שיר משפה לשפה

אורה ערמוני 

 

לאורך כל פרשות חייה כתבה תרצה בן-דוד מכפר-הנשיא שירים (באנגלית!) * רק כשנפגשה עם המשורר והמתרגם עודד פלד, ליד המרכולית בקיבוצה, יצאו השירים מהמגירה * והפכו לספר דו-לשוני


לכאורה, עוד ספר שירים חדש. אלא שעיון קצר בספרה הדו-לשוני של תרצה בן-דוד, בתרגומו של עודד פלד, "איך נפלו גיבורים" (הוצאת גוונים) - מגלה לקורא שמאחוריו מסתתר סיפור מרתק.

 

תרצה בן-דוד נולדה באנגליה, בשם גיינור ת'ורן, למשפחה לא יהודייה. ב-1972, בגיל 22, באה לישראל כמתנדבת והגיעה לכפר-הנשיא ("לא ידעתי כלום על ישראל ועל יהדות, הגעתי לכפר-הנשיא ומייד הרגשתי שאני בבית") - אבל יחלפו שנים עד שכפר-הנשיא יהיה לביתה הממשי. גיינור (אז עדיין לא תרצה), הבינה שהיא חייבת "לסדר" את המחשבות שלה ויצאה לעבודת התנדבות בניגריה, כמורה ("זה היה מאוד מעניין, אבל כל הזמן ידעתי שאני רוצה לחזור לישראל"). בשנת 1976 חזרה לארץ, כמובן לכפר-הנשיא, ויצאה לקורס גיור, אצל הרב גורן, כשהיא מתגוררת בקיבוץ הדתי בארות-יצחק.

 

ולמה קורס גיור? "קשה להבין את זה, אבל אני הרגשתי שאני יהודייה. שבטעות נולדתי לא-יהודייה. אני יודעת שזה נראה מוזר, אבל ככה הרגשתי. חזרתי לכפר-הנשיא יהודייה עם שם חדש שבחרתי לעצמי: תרצה ארבל, ולאחר מכן, בעקבות נישואים לאולפניסט מארצות הברית, שינינו יחד את שם המשפחה לבן-דוד". שנה התגוררו בני הזוג בקיבוץ קטורה שבערבה, שם נולד בנם שחר. "אבל החיים האלו ממש לא היו בשביל בן-זוגי ובסופו של דבר נסענו לאנגליה". עד 1993 חיה תרצה עם משפחתה באנגליה, עבדה בשירות הציבורי ולמדה במשך חמש שנים לתואר רבנות במכללת ליאו בק, בלונדון. אבל הג'וק של ישראל וכפר-הנשיא לא הפסיק להציק לה, וכשהנישואים התפרקו, והיא ביקרה בארץ לצורך לימודים, הייתה השיבה לכפר-הנשיא טבעית ביותר.

 

עוד נסיעה לאנגליה לצורך הסמכתה של תרצה כרבה רפורמית (לא רבנית - שהיא אשתו של רב) - ותרצה שבה לארץ ("הפעם זה סופי"), נישאה לדוד קולט, חבר הקיבוץ, אותו הכירה בביקוריה הקודמים, והרי היא חברה שוות זכויות וחובות בכפר-הנשיא, עובדת כמחסנאית בגדים בקיבוץ, מכיירת בקרמיקה, מכהנת כרבה אורחת בקהילה ליהדות מתקדמת בקופנהגן, ומדי פעם גם משיאה זוגות המעוניינים בנישואין רפורמיים בארץ.

 

קיבוץ, גליל, ושיר

 

לאורך חייה, ובכל פרשות הדרכים בהן ניצבה, מלווים השירים את חייה של תרצה. הם נכתבים, כמובן, בשפת אמה, ונאספים כבר במשך שנים רבות במגירה, כי מה אפשר לעשות בארץ בשירים שנכתבו באנגלית? הפיתרון בא מצד מאוד בלתי צפוי, ולשם כך יש לערוך היכרות עם עודד פלד - משורר בזכות עצמו, ומתרגם שירה.

 

לפנינו מונח ספר השירים הדו-לשוני, אנגלי-עברי, " - Consider The Heroesאיך נפלו גיבורים" - שחלק מהשירים המופיעים בו נכתבו על-ידי תרצה עוד בהיותה באנגליה, ואת רובם כתבה כבר בארץ, וכולם תורגמו בידי עודד פלד, שגם הוא, אחרי שנים רבות של טלטולים ברחבי הארץ, הגיע עם משפחתו לכפר-הנשיא.

 

עודד, יליד חיפה, בן-גילה של תרצה (56) מספר על הנסיבות שהביאו אותו לכפר-הנשיא ולמפגש עם תרצה ושיריה: "את אשתי, אורה - ילידת ארצות הברית, בת למשפחה דתית, שאביה רב קונסרבטיבי - הכרתי כשהייתי בגיל מתקדם, 43. כשנישאנו עשינו הסכם: נחיה שנתיים בתל-אביב ואחר כך נעבור לגליל. להפתעתי, היה לי טוב בתל-אביב. עבדתי בהוצאת הספרים 'גוונים' כעורך, עבודה מאוד מעניינת. אחרי שנתיים החלטנו שהסכם זה הסכם ועברנו לגליל, לראש-פינה. לקח לי חצי שנה לנקות מהראש את הרעש של העיר. שלוש שנים חיינו בראש-פינה, במהלכן התחיל הבן שלנו ללכת לגן בכפר-הנשיא, ואנחנו - בעקבות הילד, חיים בקיבוץ כבר יותר משש שנים ומרגישים מאוד בבית. כמו תרצה, גם לי קרה משהו מעניין מבחינת האמונה. אשתי, שבאה מבית דתי מאוד, היא החילונית, ואני האיש המאמין בבית, בדרך משלי. אני לא ממש שומר מצוות כהלכתן, אבל, למשל, את תפילת 'שחרית' אינני מחמיץ אף פעם".

 

עודד כותב שירה. מאחוריו כבר 11 ספרי שירה, שיצאו לאור בהוצאות: עקד, הקיבוץ-המאוחד, שוקן ותג. בין ספריו: "קדיש ושירים אחרים", "לחם וגעגועים", "חלונות מרפסת חצי אחורית", "שלום רב שובך ארץ נחמדת", ובימים אלו עומד לצאת אוסף של מבחר משיריו: "פתח דבר, 2005-1973". כבן לאם ניצולת שואה הוא ערך אנתולוגיה "כתונתי הצהובה, השואה בשירת הדור השני", וכן "מכתבים לברגן בלזן". עודד, בעל תואר בספרות אנגלית, עוסק זה שנים בתרגום מאנגלית, וכבר תרגם את ויליאם קרלוס ויליאמס, הנרי מילר, סול בלו, סלמן רושדי, ג'וזף קונרד ומרק טווין, ולאחרונה - משירי וולט וויטמן, "שירת עצמי".

 

כמו תרצה, גם עודד זוכר את התקופה שבה התחילה כתיבת השירים, כבר בגיל תשע. "כיתה ד'", הוא נזכר, "שנת היובל לדגניה, 1959, מבית הספר רצו לשלוח תעודת הוקרה חגיגית לדגניה והכריזו על תחרות כתיבה. באתי הביתה וכתבתי: סוסים, פרות... את יודעת, הייתי ילד עירוני. בבית הספר בחרו לשלוח את השיר שלי לדגניה. לא כי הוא היה הכי טוב, אלא כי אף אחד לא טרח לכתוב שום דבר... ומאז אני תקוע עם השירה".

 

סרטן, הקרנות, ושיר

 

כל-כך הרבה חיבורים יש בין תרצה לעודד, ובכל זאת התעכב התרגום עד עכשיו. כאן מתפרץ לשיחה דוד קולט, בעלה של תרצה, שצילם את צילום העטיפה ואייר את הספר: "תרצה כותבת שירים, כותבת וכותבת. היא לא מקבלת הד וחוששת שהעבודה שלה אינה טובה מספיק. ואני סבור שהעבודה היא נהדרת. כשנודע לי שעודד מתרגם מאנגלית, לא הפסקתי לנדנד לה: הדברים פשוט ינוחו על השולחן שלך אם לא תעשי מעשה. בקשי מעודד שיקרא שיר ויחווה את דעתו. דחפתי ונדנדתי עד שתרצה נתנה שיר אחד לעודד, והוא תרגם אותו. זה השיר הפותח את הספר החדש".

 

ש: ולאחר מכן?

תרצה בן דוד: "אחר כך חליתי בסרטן השד. זה נמשך שנה וחצי והעולם השתנה כולו. תפישת החיים שלי השתנתה. הכול היה מאוד מהיר. באתי לממוגרפיה כמו כל אישה בריאה, אחרי שבוע הודיעו לי שאני חולה. זה היה שבר. סדק נורא בחיים. אבל היה לי המון מזל. ניתוח אחרי שבוע. אחרי שלושה שבועות כימותרפיה. זה היה טוב שכל הזמן עשו משהו, שאני לא ב'לימבו', מיטלטלת בין החיים למוות. כך זה נמשך שישה חודשים. קשה, אבל לא סוף העולם. אחר כך הקרנות. ואחרי זה המון זמן כדי להשיב את הכוח ולהתרגל לשינויים בראש. קיבלתי את החיים שלי בחזרה, אבל אלה לא אותם חיים. החיים שלי עכשיו הרבה יותר עמוקים. הרגשתי את זה כמו התפוצצות של יצירתיות. כתבתי. התחלתי לעבוד בקרמיקה. משהו קרה לי ועשיתי דברים שאף פעם לא עשיתי קודם. וכך גם עם השירים. הבאתי את כתב היד לכריכייה בכפר-הנשיא והם כרכו לי מספר קטן של עותקים באנגלית".

 

ש: ונתת אותם לעודד.

"חכי חכי, זה לא פשוט. אני מאוד ביישנית. בוקר אחד ראיתי את עודד ליד המרכולית שלנו וחשבתי: או-קיי. זה הזמן. עכשיו או בכלל לא. אמרתי לו: חכה לי רגע אחד, רצתי, והבאתי לו עותק כרוך. בשבילי זו הייתה פריצת דרך".

 

עודד: "זה התחיל משיר אחד, שמאוד מאוד מצא חן בעיניי. תרגמתי אותו ותרצה רצתה לשלם לי. לא הסכמתי והיא הביאה לי בקבוק יין. דיברנו ודיברנו. מלבד השירים, כפי שאת רואה, יש בינינו הרבה חיבורים: אנחנו בני אותו גיל, אמונה, אהבת השירה, אהבה והרגשת בית בכפר-הנשיא, ועוד ועוד. עד שהגיע הרגע המתאים והתחילה עבודת התרגום".

 

ש: איך מתרגמים? איך תרצה, שעדיין מתקשה להתבטא בעברית שאיננה יומיומית, יודעת שקלעת בדיוק למה שהיא התכוונה? איך אתה יודע?

עודד: "זה באמת אחד היתרונות כשמתרגמים משורר חי שהוא גם שכן שלך, ואפשר היה לעשות פה עבודת צוות. שירה הכי קשה לתרגם. לכל משורר יש אסוציאציות פרטיות. יש קשיים מכל מיני סוגים כשעוברים משפה אחת לשפה אחרת. פה העבודה המשותפת, שגם לדוד היה חלק בה, נעשתה כל הזמן בטלפון הפנימי. כמעט כל ערב דיברנו ארוכות בטלפון".

 

ש: העברית שלך מאוד גבוהה. אני מניחה שיש מילים שיקשה על תרצה להבין.

תרצה: "אני בטחתי בו. אמרתי שאני יודעת שבסוף התרגומים יהיו גם השירים שלי וגם של עודד. זה צריך להיות ככה. הם עדיין שלי, אבל הם גם של עודד. התרגום הוא יצירה של המתרגם, ואם לא - אז זה לא שיר טוב".

 

עודד: "שיריה של תרצה, מחזירים אותנו למוטיבים התנ"כיים, ליוונות שהייתה מוקצה על היהדות, כשכל הגיבורים הם בעצם אנטי-גיבורים. מאוד נהניתי מהחופש שתרצה נתנה לי. אחרי שליבנו וביררנו את הנקודות הבעייתיות בכל שיר, היא נתנה לי את החופש להעביר את זה לעברית, אומנם בצורה שהשיר יהיה פחות נאמן למקור, אבל טוב יותר בעברית. בתרגום תמיד קיימת הבעיה - עד כמה אתה נאמן למקור, לקצב, למוזיקה, ועל זה אני חושב שהצלחתי לשמור".

 

יריחו

 

העיר מזיעה

נעולה כחנות

עכוז חתום

פי כלב חסום

אפילו הזונות

לא פושטות מחוך

 

למעט רחב

נערת בילויים שהפכה

כלי בידי אלוהים

משליכה את שלה מעבר לחומה

מסגירה לקוחות כנענים

קירחים

שמנים

גסים

טרדנים

לידי ההיסטוריה

 

JERICHO

 

The city sweats

Shut up like a shop

Tight-arsed

Dog-muzzled

Even the whores

Keep their girdles on

 

Except for Rahab

Good-time girl turned

Instrument of God

Flinging hers out over the wall

Delivering the punters

The bald

The fat

The crass

And importunate

Canaanite punters

Over to history.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים