ביזנסמן במשק

אריק בשן

 

מה הקשר בין מכירת מכוניות לגידול אבוקדו? * רמי כהן מקיבוץ מגל * שמגלגל רעיונות, בוחן אפשרויות, יוזם התחברויות, מקים חברות, ובקיצור: עושה עסקים ללא הפסקה * דיוקנו של יזם


הוא לא יושב במגדל משרדים בלב הכרך, גם לא במבנה מפואר על אם הדרך. סתם בקרוואן דהוי משהו, בין הרפת של בחן לבית האריזה, מלווה במזכירה ובעוד שני אנשי מטה. כך עובד רמי כהן, שבא מהקיבוץ השכן, מגל, כדי לעשות עסקים. בכלל, נראה כי במהלך 52 שנות חייו הספיק כהן לעשות "מה בראש שלו" - כשהיה בקיבוץ, כשיצא ממנו, כשחזר אליו וגם עכשיו, כשהחליטו הוא ואשתו להיות עם ולהרגיש בלי: להמשיך ולהתגורר בקיבוצו, מגל, אבל לא כחברים. הסטיגמות שמנסים להדביק לו מקטרגים מקומיים לא ממש עובדות עליו. מה שחשוב לכהן, הוא משדר, הם העסקים: עסקי אבוקדו שנטע בעקשנותו על קרקעות קיבוץ בחן, ושוק המכוניות במגזר ההתיישבותי. במקביל, הוא מגלגל רעיונות, בוחן אפשרויות ומאמין שהוא עוד ידבר בגדול. "עסקים", אומר כהן, "לא עושים מהיום למחר". בחזונו השלבים הבאים כבר כאן, אבל לספר עליהם יוכל רק בעוד שנים אחדות.

 

מלונדון לקורס ברופין

 

רמי כהן נולד בקיבוץ בית-זרע ועבר מסלול חינוך קיבוצי רגיל, שאחריו שירות סדיר בצה"ל. האופציה לחזור לקיבוץ אחרי השירות לא הייתה קיימת בשלב ההוא, הוא אומר, פשוט משום שלו עצמו לא היה ברור מה ירצה לעשות כשיהיה גדול. וכך, כדי לשטוף את הראש, הסתובב כבר אז מקצה העולם ועד קצהו, ראה נופים חדשים, נתקל באנשים שונים וחזר למקורות דווקא בלונדון - שם הציע לו עוזב קיבוץ, שפגש באקראי, הצעה מעניינת ומאתגרת: יש במכללת רופין, אמר לו, מין קורס כזה, למרכזי משק. אני חושב שזה יתאים לך. כהן החזיר את מקל הנדודים לנדנו וחזר לישראל כדי להיווכח שאל מדרשת רופין, לקורס היוקרתי ההוא, לא קיבלו בעת ההיא מי שאינם חברי קיבוץ.

 

את "המכשול" הזה הסיר כהן ללא קושי מיוחד. בבית-זרע יש משפחה, אז מבקשים דרכה מהקיבוץ שימסור לשלטונות המכללה "כאילו" הוא חבר. את הכספים ישלם, כמובן, מכיסו הפרטי. בבית-זרע הסכימו "לתרגיל", אבל לא ממש הבינו למה אדם הולך ללמוד מקצוע כזה, שלא תואם את הייעוד שהגדיר לעצמו, ועוד משלם עליו סכומי עתק. וכך רכש רמי כהן לעצמו "השכלה קיבוצית", כשהוא מתגורר בגבעתיים ולפרנסתו שומר בלילות, מבלי לדעת איזה שימוש טוב יוכל לעשות בהשכלה הזו, בעתיד.

 

בשעה טובה מסתיימים הלימודים, ומסתבר שגם במושבים יש ביקוש לא-קטן לבוגרי קורס מרכזי משק של רופין. וכך, כבר באמצע שנות העשרים לחייו, מוצא עצמו כהן במושב אמץ, כמרכז משק, מנהל אגודה שיתופית חקלאית בת למעלה מ-350 נפשות. "שם למדתי לראשונה להכיר איך עובדים עם חברים ותיקים, בני  60,50 ומעלה, יוצאי רומניה מצד אחד וצפון-אפריקה מצד שני", הוא נזכר, "ואיך מתמרנים בין כל הלחצים ביחידה שיתופית כדי לפרוץ נתיב להתקדמות משותפת". אחרי חמש שנים במושב, שעיקר פרנסת תושביו על ענף הרפת, יכול היה כהן לרשום לעצמו הצלחה משמעותית: הקמת מרכז מזון למושב, שלימים נרכשו % 50 מאחזקותיו על-ידי "אמבר", מכון התערובת של גרנות, תחת השם החדש "אמצבר". זוהי שותפות יציבה ויעילה, שמחזיקה מעמד גם היום, אחרי עשרים שנה.

 

חוזר לאספסת במגל

 

השנים באמץ חלפו ביעף, החברה שלצדו כבר הייתה לאשתו וילד ראשון נולד. מה הלאה, התייעץ עם רעייתו: את החלומות הגשמיים (רכב, כסף, חו"ל) כבר הגשמנו. חסרה קצת קולטורה, וחינוך טוב לילדים. אחת האפשרויות שעלו הייתה להצטרף לקיבוץ, והיא גם זו שהועדפה בסופו של דבר. ב-1985 מתגלגלים בני הזוג כהן למגל הסמוך. אחרי שנת מועמדות באה החברות. רמי כהן חוזר במגל לאספסת, ואפילו אוהב את זה מאוד. "הייתי פועל בגידולי שדה, אתה יודע איך זה. אחרי שנתיים מוניתי למרכז הענף וכעבור עוד שנה, ב-1988 נקראתי לשמש גזבר באחת התקופות היותר קשות של הקיבוץ. גזבר של הקיבוץ ושל המפעל. ב-1991 הוסיפו לי את ריכוז המשק, קדנציה שנמשכה עד 1995".

 

ש: במה הותרת את חותמך על המערכת?

"ניסיתי ליזום הרבה דברים, לחדש את החקלאות הגוססת של הקיבוץ, לפתח את ענף ההודים, גידולי ירקות, אבטיחים, שהרבה לא נשאר מהם היום. אבל הדבר החשוב ביותר כן נשאר: יחד עם איצ'ה לידור ניסינו להוביל את תוכנית השינויים הראשונה של מגל, כשבמרכזה הפקדנו לראשונה פנסיה עבור החברים. אמרו לי אז: 'פנסיה זה לא כלכלי, התשואה של נטפים, שמרוויח הרבה כסף, הרבה יותר חשובה מלהשקיע את הכסף המוגבל של הקיבוץ בפנסיה' - אבל אני התעקשתי, וכבר  בדצמבר 1989, בימים שלאחר משבר בית-אורן, במגל פעלה תוכנית פנסיה. דבר שני, לא פחות חשוב - בנינו תוכנית ביטוח בריאות, באמצעות חברה פרטית, שגם היא הוכיחה עצמה לאורך השנים".

 

אבל, כמו שנכנס בסערה לחצר הקיבוץ, כך גם פרח רמי כהן ממנו. כשסיים את ריכוז המשק יצא לעבודת חוץ במועצת הפירות, כמנהל תאגיד האבוקדו. גם כאן, הוא אומר, השאיר נכסים ורשם על שמו את פתיחת השוק המקומי לתחרות חופשית ואת חיזוק יצוא הענף, כמי שייסד את התאחדות מגדלי האבוקדו באגרקסקו. עיסוקי האבוקדו ימשיכו לשמש תפקיד מפתח בחייו גם כשייכנס לעסקים הפרטיים - וזה קרה בשנת 2000. כהן הודיע לכל מי שהיה מעוניין להקשיב לו, שהוא את "הפרק הציבורי" בחייו סיים, ועכשיו פניו אל הסקטור הפרטי. "זה לא עמד בסתירה להיותי חבר קיבוץ", הוא מעיר, ומסביר: "עוד כאשר הייתי במגל הנהגתי ענף לעובדי חוץ. מגל היה בתקופה של השתנות והפרטה, בדיוק אז הושלם בקיבוץ השלב הדיפרנציאלי וחברים יכלו לעסוק בתחום הפרטי על-פי המסגרות שנקבעו".

 

ש: עד כדי כך שחבר היה יכול להקים חברה פרטית?

"למה לא? אני ועוד חבר, לא מהקיבוץ, יזמנו את הקמתה של חברה, 'השקעות בקיבוצים' שמה, שבחרה להיכנס לעבודה עם קיבוצים וליזום פרויקטים למטרות רווח. שני העסקים הגדולים שצמחו לחברה מאז הם 'פרייבט - רכב פרטי לחבר', ותאגיד אבוקדו בשותפות עם קיבוץ בחן".

 

אבוקדו לנשמה

 

רמי כהן מספר שהרעיון המרכזי של פרייבט הוא שחבר קיבוץ יוכל לרכוש מכונית כשהוא מקבל מימון באמצעות החברה, והגישה הזאת מוכיחה את עצמה. לדבריו, מצליחה החברה - שלפני כחצי שנה רכש את אחזקות חברו בה והיום היא בבעלותו הבלעדית - למכור מאות כלי רכב במחזור שנתי של למעלה מ-10 מיליון ש"ח. % 70 מהקליינטים שלה, לדבריו, הם חברי קיבוץ. "אנחנו בשוק תחרותי מאוד. בכל בוקר אתה צריך להיות טוב יותר בשביל למכור. הערך המוסף שיש לנו הוא שאנחנו מוכרים שירות, הגינות ואמינות. הרי מכוניות לא חסר, וגם רמאים. אלינו תמיד ניתן לחזור ולדבר, ולכל שאלה יש תשובה".

 

ש: זה לא נשמע פחות "סיסמתי" מכל סוחר רכב אחר בשוק.

"לי ולחברים שעובדים היום בחברה, שרובם קיבוצניקים, יש יתרון בלעדי: אנחנו עושים את הדיאלוג בשפה מוכרת וידידותית לקליינטים שלנו. חשוב לנו לתת דגש על הגינות מלאה. אנחנו הרבה יותר חשופים מגורמים אחרים ולא יכולים למכור חתול בשק. אנחנו יודעים מה יכולת הגמישות בתשלומים שניתן לבקש מחבר קיבוץ. אחרי הכול, אנחנו מאותו הכפר".

 

רוב הרכבים, יד שנייה, שפרייבט מוכרת לחברי קיבוץ מחירם בשוק נע בין 40 ל-70 אלף ש"ח. במהלך השנים היא הרחיבה את מגוון השירותים - החל מייעוץ בענייני רכב, דרך קנייה, מכירה, מימון בשיטת הליסינג, ועד לביטוח ולהתקנת מיגון ואביזרי רכב. השיווק והפרסום של פרייבט נעשים בלעדית באמצעות העיתונות המופנית לסקטור ההתיישבותי. לכן, פוטנציאלית, כל קיבוצניק, מכל אזור הארץ, יכול לרכוש רכב דרכה. "זה אכן קורה", אומר כהן. "וברור שהרלוונטיות שלנו הרבה יותר משמעותית בפריפריה ופחות במרכז. מי שגר בגליל-ים ייתכן, ששירות כמו שלנו יהיה מצומצם יותר ויתבטא רק ב'דיאלוג' בשפה מוכרת. במקומות רחוקים יותר, אנחנו נותנים יותר שירותים".

 

אם הרכב הוא לפרנסה, הרי שהעיסוק באבוקדו, לפי כהן, הוא גם לנשמה. ההיכרות שלו עם ענף האבוקדו תחילתה במושב אמץ. כבר אז ראה באבוקדו עתיד גדול. את "משתלת הדוקטור", הקימו כהן ושותפו בשנת 2000. באותה עת כמעט לא היו משתלות שיצרו שתילי אבוקדו, וזו הייתה חדשנות. משם גם הגיעו השתילים המכסים היום שטח של כ-600 דונם מאדמות קיבוץ בחן. פעם, על השטח הזה, היו גידולי שדה מאופק לאופק. אחר-כך נקטע הרצף עם סלילת כביש 6. כהן הציע לקיבוץ הצעה שבמצבו לא יכול היה לסרב לה: נקים אגודה שיתופית חקלאית באחזקה משותפת במטעי האבוקדו, שתרכז את הניהול, הנטיעה, הגידול, הקטיף, וכן מיון ואריזה בבית אריזה ייעודי שתקים השותפות. העסק, לדבריו, עובד יפה, והרווחים נחלקים בין הצדדים. המטע הצעיר של השותפות החל להניב השנה. המטע הוותיק, 450 דונם, ששוקם - מוסיף לתת פרי. פוטנציאל המכירות של המטע, על שני אגפיו, הוא כ-9 מיליון ש"ח לעונה, אם לא לוקחים בחשבון עבודות אריזה ושיווק נוספות שלוקח על עצמו בית האריזה המקומי.

 

מפסיק להיות חבר

 

ההצלחה העסקית כנראה לא תמכה בחברות בקיבוץ, או אולי להפך. כהן, שהיה מנותק כמעט כליל ממה שהתרחש בקיבוצו בשנים האחרונות, זיהה בשלהי 2002 כי בהפרטה העמוקה, שהוא היה חלק ממחולליה, מעוניין הממסד הקיבוצי לשנות סעיף כספי מפליג שניתן לחברים-עוזבים. כהן הודיע למזכירות שעבורו זהו "הקו האדום": "לא הייתי מוכן לקבל את השינוי הזה, והאמת - כבר נמאס לי לנהל מלחמות בקיבוץ, כמו בעבר. התעייפתי מלהסביר לכולם מה נכון ומה לא נכון, ולכן הסתפקתי בלהגיד שלי זה לא מתאים יותר. אני מפסיק להיות חבר באגודה".

 

ש: זה נשמע כמו תירוץ למי שהקיבוץ נתפס עבורו כ"עול", לא כ"מועיל".

"האמת היא שלא היה חסר לנו דבר. כשאמרתי לאשתי שזו עמדתי, אמרה לי: 'השתגעת. אני לא שלמה עם החלטה כזאת', אבל אני החלטתי סופית. להמשיך ולחיות בקיבוץ כבעל של חברה הכה אז גלים, וגם אשתי הפסיקה את חברותה יחד אתי. לימים נרגעו הרוחות, אנחנו ממשיכים, לעת עתה, לחיות בקיבוץ והיום יש יחסים הוגנים, ואפילו טובים, גם עם הממסד וגם עם הקהילה. הגענו, במסגרת המשפחתית, להבנות מלאות עם נציגי הקיבוץ".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים