המין החזק באמת - לכבוד יום האישה הבינלאומי שצוין אתמול בחרנו להציג שלוש נשים שהוכיחו כי הכל צפוי והרשות נתונה

המין החזק באמת

אורית פראג


יום האישה

 

לכבוד יום האישה הבינלאומי שצוין אתמול בחרנו להציג שלוש נשים שהוכיחו כי הכל צפוי והרשות נתונה


שותה כל יום לחיים

רונית בדלר, אורטל, בת 44.

השכלה: תואר ראשון בהיסטוריה והוראה. לימודי תואר ראשון בכלכלה.

תפקיד: מנהלת יקב יראון, חברת בת של יקבי רמת הגולן בשותפות עם קיבוץ יראון.

מצב משפחתי: נשואה ליפתח, אם ל-3 בנות.

 

רונית בדלר החלה את תפקידה כמנהלת היקב ביראון לפני שנה וחצי. לגבי מידת הצלחתה היא מסרבת להתייחס. היקב מייצר 8 סוגי יין, עומד בתוכניות העסקיות, "מגלגל" השנה 30 מיליוןשקלים וצמוד לו מרכז מבקרים.

היא לא בת שיחה ל"סמול טוק" וניגשת ישר לעיקר: החיים באורטל, שהיא מרגישה שותפה

בעיצובם, וניהול היקב. היא הייתה בעבר תמחירנית בקיבוצה, לאחר מכן מזכירה ואחר-כך גזברית, ובתוקף תפקידה זה ישבה בהנהלת יקב רמת הגולן שאורטל הוא אחד השותפים שלו.

בדלר הגיעה לאורטל בגרעין של הצופים. "החיים נוצרים מהבחירות הקטנות. את מגיעה לקיבוץ ואת מכירה בן זוג. אבל זה לא מקרי. ברור שהקשר נשען על דברים בסיסיים משותפים ואני מניחה שזה רצון לחיות במקום פתוח, רחוק מהמרכז, עם קשרים לקהילה".

אורטל, בצפון רמת הגולן, הוא קיבוץ מצליח בעל אוכלוסיה צעירה וזיקה שיתופית ושוויונית

חזקה. בדלר: "זה נורא תלוי באנשים, מי שמרכיב את היחד, אנחנו, חברה הומוגנית, אנשים

שתפיסת עולמם היא פחות או יותר דומה והם מצליחים להגיע יחד לדברים החשובים ויוצרים

עוצמה שהיא משמעותית ושאין רצון לוותר עליה.

"אנחנו בודקים את הקיבוץ שלנו כל הזמן. זה לא משהו שאנחנו אומרים כזה ראה וקדש ולא

נוגעים. ההחלטות שלנו עד היום היו כנראה במינונים המתאימים והנכונים לאנשים והצרכים

שלהם. אנחנו מגדירים את הדברים החשובים של שוויון, שותפות וערבות הדדית כדברים המרכזיים ומחזקים אותם והיבטים אחרים כמו גמישות וחופש בחירה ועצמאות, דברים שהקיבוץ הישן לא השכיל לתת אותם".

מלבד תפקידה הנוכחי היא יושבת בוועד המנהל של בית הספר "הר וגיא" והיא יו"ר הוועד המנהל של בי"ס אביטל בגולן. לסדר היום העמוס הזה היא מצליחה לדחוס גם לימודי כלכלה וללוות כמה יזמויות באורטל להן הייתה קשורה בתקופה שבין התפקידים.

לפניה היה שלום בלייר (לשעבר אלרום) מנהל היקב, ומאז כניסתה לניהול היקב הושלם בידולו כישות משפטית שיווקית ותדמיתית מחברת האם יקבי הגולן, כאשר מערכת ההפצה והמכירות משותפת. מעט מאוד נשים מנהלות בתחום היין.

בדלר: "אני לא חושבת שאני משתמשת בכישורים נשיים דווקא. יש כישורים שהם ספציפים לכל אדם. יש נשים קשות ויש רכות. למרות שהרבה אומרים לי שיש בנשים את היכולת לראות כמה דברים בצורה מסוימת. אבל אני חושבת שזה אישי".

מבחינתה לא צריכה להיות העדפה לנשים. היא מאמינה בשוויון ההזדמנויות וכל אחד מקבל את התפקיד על פי הכישורים שלו ולא לפי מין. מנהל/ת טוב/ה צריכים לדעתה יכולת הובלה, שכנוע, מנהיגות, כריזמה, ראיה אסטרטגית ויכולת לרדת לפרטים.

 

 

להביא את הקיבוץ למקום אחר

איה פונטן, פלמחים, בת 45.

השכלה: תואר שני בלימודי אמנות.

תפקיד: יו"ר קיבוץ פלמחים, ומורה ומחנכת ורכזת שכבה של כיתה ב' בבית הספר גן רווה.

מצב משפחתי: נשואה לפונטי, אם ל-3 ילדים.

 

איה פונטן, בת משק, גדלה במשפחה של אמנים ומורים. אמה עסקה בהדפסות משי ואביה היה צלם, בנוסף להיותו מורה ומנהל בית ספר. היא למדה בסמינר הקיבוצים במסלול היצירתי, המשלב אמנויות בהוראה והחלה ללמד בבית הספר נצר סירני.

לאחר תקופת הוראה יצאה לשנת חופש, השלימה תואר שני וריכזה את חג היובל בקיבוץ.

לאחר מכן יצאה משפחת פונטן לחו"ל לתקופה שהייתה אמורה להיות בלתי מוגבלת, אך בלחץ הילדים חזרו הביתה לאחר שלוש שנים ופונטן שבה לעבודת ההוראה.

פונטן הייתה בין האנשים שדחפו לשינוי אורחות החיים בפלמחים וכשעמדו להחליף את הוועד המנהל הוצע לה לעמוד בראשו.

פונטן: "הייתי מאוד סקפטית, חשבתי שאולי לא אהיה פנויה ושלא יסתדר לי. אך כשהשם שלי החל לעבור בין האנשים חשתי תמיכה ברעיון ויצאתי בקמפיין, כתבתי מכתב לחברים, הצגתי את המועמדות שלי, הסברתי למה חשוב לי לקחת את התפקיד, להוביל, ולהביא את פלמחים למקום אחר. השינוי עבר בצורה דרסטית, והיה מאוד כואב וחד. הפריע לי לראות את האנשים מסתובבים כבויים. חשבתי שאני יכולה גם להשלים את תהליך השינוי וגם להבריא את הקהילה. נבחרתי ברוב יפה, 60%, לפני קצת יותר מחצי שנה".

תחת ניהולה פועלים שני אנשי מקצוע שכירים. יצחק חלופ (נען), המנהל העסקי, וישי בן צדק

(גלגל) מנהל הקהילה. פונטן: "כל אחד מהם אחראי על המגזר שלו ויש לו את הסמכויות להניע ולנהל את המגזר עליו הוא אחראי. יחד אתי אנחנו מהווים שלישית קודקוד, שלישיה מובילה. הם מביאים את המקצועיות ואני את הנהלים של הקיבוץ ואת הרוח שלו ויחד אנחנו מתווים את הדרך.

ככלל, אני לא מנהלת לבד. אני עובדת בשיתוף, אני לא מרגישה או שואפת לכך שאצלי יהיו כל מקורות הידע. להיפך, אימצתי לי את הביטוי המתורגם מאנגלית: אני נשענת על כתפי ענקים כדי לראות למרחקים. יש לי לידי אנשים מנוסים וגדולים ובעזרתם אני יכולה לראות למרחקים.

"ומצד שני אין לי שום רגשי נחיתות. התפקיד שלי הוא לנהל מבלי להתנצל ואני כל הזמן לומדת.

בתוך כך צץ הסיפור של קליטת אנשי אלי סיני, שהפך את התפקיד למשהו הגדל בעקביות

ובמהירות. לפתע אני מעורבת במהלך היסטורי מבחינת קיבוץ פלמחים שיהיה לו אפקט משמעותי על העתיד של המקום.

"יש לי כלל, שכל דבר שאני עושה, אני עושה אותו מהבטן. אם אני מאמינה בו, אני הולכת אתו".

היא מאוד אוהבת שילוב בין שני עולמות שונים. מורה לכיתות יסוד ומנהלת קיבוץ. השילוב הזה מפרה אותה.

 

 

פוסעת בשביל הזהב

אילה אמן-חרש, יראון, בת 55.

השכלה: תואר שני בעבודה סוציאלית.

תפקיד: מנהלת סדנאות העצמה בעמותת שביל הזהב לגיל השלישי באגודה למען שירותי בריאות הציבור.

מצב משפחתי: גרושה, אם ל-3 ילדים.

  

אילה אמן-חרש נולדה בשפיים למשפחה של 5 בנות. היה אח אחד שנהרג בשנת 1959 באימון צבאי, של סיירת צנחנים. אמן-חרש הייתה אז בת 8. היא חושבת שהיא דומה לו יותר מכל יתר אחיותיה וגם הלכה לעבוד ברפת כמוהו.

"היינו משפחה של בנות יפות, חכמות, חרוצות, אוהבות. היה מסר כפול בבית. מצד אחד, הכי חשוב להיות בנאדם, משמעותי, לתת מעצמך, אבל הנשיות במובן של להיות יפה, מושכת. להשתמש בזה.

היא הגיעה ליראון דרך נישואיה וכשהייתה בת 39 החלה ללמוד עבודה סוציאלית. סיימה את

לימודיה בהצטיינות והתקבלה לעבודה במועצה האזורית, בתור עו"ס בקיבוצים. בנוסף התחברה למדור לזקן שאותו ניהלו גילה רז (מעין ברוך) ומלכה הדרי (חולתה) "שהכניסו אותי למקצוע של הזקנה". לקראת השנה השניה לעבודתה קרו שני דברים. היא החלה לימודי תואר שני וזכתה במכרז לניהול בית ותיקי הגליל. הדרישות היו עצומות. המבנה היה גמור, אך הוא לא היה מרוהט. ללא חלוקה פנימית-פונקציונלית. 500 מ"ר שגדלו במהלך התקופה ב-300 מ"ר נוספים כפעילות לגילאים של הטרום-גימלאים.

קרוב לעשר שנים ניהלה את המקום. עיקר תרומתה לדעתה בעובדה שההתייחסות  קשישים באזור הפכה ממשהו שולי למשהו "שלוקחים אותו בחשבון".

בית ותיקי הגליל הפך מהר מאוד למרכז תוסס ופעיל שהצטרפו אליו גמלאים מכל הגילים מגוון רחב של פעילויות. בתוך כך פיתחה אמן-חרש תוכנית לקשר ופיתוח צוותים שעובדים עם זקנים בקיבוצים עצמם, מערכת של פגישות והשלתמויות וסיורים מקצועיים עם האנשים שעובדים עם זקנים בייישובים עצמם, בקיבוצים.

מנכל העמותה למען שירותי בריאות הציבור, יהודה כהן, קרא על התוכנית הזאת וזימן אותה

לפתח תוכנית דומה במרכז הארץ. התוכנית שנקראת "שביל זהב", היא סדנאות העצמה לגיל השלישי. תכליתה לשפר את איכות החיים לגיל הזקנה. אמן-חרש פיתחה ומימשה את התפיסה כי לכל אדם הזכות לחיות בתחושה של מימוש עצמי ושלמות, לקחת אחריות על חייו מתוך בחירה חופשית, ובעיקר - יש לכל אחד את היכולת ללמוד ולהנות ולהעמיק את משמעות חייו ולחזק את עצמאותו. את העקרונות הללו הם מעבירים לזקנים המשתתפים בסדנאות.

 

 

 





עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים