דין תאונה (כפולה)

אריק בשן

 

חבר עברון נפגע פעמיים בתאונה * מחלוקת עם חברת הביטוח הובילה את הצדדים לבית משפט השלום * מחלוקת על גובה הפיצוי הובילה אותם לבית המשפט המחוזי (שימו לב כיצד הוא מחשב את שכר החבר) * בשורה התחתונה: ההתעקשות משתלמת


שנה לא-קלה עברה על החבר כריסטיאן טורנוא (עברון) בין 1996-1995. פעמיים נפגע בתאונות: הראשונה הייתה תאונת דרכים, בה נפגע ברגלו עת רכב על קטנוע, ובשנייה נפל מאופניו בסמוך למפעל הקיבוץ, "ברמד", בו עבד. אז אובחן אצלו "שבר מרוסק תוך-מפרקי של עצם השוק, עם תזוזה בברך". השילוב בין שתי התאונות פגע בתעסוקתו של כריסטיאן, אבל חברת הביטוח, "ביטוח חקלאי", כפרה בקשר הסיבתי שבין שתיהן. התאונה השנייה, טענה, הייתה תאונת עבודה, עליה זכאי טורנוא לתקבולים מביטוח-לאומי - ולכן יש לנכות את הפיצוי שהוא עתיד לקבל בגינה. המחלוקת המהותית הביאה את הצדדים לבית משפט השלום בתל אביב-יפו.

 

פסק הדין של השופט מאיר שנהב - לאחר שמצא כי עדות החבר הנפגע מהימנה, ובהסתמך על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט - היה כי הוכח קשר סיבתי בין שתי התאונות. בית המשפט קבע לטורנוא נכות תפקודית ורפואית בשיעור של 20%, ופסק לו פיצוי בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, חובה המוטלת על הביטוח הלאומי. בנוסף נפסק פיצוי, שטורנוא יהיה זכאי לו מטעם ביטוח-חקלאי: בגין הפסדי שכר בסכום של 5,000 ש"ח לחודש לתקופה של 14.5 חודשים - סך של 72.5 אלף ש"ח. לגבי העתיד פסק בית המשפט כי לא ניתן להעריך במדויק את השינויים בכושר עבודתו ולכמת הפסדי שכר עתידיים, ולפיכך העמיד את סכום הפיצוי בגין סעיף זה על 100 אלף ש"ח וכן פיצוי נוסף בגין "עזרת הזולת" לעבר ולעתיד, והוצאות נוספות - עוד 50 אלף ש"ח. בסך הכול: 222.5 אלף ש"ח.

 

טורנוא וקיבוצו ערערו על גובה הפיצוי שפסק בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו. לטענתם, שגה בית המשפט בערכאה הנמוכה בחישוביו, תוך התעלמות מראיות התביעה: חישב פיצוי עבור 14.5 חודשי השתכרות בלבד, במקום עבור 17 חודשים כנדרש, וגם שגה בהערכת שכרו החודשי של החבר, התעלם מאפשרויות קידומו בעבודה שנפגעו ומהפסדי הפנסיה, והסכומים שקצב בגין עזרת הזולת הם זעומים.

 

חברת ביטוח-חקלאי התגוננה בטענה כי אין מקום להתערבות בית המשפט המחוזי, היות שהטיעונים לגבי גובה שכרו של הנפגע מבוססים על עדותו של אדם אחד, וגם היא עדות שמיעה וסברה. מדובר, טוענת חברת הביטוח הקיבוצית, במפעל בו כל העובדים מקבלים שכר שווה ללא קשר לתפקידם (עברון הוא קיבוץ שיתופי). לכן "שכרו" של התובע הוא עניין של הערכה והתחשבנות פנימית, "הניתנת למניפולציה ושינויים על-פי רצון בעל המפעל - הקיבוץ". עוד טוענים המבטחים כי טורנוא עצמו הודה בחקירתו כי התעלם מאישורי המחלה ועבד בתקופת אי-הכושר, ולכן אין סיבה להרחיב את הסכום שנפסק לו בערכאה הנמוכה יותר. מכאן, לטענתם, גם אין בסיס לטענות התובע כי נזקק או יזדקק בעתיד לעזרה.

 

שופטי בית המשפט המחוזי - אסתר קובו (אב"ד), מיכל רובינשטיין ועוזי פוגלמן - מחליטים לקבל את ערעור התובע, בחלקו. מחד, הם דוחים את בקשת טורנוא והקיבוץ להרחיב את תקופת אי-הכושר של הנפגע, ומאידך הם מקבלים את תביעתו לגבי חישוב השכר. עד לתאונה שימש טורנוא כמנהל מחלקת אחזקה, וחישוב המבוסס על יום עבודה של כל חבר בקיבוץ, בערך כספי שווה, אינו דרך ראויה לדעתם. "אנו סבורים כי יש להעריך את שכרו של המערער לפי השכר שהיה משתכר לו היה עובד כמנהל אחזקה של מפעל מחוץ לקיבוץ", הם קובעים בפסק ומעריכים את שכרו כשכר ממוצע במשק: 7,083 ש' ברוטו, 6,439 ש"ח נטו לאחר ניכוי מס הכנסה. אי לכך זכאי טורנוא לפיצוי בגין תקופת אי-הכושר בסכום כולל (בצירוף ריבית) של 117 אלף ש"ח. היות שלאחר תקופה זו שב החבר לעבודה כפועל הרכבה פשוט, ולאחר מכן החל לעבוד במשרה חלקית כמוכר במזנון הקיבוץ - מעמיד בית המשפט את הפסד השתכרותו לתקופה שמתום תקופת אי-הכושר (מיולי 96') ועד למועד מתן פסק הדין על סכום של  107 אלף ש"ח, ובגין הפסד שכר לעתיד "משפרים" את הפיצוי ל-136 אלף ש"ח. ביטוח-חקלאי חויבה לא רק בסכום פיצוי שהוגדל ב-50% (מסכום של 222.5 אלף ש"ח ל-360 אלף ש"ח), אלא גם תשלם, על-פי הפסק, את הוצאות המשפט ושכר טרחה בסך 25 אלף ש"ח.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים