נפרדו באושוויץ, נפגשו היום בגבעת-חביבה, יהושע ביכלר ויהודה רייך ישבו היום עם חברם מאושוויץ, פריץ שטיינר, ממנו נפרדו לפני 61 שנה

נפרדו באושוויץ, נפגשו היום בגבעת-חביבה  

יהושע ביכלר ויהודה רייך ישבו היום עם חברם מאושוויץ, פריץ שטיינר, ממנו נפרדו לפני 61 שנה

 

מאת אלי אשכנזי, הארץ, 25.4.2006


החברים בגבעת חביבה, צ' איציק בן מלכי

יהושע (רוברט) ביכלר ויהודה (לדיסלב) רייך ישבו היום (שלישי) עם הד"ר פריץ שטיינר ושוחחו ללא הפסקה. 61 שנה הם לא פגשו אותו, מאז נפרדו דרכיהם במחנה ההשמדה באושוויץ, וכעת הם ניסו לגשר על פער השנים, במפגש במרכז "מורשת" להוראת השואה, בגבעת-חביבה.

השלושה, ילידי סלובקיה, נשלחו לאושוויץ בסוף חודש ספטמבר 1944, עם עוד 2,500 מיהודי סלובקיה. ביכלר היה אז בן 14, רייך ושטיינר צעירים ממנו בשנה. "כשהטרנספורט הגיע עשו על הרמפה מיון וכשלושה רבעים מהאנשים נשלחו מיד לתאי הגזים", נזכר ביכלר, "באורח פלא שלושתנו שרדנו את הסלקציה".

השלושה נשלחו עם הגברים לביתן נפרד ואז הכירו זה את זה. כעבור כמה ימים הם נאספו עם עוד כאלף ילדים והועברו ל"צריף הילדים" ב"מחנה הצוענים" שהתרוקן מיושביו. לדברי ביכלר "הילדים מפולין ומהונגריה שכבר היו במקום זמן רב יותר סיפרו לנו שנישלח בקרוב לתאי הגזים. לא האמנתי להם, חשבתי שמנסים להפחיד אותנו".

באותו צריף התגבשו הילדים על פי ארצות מוצא ושפת אם. "נוצרו מעין 'קבוצות תמיכה'", הם אומרים. "היו עוד נערים וילדים מסלובקיה והיינו קבוצה מלוכדת. לא תפשנו אז איפה אנחנו נמצאים, לא ירדנו בכלל לגודל האסון מסביב". השלושה זוכרים שיחות ארוכות על ספורט, על כדורגל ועל ארוחות דשנות שהם "בישלו" בדמיון. "בישלנו ככה גולאש טעים ועוגות מתוקות", הם סיפרו. רייך הופרד ערב אחד מחבריו והושלך למשך לילה שלם לתוך תא גזים, עד ששומר גסטאפו שיכור פתח לו את הדלת וצעק לו להסתלק.

כעבור כשלושה שבועות הועברו השלושה לצריף אחר, אליו הגיעו למחרת שני רופאים. "הם התיישבו כשלפניהם שולחן. כל הילדים רוכזו בקצה הצריף ואחד-אחד עברו על פני הרופאים. מי שמוין לתאי הגזים נזרק מיד החוצה", מתאר ביכלר את הסלקציה השנייה בפניה ניצבו. "איכשהו עברנו גם את הסלקציה הזאת ונשארנו בחיים".

השלושה נותרו עם עוד כ-45 ילדים ששרדו את הסלקציה, מתוך אלף ילדים אתם היו. "נשארנו רק שלושה סלובקים ונצמדנו אחד לשני", סיפרו השלושה. הם הועברו לצריף 29 במחנה
D בבירקנאו. שם נצרבו על זרועותיהם המספרים. ביכלר הבין כי המספרים נצרבים על ידי הגברים המיועדים לעבודה ולכן הם שיצילו אותו ואת חבריו. השלושה מראים על ידיהם מספרים עוקבים: ביכלר B-14564, רייך B-14565 ושטיינר B-14566.

גיל רייך, בנו של יהודה, שמע במשך שנים מאביו על זוועות המחנה. לדבריו "יהושע היה הבוגר בין השלושה ואני משווה אותו לשחקן שחמט, הוא כל הזמן ראה כמה צעדים קדימה. הוא ראה את הנולד וכך הוא ידע לשמור על שלושתם". שלושת הנערים נשלחו לעבודה מפרכת במחסן ענק של תפוחי אדמה. מי שכשל ומעד קיבל מכות רצח, הם נזכרים.

בשלב מסוים חלו רייך ושטיינר ונשלחו לבית חולים במחנה. רייך שרד שם מפגש נוסף עם המוות, כשד"ר מנגלה אחז בחולצתו אך הרפה ממנו. רופא סלובקי שחס על שני הנערים נידב להם עצות שסייעו להם להישאר באשפוז.

עם בוא המשחררים מהצבא האדום החלו השניים את דרכם חזרה הביתה. רייך, נער במשקל 25 ק"ג נותר יחיד בעולם, ללא הוריו שנרצחו. שטיינר איבד את אביו ונותר עם אמו ושתי אחיותיו. על ביכלר נגזר עוד לעבור שני "מצעדי מוות", שגם אחריהם נותר בחיים. הוא שב לברטיסלבה, שם פגש את רייך בתנועת "השומר הצעיר".

השניים עלו במסגרת התנועה לישראל והיו ממקימי קיבוץ להבות-חביבה. ביכלר הוא מנהל הארכיון במרכז "מורשת". רייך עקר אם משפחתו לארה"ב לפני 27 שנה. במשך השנים זכרו השניים את חברם פריץ שטיינר והיו משוכנעים כי לא שרד במלחמה.
לפני כשנה קיבל ביכלר מכתב מגרמניה. הכותב היה שטיינר, החבר האבוד מאושוויץ.

שטיינר נותר אחרי המלחמה בצ'כוסלובקיה והיה לרופא ילדים. ב-1968 עבר לגרמניה. "כל השנים הייתי משוכנע שלדיסלב ורוברט מתים", הוא אמר. לפני שנה קרא כתבה במגזין הגרמני, "שטרן". לדבריו הוא ממעט לקרוא במגזין שדעותיו אינן אהובות עליו. "פתאום ראיתי פנים מוכרות, קראתי את הכתבה והבנתי שזה רוברט (ביכלר). ישר כתבתי לו מכתב והוא ענה לי". גם רייך יצר קשר עם שטיינר, "ובשיחת הטלפון הראשונה אמרתי לו את המספר על היד שלי ואמרתי לו שאני זוכר גם את המספר על היד שלו. לא האמנתי שהוא עדיין חי אחרי 61 שנה".

 

 

פרסומים אחרונים במדור


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים