מפקד אוכלוסין: משפחת הגלילי, קיבוץ נירים

מפקד אוכלוסין: משפחת הגלילי, קיבוץ נירים

נחמן גלבוע


משתתפים: יפעת (34), סיון (41), פלג (9), רגב (6), ברק (3), וזוג תוכים במרפסת.

 

שיר השכונה: שכונת היוקרה ("כשבנו אותה קראו לה שכונת היוקרה, כי האנשים שגרו בה ראו את עצמם כ'היי סוסייטי' של הקיבוץ"). משפחת הגלילי עברה לבית הנוכחי לאחר שהוחלט לאחד שתי יחידות דיור ולשפצן עבור משפחות עם 3 ילדים. בשכונה גרות כיום משפחות צעירות עם ילדים, ויש בה הרבה פעילות בדשאים המשותפים בשעות אחר הצוהריים.

עיצוב הבית: על קיר הכניסה תלוי אוסף "חמסות" מחומרים וגדלים שונים שיפעת אוספת ("סוף סוף יש לזה קיר"). מרחב פתוח, ריהוט מועט וקל.

שטח הבית והחדרים: 80 מ"ר. סלון, מטבח מרווח, 3 חדרי שינה, 2 חדרי שירותים, ו-2 מעברים שהפכו לפינה להורים ופינת מחשב לילדים.

תחביבים: סיון פריק של ארץ ישראל ושל טיולים בכלל. הוא חבר בצוות טיולים הפועל בקיבוץ זה 15 שנה. בימים אלו הוא יוצא לספרד לטיול בדרך הנקראת "קמילה דה סנטיאגו" העוברת מספרד לצרפת, שבה יצעד 900 ק"מ במשך חודשיים. יפעת למדה השנה לצלול בבית ספר לצלילה בנירים, ומשתדלת לרדת לצלול באילת כשמתאפשר.

פרנסה: יפעת, גננת במקצועה, עובדת באופקים כגננת בגן פרטי של עמותה בשם "החינוך הישראלי". סיון עובד ברפת.

הילדים: פלג בכיתה ג' בבית הספר האזורי "ניצני אשכול", ומשתתף בחוג קראטה. רגב בגן חובה בקיבוץ, וברק בגנון "פשוש".

השורשים שלה: אמה של יפעת, ורדה, היא ילידת פתח תקווה, ואביה, דני הוכברג, יליד רחובות.

הם נפגשו בצבא כשדני היה נח"לאי ביד מרדכי, והקימו בית בפתח תקווה. יפעת היא הצעירה מבין שלוש הבנות שנולדו להם.

השורשים שלו: אביו של סיון, יוחנן הגלילי, יליד הארץ, הגיע לנירים בשנות ה-50 כנקלט בודד.

הוא הכיר את אמו, מרים, בת אפיקים, בנופש רווקים בקפריסין, ומאז הם בנירים. סיוון הוא בנם הבכור ויש לו אחות ושני אחים.

ההגעה לקיבוץ: יפעת הגיעה לנירים במסגרת גרעין של השומר הצעיר.

ההיכרות: הם נפגשו בפעילות החטיבה הצעירה בקיבוץ בימי מלחמת המפרץ הראשונה, ובין נפילת הסקאדים לדברי ההרגעה של נחמן שי ניצתה האהבה ("סדאם עזר לנו להיפגש, ועזר לקיבוץ לעבור ללינה משפחתית").

הדי-ג'יי: ב-94' הייתה החתונה בנירים. חתונה קיבוצית משולבת עם די ג'יי מהעיר, שלא היה נהוג בימים ההם.

סדר היום: סיון יוצא מהבית עם שחר וחוזר בצוהריים. יפעת קמה בתחילת הבוקר ומפזרת את הילדים. חוזרת בסביבות 15.00 מהעבודה, ויש לה שעה להיות עם עצמה.

ארוחת ערב: לפעמים בבית, לפעמים בחדר האוכל

חליבות לילה: סיון צריך לתת פעם בשבוע והוא גם יוצא לישיבות של צוות הטיולים.

סוף הערב: מול הטלוויזיה (סיון: "אנחנו נרדמים עם הילדים". יפעת: "או לפניהם").

קניות: משולב. קניות רגילות בקיבוץ, קניות גדולות באופקים, קניות לאירועים בבאר שבע.

בילויים: טיולים עם הילדים ופעילויות בקיבוץ.

מאכלים: סיון מכין לזניה ומתמחה באפיית עוגיות מעמולים. יפעת מכינה מאכלים פולניים, כמו הפשטידה שלמדה מסבתא ודברים פשוטים.

הפרטות: נירים הוא קיבוץ שיתופי עם הפרטות מזון וחשמל. סיון: "לפעמים, כשהדברים מעצבנים אותי, אני בעד לעבור לדיפרנציאלי, אבל אני מפחד שזה באמת יהיה סוף הקיבוץ".

מצב כלכלי: תקציבים בינוניים. אין הרבה אוויר לנשימה.

עושה לי את היום: אצל סיון זה העבודה, הטיול בספרד והמשפחה המורחבת, אצל יפעת זה כשהבוקר הולך חלק והיום זורם. אצל פלג הלימודים והקראטה.

טוב לי בקיבוץ: (מ-1 עד 10) יפעת וסיון - 8-7.

 

קיבוץ נירים נוסד ב-1946. הכניסה לקיבוץ מכביש 232 בנגב המערבי. אוכלוסיית הקיבוץ כ-400 נפש.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים