דני איננו

ניר מן

 

נפטר דני אגמון מחפצי-בה * מסכת חייו שזורה בתולדות ישראל והעמק


בשבוע שעבר נפטר דני אגמון ממחלת הסרטן, בקיבוצו חפצי-בה. בן 81 היה במותו. דני נולד בשנת 1924 לחנה וישראל קלימן, שעלו ארצה ב-1921 מארצות-הברית. בהיותו בן ארבע שנים עברה המשפחה לעין-חרוד, שעדיין שכן במעיין חרוד. כשהיה בן 11 התייתם מאביו, שנפטר בעקבות תאונת עבודה. בתקופת המאורעות, בילדותו, הייתה אמו מסתירה אותו בהתקפות ירי של הערבים מתחת למיטה בצריף, בעוד היא יוצאת למילוי תפקידיה המבצעיים. את נעוריו עשה אגמון עם בני מחזורו - בלימודים אצל המחנך משה כרמי ובעבודה בענפי המשק. ב-1942 התגייס לפלמ"ח, שבשורותיו שירת עד סוף מלחמת העצמאות.

 

עם שחרורו מצה"ל נבחר אגמון לתפקיד מרכז העבודה במזכירות עין-חרוד, ערב הפילוג בקיבוץ-המאוחד. הוא נישא לנעמי ולזוג נולדו שני בנים - שי ואורי. במלחמת יום הכיפורים נהרג אורי בחזית התעלה. ב-1957 עבר אגמון לחפצי-בה, התחתן עם יהודית ויחד הביאו לעולם את גליה, יפתח ונטע. במהלך שנותיו בחפצי-בה עבד שנים רבות בגידול כותנה, היה מזכיר הקיבוץ, מרכז הבנייה ושותף בהקמת מפעל "פל-גל". לאחר מלחמת ששת הימים גויס מטעם מזכירות הקיבוץ המאוחד לשמש עוזרו המיוחד של שר העבודה, ואחר-כך של שר הקליטה וסגן ראש הממשלה דאז, יגאל אלון. במהלך ארבע שנות תפקידו הממלכתי היה אגמון שותף לעבודת המטה בקבלת החלטות היסטוריות. בין השאר, הוא ששרטט את מפת "תוכנית אלון" על-פי עקרונותיו האסטרטגיים של אלון, לרבות ניתוח השטח הטופוגרפי להקמת קריית-ארבע. כשלושים שנים לאחר שחרורו מצה"ל בתום מלחמת העצמאות, נקרא על-ידי הרמטכ"ל רפול לשירות בצבא הקבע, ומונה לראש מחלקת תו"ל (תורת הלחימה) באויב בחטיבת המחקר באמ"ן. לאחר חמש שנות שירות שב לחפצי-בה ועסק בתהליך השינויים בקיבוץ ובהפרטה. דני אגמון היה חקלאי ואיש גידולי שדה בנשמתו והאמין בדרך הקיבוצית המתחדשת.

 

כקצין מודיעין זכה אגמון להערכה רבה, וגם באחרית שנותיו שיחרו בכירי המודיעין לפתחו. עם גיוסו לפלמ"ח נשלח לקורס "מוכתרים" (קציני מודיעין), ובמשך למעלה מיובל שנים היה ממניחי היסודות לגיבוש תפיסת ההפעלה של מודיעין השדה בצה"ל. ב-1946 מינה אותו יגאל אלון למפקד המחלקה הערבית (מחלקת המסתערבים) בעין-החורש (ואחר-כך בגבעת-השלושה), שעסקה באיסוף מודיעין מהערים ומהכפרים הערביים. אגמון השביח באופן מהותי את רמתם המקצועית של לוחמי המחלקה. בפרוץ מלחמת העצמאות הוטלו על היחידה משימות מבצעיות, לרבות חיסול מפקדי כנופיות ויחידות ערביות בעורף האויב. בבריחת התושבים הערבים מחיפה באפריל 1948, שתל אגמון על דעת עצמו את אנשיו בזרם הבורחים לסוריה ולבנון. אנשי המחלקה הערבית היו ראשוני המרגלים שהקימו שם את תשתית המודיעין של "המוסד". בהפוגה הראשונה במלחמת העצמאות החליף אגמון את דן רם מחניתה כקצין המודיעין בחטיבת הראל בפלמ"ח, בפיקודו של יוספל'ה טבנקין מעין-חרוד. ב-1953 מונה לקמ"ן (במילואים) במפקדת אוגדה 36 שזה עתה הוקמה בפיקודו של האלוף אברהם יפה, והייתה מפקדת האוגדה המשימתית הראשונה בצה"ל. במשך עשרים שנים שימש בתפקיד זה (כולל במלחמת ששת הימים תחת פיקודו של אלעד פלד, שבסיומה "סיפח" את החרמון לתחומי מדינת ישראל; ובמלחמת יום הכיפורים בפיקודו של רפול איתן). עם הקמת הגיס הראשון בפיקודו של ישראל (טליק) טל, מונה אגמון לקמ"ן הגייסי והקים את מכלול המודיעין. ב-1978 גויס לחמש שנות שירות בקבע לצדו של הרמטכ"ל רפול, ובגיל שישים שב למערך המילואים - עד לפרישתו מצה"ל, בגיל 75.

 

האלוף ישראל (טליק) טל ספד לו: "דני אגמון בנה אתי את הגיס הצפוני לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא הצטיין בכל מה שעשה והיה פטריוט ישר ומוכשר. דני היה אוטודידקט שידע וקרא הרבה, התבלט בכשרונו האינטלקטואלי והיה מופת של קצין מודיעין קלאסי. השפעתו הייתה מכרעת וניכרת בכל החלטה פיקודית שהתקבלה בלחימה, בבניין הכוח ובהכשרתו בכל דרג שבו שירת. ידוע שבאורח טבעי הפקודים מעריכים את מפקדיהם ולפעמים מעריצים אותם. המקרה של דני היווה דוגמה יוצאת דופן לתהליך בדיוק הפוך. כל המפקדים של דני העריצו אותו, וככל שעלתה בכירות דרגתם ותפקידם הצבאי, גברה הערצתם אליו. באופן אישי הערצתי את דני כאדם וכקצין מודיעין בעל איכויות נדירות ומומחיות מהמעלה הראשונה".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים