זיכרון-עצמאות 2006: חיפושים לאין קץ - נרי אראלי מעין-גדי זכה בפרס על פועלו ביחידה לאיתור חיילים נעדרים

זיכרון-עצמאות 2006: חיפושים לאין קץ

אורה ערמוני


נרי אראלי מעין-גדי זכה באות הוקרה על פעילותו רבת השנים לאיתור חיילים נעדרים במסגרת יחידת אית"ן * למען חללינו, לא נפסיק לחפש

 

תעודת הוקרה על "זכייתו בפרס ראש אמ"ש למצוינות בתחום 'מפעל חיים - איתור נעדרים'" הוענקה בשבוע שעבר לסגן אלוף (מיל') נרי אראלי, בנוכחות ראש אמ"ש (אגף משאבי אנוש - לשעבר אכ"א) אלוף אלעזר שטרן, הרב הצבאי הראשי תא"ל ישראל וייס, מפקדת אית"ן, סא"ל אורלי כהן-גפן, והסגל הבכיר של אמ"ש.

 

כבר שנים רבות, מ-1974, עוסק נרי אראלי באיתור נעדרים. תחילה היה חבר בצוות החילוץ של חיילים ואזרחים שאיבדו את דרכם במדבר יהודה, והחל משנת 1983 הוא עושה זאת במסגרת מילואים ביחידת אית"ן (איתור נעדרים) של חיל האוויר, יחידה שבסיסה באנשי ההתיישבות העובדת, ואשר בשנות התשעים הועברה לאכ"א. רק בשנת 1991, לאחר שהשתתף בחיפושים מספר שהוכתרו בהצלחה, החליט אראלי שצריך לעסוק באינטנסיביות בחיפוש נעדרי העבר, בעיקר נעדרי מלחמת השחרור, תש"ח.

 

ש: לא חיפשו אותם עד אז?

נרי אראלי: "הייתה הפוגה מצערת בחיפוש אחרי נעדרי תש"ח, שנבעה מזה שהטיפול בנעדרים הופקד בידי המחלקה להנצחת החייל. במהלך עדכון ספר 'יזכור' א', נאסף אומנם חומר רב על הנעדרים, אבל לא עסקו בחיפושים בשטח. החלטנו לקחת מקרה אחד 'ירוק' ואחד 'כחול', ועשינו פיילוט. ההתחלה הייתה זהירה מאוד, בעיקר כדי לא לעורר ציפיות מיותרות. לאחר עבודה מאומצת מצאנו אז שני חיילים שנקברו כנעדרים: חיים פייבלוביץ', נהג משאית, שנהרג ב-28.3.48 בשיירת נבי-דניאל, ונטמן בהר הרצל כ'אלמוני', והטייס ליונל בלוך, שגם הוא נטמן כ'אלמוני', בנחלת-יצחק. בלוך נהרג כשמטוסו הופל ב-10.6.48 מעל משמר-הירדן, וגופתו הוחזרה כ'אלמוני' על-ידי הסורים. אותו מצא החוקר ירח פארן מקיבוץ האון".

 

לאחר שתי ההצלחות הללו ניתן "אור ירוק" לעבודה רצינית יותר באיתור נעדרי תש"ח, ובשנת 1991 הוקם האגף לאיתור נעדרים "היסטוריים" במסגרת היחידה לאיתור נעדרים של חיל האוויר. במהלך 1993-4 כבר הוצמדו חוקרים מטעם היחידה לכל הנעדרים, ונעשתה עבודת תיוק מדויקת של כל פרטיהם. ב-1994 השתתף אראלי בחיפוש הטייס ערן כהן מדגניה, שנפל בדלתא של מצרים במלחמת יום כיפור, ב-28.10.73. המטוס נמצא ובו גופת הטייס, שהובאה לקבורה בארץ. לאחר פעילות זו קיבל אראלי מינוי מהצבא כאחראי על כל תיקי תש"ח, ונקבעה לו מסגרת של ימי מילואים, כשבמקביל הוא מנהל את ארכיון תולדות ההגנה.

 

ש: בכמה נעדרים מדובר?

"בסך הכול מדובר ב-205 חיילים שמקום קבורתם לא נודע (מקל"ן, בשפה צה"לית), ובשבעה נעדרים החל משנת 1973. 120 מתוך המקל"נים הם חיילים שלחמו במלחמת השחרור. מדובר בערך בשישים אירועים שונים, שבפענוחם עוסקים כ-120 חוקרים. בין השאר, אותרו כבר חלק מ-45 חיילים שנקברו כאלמונים".

 

לדברי אראלי, היה גם מקרה שבו אדם שנחשב כנעדר נמצא חי ושלם. משום כך סבור אראלי שחשוב לציין כי על סמך עדויות שונות ייתכן שיימצאו אנשים נוספים שחיים ואינם יודעים שהם מוגדרים כנעדרים, מפאת טעות ברישום. בין השנים 2005-1998 אותרו והובאו לקבר ישראל 22 חללים מתש"ח, ועל-ידי ענף אית"ן כולו - שבראשו עומדת סא"ל אורלי כהן-גפן מנען, והכולל כ-400 אנשי מילואים, סגל סדיר ואזרחים - אותרו בסך-הכול 33 נעדרים.

 

החיפוש אחר הנעדרים הוא אופרציה ענפה, המקושרת לכיוונים רבים ומחייבת עבודת צוות: חיפוש כיווני חקירה חדשים, פעילות בארץ ובחו"ל, קשר עם גורמי מודיעין, המכון הפתולוגי, המשטרה, גנזכים, משרדי ממשלה שונים ועוד. החיפושים בשטח חייבים להתבצע באמצעים מקצועיים למהדרין: תצלומי אוויר, רדאר חודר קרקע, וכל זה נעשה באופן כמעט סמוי וללא חשיפה לציבור, כדי לא לעורר ציפיות ולא לגרום צער נוסף למשפחות.

 

אראלי טוען שבנושא חיפוש הנעדרים ההיסטוריים אנחנו נמצאים כעת ממש "בדקה התשעים", ועוד מעט יהיה מאוחר מדי. "מי שלחמו בתש"ח הם היום אנשים זקנים, חלקם כבר הלכו לעולמם, וגביית עדויות מהאנשים שהיו במקום - איפה ומתי ראו לאחרונה את הנעדר - היא החלק החשוב ביותר בכל חקירה". לאחר מכן, נעשית אודות כל אחד מהנעדרים "עבודת נמלים" בארכיונים השונים, ובעזרת העדויות בעל-פה והמסמכים ניתן להגיע למקום האירוע ולחפש שם. לגבי כל הנעדרים נעשית הרבה מאוד עבודת שטח, יציאה למקומות האירוע, וכמובן גם חיפושים בארצות אחרות. צוותים רבים עוסקים מדי יום ביחידת אית"ן, ממש ללא הפסקה, באיתור הנעדרים. בשנים האחרונות הוקם אתר אינטרנט  www.aka.idf.il/eitan המביא את כל פרטי היחידה, ובו דף אישי לכל אחד מהנעדרים. האתר כולל גם שאלות שמציגים החוקרים, והוא פונה לאנשים שיכולים עדיין לעזור בחיפוש הנעדרים.

 

לפחות לקבר ישראל

 

יש לנו חוב גדול לחיילים שלנו ולמשפחותיהם * נרי אראלי, אני מאמין

 

נרי אראלי (58), חבר עין-גדי, אב לארבעה, הגיע עם גרעין של "החברה להגנת הטבע" לבית הספר שדה עין-גדי, ולאחר מכן הצטרף עם הגרעין לקיבוץ. מאחוריו לימודי היסטוריה, יהדות ומדעי הדתות, ואת הדוקטורט שלו הוא עושה בתולדות המנדט הבריטי. אראלי היה בעבר עורך "שדמות", ובמשך שנים ניהל, כאיש משרד הביטחון, את ארכיון ההגנה, במקביל לעבודתו באיתור נעדרים. בגלל מחלת הסרטן נאלץ לפרוש חלקית מעבודתו, אך החליט שלא לוותר על איתור הנעדרים. אודות ההתמודדות עם המחלה הקשה, ממנה החלים לאחרונה, מוכן אראלי לומר רק כי כשהוענק לו, בזמנו, אות הרמטכ"ל כחייל מצטיין - הלך בבוקר לקבל טיפול כימותרפי, ואחר הצוהריים התייצב כראוי לטקס קבלת האות.

 

המוטיבציה העזה להציל חיים הייתה באראלי כבר בראשית דרכו בעין-גדי: "חבר שלי תקוע במדבר יהודה, אני חייב להציל אותו", אמר והצטרף לצוות החילוץ בראשותו של אלי רז, חבר קיבוצו. "בהמשך", מספר אראלי, "הרגשתי חוב גדול לחיילים שלנו. הם יצאו לקרב כדי להגן עלינו, ולא חזרו. זו חובתנו לכל חיילינו - להחזירם הביתה. הרגשתי שיש נישה שאיננה מטופלת, שהמדינה קצת שכחה, או לא טיפלה בה כראוי, בדרך נכונה. הרגשתי שיש לי יכולת להביא קצת נחמה למשפחות. הגישה שלי היא חילונית לגמרי, היא בכלל לא נובעת מרקע דתי. זוהי חובת הצבא לחייליו. מגיע לכל חייל לחזור הביתה. מגיע לכל משפחה לדעת מה קרה לבן שלה. משפחות רבות מייחסות משמעות חשובה לכך שהחלל שלהן יובא לקבר ישראל, ואת זה היחידה שלנו עושה בכל מאודה".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים