השירון הכי גדול

סימה טלמון

 

750 (!) שירים של תנועות הנוער (רובם עם מנגינה ותווים) הצליח צבי שביט לאסוף * אבל לא נמצא גורם שיוציא לאור את מפעל החיים שלו * אז בינתיים הוא הדפיס בהוצאה עצמית חוברת עם 529 שירים (בלבד!) * השיר שלו, ושלנו


צבי שביט הפך את איסוף שירי תנועות הנוער ושירי זמר אחרים למפעל חיים. עד היום אסף כ-7,500 שירים, ל-6,500 מהם הצליח לאתר גם את המנגינה והתווים. למרות ההערכה הרבה שהוא זוכה לה מגורמים מוסמכים, עדיין לא מצא גוף שיממן הוצאה לאור של חלק מהאוצר הבלום עליו הוא מופקד.

 

שביט נולד בסוף שנות ה-30 ברחובות, למד בבית הספר העממי סמילנסקי, היה חניך תנועת "השומר הצעיר" - קן רחובות, למד בתיכון בקיבוץ מזרע וגר כיום באילת. כמו שכבר ודאי הבנתם, יש לו אובססיה לשירי תנועות נוער. הוא מלקט אותם אחד אחד, מאתר את המנגינה, מדפיס את המילים, מנקד, מקליט את התווים ומצרף עוד ועוד שיר לאוצר הפולקלור שהחל בתקופת טרום המדינה.

 

"בשנת 1995 התחלתי בעבודת האיסוף", הוא מספר. "במשך כחמש שנים אספתי כ-750 שירי תנועות הנוער. מאוד רציתי להוציא לציבור את החומר המצוי בידי כיום: אוסף של כ-7,500 שירים מתוכם כ-6,500 שירים עם תווים. פניתי לאנשים שונים המתעניינים בנושא, פניתי ליותר מ-12 הוצאות לאור, והתוצאה - אפס. הטענה היא חוסר עניין בציבור ועלות יקרה. להוציא מספר מצומצם של אנשים, שלא חסכו במאמץ לעזור בהרמת הנושא - בהקלטות שירים וברישום תווים - לא מצאתי את הגורם שיסכים להוציא לאור את החומר הרב שברשותי".

 

בעבודת האיסוף הגיע צבי שביט להקלטות אותנטיות של שירים ידועים ובלתי ידועים. "יש עוד שירים רבים שלא הצלחתי להעלותם, הן בתמליל והן בתווים", הוא מציין.

 

"יש לזכור כי אלו שסייעו לי עשו זאת מרצון לעזור ללא תמורה, ועל כך אני חב להם הרבה תודות: על שכתבו התווים: גיל אלדמע, שלמה בן-שלום, גיורא דיאמנט וטוביה נאור. על הקלטות שירים: מאיר אילת, רינה גל, עדה עופר, צילה ובלהה, דבורה שרת ומרים רכס. העיסוק באיסוף ובחקר הזמר העברי משמש לי הן כתחביב והן כריפוי בעיסוק. מדי יום אני מקדיש כשש שעות למיון ולעריכה של החומר הרב המצוי בידי".

 

משלא הצליח בדרך הממוסדת, החליט צבי שביט להפיק חוברת בהוצאה עצמית, ובה הודפסו 529 שירים, כולם מנוקדים, כל שיר מלווה בתווי הלחן. החוברת כוללת שירים של ארבע תנועות נוער: "השומר הצעיר", "הנוער העובד", "המחנות העולים" ו"התנועה המאוחדת".

 

"עד היום", כותב צבי, "נהוג היה שכל תנועה הפיקה שירונים פנימיים ללא תווים ואף ללא הקפדה על מילות השיר. השירים עברו מפה לאוזן ולאחר מכן היה מי שהעלה אותם בכתב, לרוב עם שיבושי כתיב".

 

לשירונים שהוצאו במהלך השנים נהגו לכתוב פתיחים. בפתיח לשירון ההנהגה הראשית של השומר-הצעיר משנת 1930, למשל, נכתב: "השיר, הפזמון והמנגינה הנם נכסי תרבות המלווים את האנושות בכל תקופותיה. האדם, בכל דרגות התפתחותו, למד לבטא את כל רגשותיו בדרכים רבות, ואחת מהן - הלוא היא השירה היוצרת, שפת הבנה בין אדם לחברו".

 

"השירים בתנועות הנוער היו שייכים למסגרת החינוכית-ערכית, חלק בלתי נפרד מהמסגרת והתוכן", אומר צבי. הוא מחלק את האוסף ל"שירי תנועה ומעמד" - שבראשם ה"תקווה", ואחריו "תחזקנה", "האינטרנציונל" והמנוני התנועות, כמו: "אור אדמדם", "לנדוד, לנדוד" של השומר-הצעיר; "שיר המחנה" של הנוער-העובד; המנון התנועה המאוחדת - "אנחנו נולדנו"; "שיר בית"ר" ו"שיר הדגל" של תנועת בית"ר, ו"קדימה בני עקיבא", או "יד אחים", של תנועת בני עקיבא. השירים מייצגים את התנועות, קשורים למפעליהן ומצביעים על מגמות ורעיונות שלהן. יש בהם סיסמאות וקריאות עידוד, שהושתלו בשירים כחלק מהמסר. לדוגמה: "הווה מוכן" בתנועת הצופים; "להגנה, לעבודה ולשלום" בנוער-העובד, או "עלה נעלה" של המחנות-העולים. תופעה נוספת שצבי מצביע עליה הם השירים הייחודיים. המחנות-העולים, לדוגמה, הוציאו בדפוס קבצים של אופרטות בשם "מאז ועד היום", ומאוחר יותר "פזמונית". שירים אלה נכתבו על-פי מנגינות ידועות, היו ברובם היתוליים וחוברו במיוחד להצגות, למחנות, למפגשים ולמפעלי התנועה. הם נועדו לשמר את רוח התקופה ולקבע מסורת, המצביעה על היווצרות תת-תרבות והווי מקומי, מנציחה אירועים ודמויות, מגבירה מודעות ושייכות תנועתית, מחזקת את "גאוות היחידה" ומסייעת ליצירת קנון, מעין "קודקס" תנועתי ייחודי.

 

מתברר שלא תמיד שרו הכול, והיו תת-חלוקה ומיון בלתי רשמי של השירים לפי סוגים של פעילות תנועתית. בכך, הפכו השירים ל"תפקודיים", והקשר בין השיר לפעילות יצר אווירה מיוחדת. גם כאן מחלק צבי את תפקוד השירים לסוגים: שירי "פעולה", למשל - שמתחילה בשירים שקטים, מלכדים, המכינים את בני הנוער לפעילות בצוותא; באמצע הפעולה - מלמדים שיר חדש על-פי בחירת המדריך או שיר אקטואלי, שקשור לאירוע, להתרחשות או להתיישבות; שירי חגים ומועדים, שנועדו להיות מושרים בערבי שבת, במסיבות, בטקסים, במפקדים ועוד; ושירים לפעילות חוץ: טיולים, מחנות, מסביב למדורה וכיו"ב.

 

חולצה כחולה והיא עולה

 

כך הפך שיר בערב תרבות של אפיקים להמנון תנועות הנוער

 

בימים שלאחר מהפכת אוקטובר, כשהדי מלחמת האזרחים ברוסיה טרם שככו, נפוצו בבתי החרושת בברית המועצות קבוצות של שחקנים לובשי חולצות כהות, בבגדי עבודה של פועלים. תפקידם היה להפיץ את ההכרה הפוליטית בין המוני העובדים. בהשפעת להקות "החולצה הכחולה", הקים קיבוץ השומר-הצעיר ס.ס.ר. (לימים אפיקים) - להקה. בשנת  1925 ישבו ראשוני הקיבוץ בעפולה. באחת ממסיבותיהם לרגל חנוכת חדר-האוכל החדש, שהחליף את קודמו שעלה באש, העלו החברים עיתון-חי מוזיקלי. המחבר היה מיטיא זעירא (מרדכי זעירא). את המילים כתבו דודיק ורטמן ומיטיא זעירא, שניהם חברי הקבוצה. כל אחד ממדורי העיתון-חי-מוזיקלי הוקדש לאחד ממוסדות ההסתדרות שאך נוסדה. ההתייחסות למוסדות הייתה ברוח הלהקות הרוסיות: באופן הומוריסטי וביקורתי. אחד אחד זכו המוסדות המרכזיים - המשביר, בנק הפועלים, קופת חולים וכיו"ב - לשבט הביקורת. השחקנים החובבים, כולם חברי הקיבוץ, לבושים בחולצות כחולות, כתלבושת להקות השחקנים הפועלים ברוסיה, היו מציגים, איש בתורו, את המוסד המבוקר. הערב כולו נקרא "החולצה הכחולה", ועורר הדים רבים. הפזמון של אותו עיתון-חי היה:

 

חולצה כחולה במפעלה

תמשוך לבם של כל הפועלים.

חולצה כחולה והיא עולה

בלי שום ספק על כל העיתונים.

 

בשנת 1989 מצאה שרי אלדן (בארי) ביד-טבנקין חוברת צנומה שהוציא קיבוץ ס.ס.ר, לימים אפיקים, ובו שיר הומוריסטי שבפזמונו החוזר השורה: "חולצה כחולה והיא עולה". אלדן הלכה בעקבות גלגולי השיר, כתבה עליו מחקר קטן, והרצתה בימי עיון וברדיו על מקורות החולצה הכחולה. בחוברת, שהופיעה (בהוצאת יד-טבנקין) בעקבות יום עיון שהוקדש לשירי תנועות הנוער - נמצא הסיפור במלואו.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים