מפקד אוכלוסין

נחמן גלבוע


משפחת זמיר - קיבוץ נען

 

משתתפים: דורון (37), הילה (36), עינב (7), ניצן (4), ענבר (3.5 חודשים). וגם לולה הכלבה בת 8 חודשים.

 

שיר השכונה: שכונת בנדש. אחת השכונות הוותיקות בנען. כיום שכונה מעורבת המאוכלסת במבוגרים, סטודנטים, צעירים ומשפחות. הקשר בין השכנים רופף ("עכשיו יצאו משפחות ונכנסו משפחות חדשות, אז יש תחלופה כרגע"). מאחורי בית משפחת זמיר יש פרגולה וחלקת דשא אינטימית למשחקי הילדים ("החיים מתנהלים רוב השנה פה בחוץ").

 

עיצוב הבית: אופייני למשפחה עם ילדים צעירים. ריהוט סטנדרטי. שולחן קטן בסלון שדורון בנה. הרבה צעצועים ("בית קטן ויפה").

 

תחביבים: תמונות. תמונות משפחתיות, תמונות מטיולים. דורון אוהב לצלם הרבה ("אנחנו יותר אוספים חוויות ולא חפצים").

 

שטח הבית והחדרים: 70 מ"ר. 2 חדרי שינה, אחד להורים ואחד לשלושת הילדים ("צפוף, צפוף").

 

פרנסה: הילה, רואת חשבון בהכשרתה, עובדת קרוב ל-4 שנים כחשבת המפעל למוצרי השקיה. לפני כן עבדה בתל-אביב. דורון פיזיותרפיסט שעובד בתל השומר, ומשמש גם כסגן מנהל בית הספר לפיזיותרפיה בתל השומר.

 

השורשים: הוריו של דורון, אורה ויונתן זמיר, היא ילדת פולין והוא יליד כפר יהושע, הכירו בקריית חיים, היו בגרעין המייסד של עין גדי, ואחר כך עזבו וחזרו לקריית חיים. ההורים של הילה, פנינה ודוד, היא ילדת מרוקו והוא יליד פולין, הכירו בארץ וגרים בראשון לציון.

 

ההיכרות: במסגרת השירות הצבאי, שניהם היו בחוליה ארצית בחיל רפואה, שעסקה בהשתלמויות ובהדרכת אנשי מילואים.

 

החתונה: ב-93' בבריכת השחייה של געש.

 

אחרי החתונה: גרו כזוג צעיר בראשון לציון. הגיעו לנען לפני 7 שנים.

 

הילדים: עינב בכיתה א' בבית הספר האזורי בסתריה, ואחרי בית ספר היא במרחב בנען עד 4 אחה"צ. ניצן הולכת לבית ילדים "בית נטע". ענבר עדיין בבית ויצטרף בספטמבר ל"בית חמנית".

 

ההגעה לקיבוץ: "(חוץ ממה שלומכם, זו השאלה ששאלו אותנו הכי הרבה בחיים"). הרעיון לעבור לקיבוץ קינן יותר אצל דורון, שגדל בבית של יוצאי קיבוץ, היה בנוער העובד, ועשה חלק מהצבא בנח"ל. הילה נענתה ליוזמה ברצון. חלק מההיכרות המשותפת עם חיי הקיבוץ היה כשהיו סטודנטים וגרו במעיין ברוך ("הייתה לנו חוויה טובה מאותה תקופה"). ההחלטה להוציא את הרעיון לפועל גמלה בלבם כשנולדה הבת הבכורה. הם הפכו למשפחה וחיפשו סביבה טובה לחיות בה, גם פיזית וגם חברתית, להם ולילדים.

 

סדר היום: (לפני חופשת הלידה של הילה). קמים ב-6 בבוקר. מעירים את הילדות ב-6.30. יוצאים מהבית הכי מאוחר ב-7.30. משתדלים שאחד מבני הזוג יהיה בבית ב-4 אחה"צ כדי לקבל את הילדים. מבלים עם הילדים בשעות אחר הצוהריים, אחר כך ארוחת ערב, מקלחות, התארגנויות, וקצת זמן להיות ביחד.

 

קניות: ב"יוחננוף" בצומת בילו, והשלמות בכלבו בנען.

 

בילויים: פה ושם סרט, בילוי בפאב של הקיבוץ. ("בזכות סבא וסבתא זמינים ואוהבים, שמוכנים תמיד לשמור על הילדים").

 

מאכלים: תזונה נכונה, אופים לבד לחם מקמח מלא.

 

הפרטות: מברכים עליהן ומרוצים מהן, גם בהיבט העקרוני וגם האישי.

 

מצב כלכלי: יותר טוב בעקבות ההפרטה מאשר לפניה.

 

עושה לי את היום:

דורון: "מבט בהיר בעיניים של הילה, כמו בשיר של שלמה יידוב".

הילה: "לדעת כשיוצאים בבוקר שאנחנו מתקבצים כולנו בחזרה לא מאוחר מדי באותו יום".

 

מוטו בחיים: אצל הילה זה לזרום. אצל דורון - ליהנות מהדברים הפשוטים.

 

טוב לי בקיבוץ: (מ-1 עד 10) הילה ודורון - 9. ("באנו מתוך בחירה, קיבלו אותנו נהדר בנען, ואנחנו מאוד אוהבים לחיות פה").

 

קיבוץ נען, 850 חברים ו-100 תושבים, נוסד ב-1930 ונמצא ליד כביש 40, בין רמלה לרחובות.





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים