יצירת קיר

ארנון לפיד


יונתן גל (הגושרים), מהמובילים בארץ בז'אנר ציורי הקיר - מקנא באמנים שעושים אמנות לשם אמנות * ובינתיים, מצייר יצירות מופת בחדרי ילדים, מלונות, פאבים וחומוסיות

 

ככל שהוא מצליח מקצועית, מתרחב ומבסס את מעמדו כאחד המובילים בארץ בז'אנר ציורי הקיר, מלווה את יונתן גל תחושה קלה של החמצה. אילולא נדרש להביא פרנסה לו, לאשתו ולשני ילדיו, ללא ספק היה מתמקד רק בציור. ציור אמיתי, טהור, אמנותי, ולא כזה שמזמינים אצלו לקוחות פרטיים וחברות כדי לקשט חדרי ילדים, פואיה של מלון, פאבים, חומוסיות וכאלה.

 

גל (41) נולד, התחנך וגדל בהגושרים. "אותרתי בגן", הוא אומר. "כבר אז בלטתי בכשרון לציור. אבא החליט לעודד אותי וקנה לי חוברות ללימוד ציור. חוברות רציניות, לא מהסוג שממלאים בצבע ציורים מוכנים. יותר מאוחר הוא הפגיש אותי עם חברו האדריכל, שלימד אותי טכניקות חדשות. הייתי הצייר של הגן, ואחר כך הצייר של הכיתה, והמחברות שלי היו מלאות בציורים, וגם קצת בחומר כתוב".

 

זה התחיל בציורי סוסים, כיוון שהיה חובב סוסים. אחר כך התרחב לכל משפחת החיות, לדמויות אנושיות, לפנטזיה וסוריאליזם בנוסח דאלי, ולמוטיבים פסיכודליים, בהשראת הרוק המתקדם שהוא כל כך אהב. בכיתה ט' החל לצייר ברצינות. כבר לא הסתפק בחוגי הציור של בית-הספר, אלא הלך ללמוד במכללת תל-חי, נער מבריק יחיד בין עשרות סטודנטים בוגרים. "זה היה די מביך לצייר שם מודליסטיות עירומות. קיבלתי פידבקים חיוביים, אבל לא עשו לי הנחות. היה שם מורה סקוטי, נחמד וחייכן, אך מחמיר ותובעני, שכל הזמן טרח להזכיר לי, שזה שאני מוכשר, לא אומר שאני לא צריך לעבוד ולהשקיע".

 

והוא השקיע. כבר אז, אומר גל, ידע שחייו ייסובו סביב הציור. הוא לא חשב לעשות מזה קריירה - מי בקיבוץ חשב באותן שנים על הצורך להתפרנס? - הוא התכוון לציור טהור. ציור אמנותי. בשביל זה עזב את הקיבוץ אחרי הצבא, ויצא ללמוד ולחפש את עצמו בעיר. בעשר השנים שחי בתל-אביב הסתובב בגלריות, התרועע עם הברנז'ה, התנסה בציור תפאורות ובאיור, ולמד במדרשה ברמת-השרון. רפי לביא, המורה המחמיר, הגורו הגדול של הציור המופשט, לא הקל עליו: "רפי בז לכל אלמנט אסתטי או קישוטי בציור. כשרצה לומר למישהו שהוא לא צייר, אמר לו, 'נראה לי שאתה יכול להיות יופי של גרפיקאי'".

 

ש: האמנות שאתה עושה נחותה מבחינתך?

יונתן גל: "שאלה קשה. האמת, כן, אני חושב שהיא בדרגה אחת מתחת לציור האמיתי. אני מקנא באמנים שעושים אמנות לשם אמנות, בשעה שאני מתפרנס מהטכניקה, מהזמנות של לקוחות לתפאורות, לפרסום, לציורי קיר. הציור האמנותי הוא החלק הרדום אצלי, ומדי פעם הוא רוצה להתפרץ".

 

ש: ואז אתה מצייר בהמון סגנונות - מהיפר ריאליסטי, דקורטיבי, ועד מופשט קיצוני.

"זה אני. כל הזמן מחפש, מושפע ממצבי רוח ומהתחושות באותו רגע. אבל הצורך הכי חזק שלי, אחרי זמן רב שלא ציירתי, זה ללכת לאנטי של הריאליסטי - למופשט. אני חושב ששם אני מרגיש הכי טוב. זה הכי בראש שלי. שם אני לא דופק חשבון לאף אחד".

 

ב-2001 הוא חזר עם אשתו להגושרים, לא כחבר אלא כתושב, והביא אתו את הסטודיו שלו, "סטודיו גל", שפתח בתל-אביב שבע שנים קודם לכן. כשהגיע לגליל היה מאחוריו ניסיון רב באיור, בציורי קיר ובתפאורות, וכבר היה למוד קשיי המקצוע והפרנסה. "בהתחלה לא הייתי בטוח בסיכוי להתפרנס ממה שאני עושה. הייתי הולך ומציע את עצמי - פה חדר ילדים, שם מסעדה, והיו עושים לי טובה כשנתנו לי חתיכת קיר לצייר עליו. זה היה מין קוריוז כזה, וכשביקשתי תשלום, זה היה מביך. כאילו-מה, לא רק שאנחנו נותנים לך קיר, אתה גם רוצה תשלום?".

 

פריצת הדרך הייתה ב-1996, כשחברת "קרלסברג" הציעה לו קירות לצייר עליהם. הוא זכה בהזמנתה בדרך מקרית למדי: "מנכ"ל החברה בדיוק חזר מאירופה, כולו נלהב מציורי קיר שראה שם, ונורא בא לו לקשט בציורים את קירות מרכז המבקרים במפעל החדש של החברה, בדרום. איזה מכר זרק את השם שלי, והם בחרו בי מתוך חמישה שהגישו הצעות". שני ציורי קיר הוא צייר במפעל הבירה: אחד של 9 מ' על 1.70 מ', באודיטוריום, ואחר, 7 מ' על 2 מ', בחדר האוכל.

 

ש: ואת כל זה ציירת לבד? הרי אפשר להשתגע.

"אשתי עבדה אתי. אני ציירתי והיא צבעה. הייתה לה בדיוק חופשה מההוראה, והיות שלמדה חינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים, יש לה גישה לעניין. עבדנו רצוף וקשה שלושה שבועות, והתגובות היו נהדרות. כך נוצר הקשר עם קרלסברג, שהמשיך אחר כך ל'קוקה-קולה', המשווקת, ודרכה ל'טובורג', 'גינס', 'פריגת' ועוד".

 

בהמשך נוספו גם "עלית", "תנובה", "פרומרקט", ומהצד הלאומי - "איזראל אקספורט", שמביאה ארצה קבוצות נוער יהודי מחו"ל. מלבד שירותי גרפיקה שהוא מספק לחברה, הוא מנחה את הנוער מחו"ל בעבודות שהם מבצעים כתרומה לקהילה בגני ילדים, בתי ספר ובתי חולים בפריפריה. את רוב הקליינטורה רכש, כאמור, בתקופה התל-אביבית שלו. להגושרים חזר בעיקר משום שהאישה התאהבה בגליל. "האזור מצא חן בעיניה, היא השתלבה נהדר במקצוע שלה, חינוך בלתי פורמאלי. היא זו שדחפה".

 

הוא - למרות המחיר המקצועי שכרוך בקריעה מהמרכז - אינו מצטער לרגע. אז נכון שהוא נאלץ לקמבן פגישות במרחקים, והנסיעות מתישות לפעמים, אבל "היי, מתי היית לאחרונה בצפון? זה אזור מדהים, נופים נהדרים, אוויר טוב, מלא השראה. לילדים זה בכלל גן-עדן. חוץ מזה, כאן הרבה יותר זול להחזיק עסק. על סטודיו כמו שלי בהגושרים, 100 מטר עם חנייה צמודה, הייתי משלם בתל-אביב פי שלושה. בחזרה שלי לקיבוץ יש גם העניין הזה של החזרה להום-טאון. זה הבית. בהתחלה עברה עליי תקופה של חששות, כי רוב הלקוחות במרכז, אבל היום אני רגוע יותר. אני בהחלט רואה סיכוי שלאט לאט אזכה כאן להכרה ולחוג לקוחות, ואוכל לוותר על עבודות במרכז".

 

עד שזה יקרה, גל ממשיך להתרוצץ בארץ. בימים אלה הוא עובד על ציורי קיר לעשרות חומוסיות, במסגרת "מאלט אנד חומוס". לצדו עובד ארקדי רודיק, צעיר מוכשר, מעצב וגרפיקאי, שהגיע להגושרים מרוסיה במסגרת "בית ראשון במולדת".

 

"כשהאחראי ל'בית ראשון' הביא אותו אליי, התפעלתי מתיק העבודות שלו, אבל לא ראיתי איך אני יכול לנצל את הגרפיקה בעבודה שלי. הפניתי אותו לחבר, פרסומאי בתל-אביב, ומשהו שם לא נדבק. מדי פעם הוא היה קופץ אליי לסטודיו, עזר לי בסקיצות, ואז התחלתי להפנות אליו הזמנות, בעיקר בגרפיקה. מפה לשם מצאנו לו מקום, והיום הוא בפנים, מה שמאפשר לנו להתרחב גם לתחום הגרפיקה ולהתבסס על עבודת מחשב, שהוא מעולה בה".

 

הם שילוב מצוין, אומר גל. יחד הם מחליטים על הקונספט, אחר כך ארקדי מעבד את הסקיצות במחשב, והוא, גל, מבצע - לפעמים ישירות על הקיר המיועד, בעזרת סולם, צבע סופרקריל, מברשות ומכחולים ואקדח אוויר, ולפעמים בסטודיו, על לוחות דיקט גדולים, שיוסעו וייתלו במקומם.

 

ש: תגיד, פרנסה יש?

"אני חושב שעכשיו כבר יש לנו מספיק כדי להחזיק סטודיו מצויד ולכלכל שני עובדים ומשפחה. אנחנו שואפים ליותר, כמובן. מעסק כזה אי אפשר להתעשר. מעבודה, הרי, לא עושים כסף. עובדים בלי סוף, וכמו כל עם ישראל, מגרדים את המינוס בבנק".

 

בצד המרדף אחרי פרנסה, הוא מוצא זמן לתרום לקהילה. בעבר צייר בבתי חולים ובמוסדות לנזקקים, ולא מכבר סיים במרכז לקידום נוער, "הפוך על הפוך", בקריית-שמונה, פרויקט בסיוע של מתנדבים מהמכינה הקדם-צבאית. עכשיו עומד על הפרק פרויקט של שיפור חזות השוק בקריית-שמונה. כמה עשרות נערים, בתקצוב של העירייה ומשרדי ממשלה, יציירו ויצבעו את הדוכנים, בהדרכתו.

 

הכתבה באדיבות "על הצפון", עיתון המועצה האזורית הגליל העליון




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים