצה"לי נשאר בכוננות ומצלצל בעקביות, ללא הפסקה. החדרים כמעט מוכנים. צביקה מציע להניח פרח וברכה על הכרית של כל חייל וגם לסדר אינטרנט אלחוטי במועדון. "החבר'ה באים עם מחשבים ניידים מהבית. שיוכלו לשלוח דואר אלקטרוני". בסיום הפגישה, לחיצות ידיים ובהצלחה. אנו מתארגנים לתזוזה וצביקה משדך בטלפון בין תורם אמריקאי למפקד גדוד 50. התורם הוא אביו של חייל בודד בגדוד, והמג"ד העייף לא זוכר בכלל שיש לו חייל כזה. צביקה לא מוותר ומתעקש - "יש לכם חייל בודד ובזכותו גם יש לכם מעכשיו טלוויזיה צבעונית מתנה".

 

11:15, גדות יורדים למקלט, שהוסב למועדון צנוע. שני מחשבים,"On-Line"  ובתקרה תקועים כמה פלורוסנטים שנצבעו בשחור ובכחול. עץ אשוח נמוך קומה מקושט בשרשראות סינטתיות, שתי כורסאות והחבר'ה מתאספים עם כוסות נס ביד לשמוע עצות ולקבל הדרכה לקראת הצבא. "אני רוצה להיות מדריכת קליעה וצלפים", אומרת אחת. "אותי לא קיבלו לצנחנים", מתרעם בחור מלא מוטיבציה, שלא עבר את המיונים. צביקה רושם לעצמו את השאלות, עוזר בעצות ובהדרכה ומבטיח לטפל בבעיות הפרטניות. רשימת המשימות מתארכת, וצביקה לא ממהר לעזוב.

 

13:45, סאסא בעליות לקיבוץ צביקה מקטר על הסובארו אימפרזה החדשה שברשותו. בקושי 7,000 קילומטר, ולא סוחבת. הוא נזכר בגעגוע ברנו מגאן הישנה והטובה, שעשתה אתו 320 אלף קילומטרים בלי למצמץ בעליות. מגיעים באיחור. אין הפסקה לארוחת צוהריים, אנו מסתפקים בשניצלים מחוממים מחדר האוכל ובאבטיח פרוס. סאסא יהיה הקיבוץ השני בקיץ הזה, שיקבל על עצמו קליטת בני יורדים ונוער יהודי מצפון אמריקה. בקיבוץ מתרגשים לקראת הגעת הגרעין החדש, ויש היצע אדיר של משפחות מאמצות.

 

15:30, יראון תופעת המשפחות המסתערות על רכז הפרויקט מטעם הקיבוץ בבקשה לאמץ חייל בודד חוזרת על עצמה גם כאן, ובגדול. גם הם יהיו שותפים לקבלת גרעין צבר. מרכז המשק מבקש להתעדכן בנתונים הכספיים, וצביקה יורה את המספרים. מדברים על השקעה רצינית במבנה ועל היתרונות לחברת הנוער בקיבוץ. קפה ועוגה ואנו זזים.

 

17:00, רמות-נפתלי איתן בלחסן ז"ל, קצין חי"ר מוכשר ונמרץ, פגש בצביקה במפקדת חטיבת הצנחנים וביקש לדאוג גם לחייל בודד שלו בסיירת. מאז דרכיהם הצטלבו. ציונה, אמו של איתן, מקבלת את פנינו ונהנית לשמוע שוב ושוב על נקודות ההשקה של צביקה ואיתן. מדברים על ילדתו הקטנה ורעייתו שגרים בכפר-בלום, ושוב נזכרים באיתן.

 

סופו של יום האיש של החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית חוזר הביתה, לקיבוץ יפעת. הוא יקפיד להשאיר את הניידים זמינים לקבלת שיחות גם בזמן הליכת הערב המרגיעה בשדות הירוקים העוטפים את המשק. הוא לעולם לא מתנתק. העבודה עם הקיבוצים, עם הצבא ובשביל החיילים הבודדים הפכה לחלק מצביקה לוי, והוא הפך להיות חלק מהגדרת התפקיד. הוא מזדהה, יש בו תחושת שליחות, הוא חש את כובד האחריות, הוא רוצה לעשות טוב, ומצליח.

 

צביקה לוי, פרופיל

 

גיל: 58

משפחה: נשוי +4

קיבוץ: חבר יפעת

תחביבים: קרטה והליכה בשדות

שאיפות: לא מעשן

מוזיקה: שלמה ארצי, לאונרד כהן

לבוש: ג'ינס וטי-שרט

שיגעונות: "פרלמנט העמק" בכל יום שישי בחוות הסוסים ביפעת. מדברים על פוליטיקה, חברה וכלכלה

תפקיד: מנהל פרויקט חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית ונציג צה"ל ומשרד הביטחון בתנועה

ותק בתפקיד: עשר שנים

דרגה צבאית: סגן אלוף (דרגת ייצוג)

רכב: סובארו אימפרזה

קילומטרז' חודשי: 7,000 קילומטרים

ארוחת צוהריים: לפעמים שניצל, לפעמים אין זמן לאכול

טלפונים ניידים: שלושה

שיחות נכנסות לשעה (ממוצע): חמש שיחות

שיחות יוצאות לשעה (ממוצע): ארבע שיחות




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים