פשוט לתת

מורן אריה - Ynet

 

אהובה ואברהם דגן, בני 79, עזבו לפני 11 שנים את קיבוץ עין-המפרץ לאחר עשרות שנות חברות * ומאז הם לא מפסיקים לתרום לקהילה ולהתנדב למען הקשישים בעיר מגוריהם * ערכי הקיבוץ, אפשר גם בחוץ  


אהובה ואברהם דגן, בני 79, מתנדבים, זה 11 שנה, מטעם הביטוח-הלאומי בעיר מגוריהם, צפת. אהובה, גננת ומורה במקצועה, משמשת כמנהלת משרד ייעוץ לקשישים ומספקת לפונים מידע בנושאי קצבאות, קרנות ומסים. אחת לשבוע היא מבקרת במועדוני קשישים ומסייעת לדוברי רוסית בתרגום מסמכים ובעריכתם. אברהם, מנהל בית ספר וחקלאי בעברו, מתנדב במרכז אחר ובנוסף מבקר בבתי קשישים בודדים, מופיע בהרצאות על חגי ישראל ומתרגם עדויות של ניצולי שואה עבור ארכיון "יד ושם". על תרומתם לקהילה יוענק לבני הזוג אות הוקרה, במסגרת תערוכת "מתחילים בחמישים 2006", קונגרס הגמלאים הארצי הרביעי.

 

במהלך 11 השנים הללו הם הספיקו לסייע למאות בני גיל הזהב שנתקלו בקשיים כאלה ואחרים.

 

אהובה, שעלתה לישראל מפולין, ואברהם, ניצול שואה, נפגשו לראשונה בקיבוץ גלאון ובשנת 1948 נישאו ועברו אל עין-המפרץ, ביתם ב-48 השנים הבאות, שם גם נולדו ילדיהם. אהובה, שרכשה את השכלתה במכללת אורנים, עסקה בהוראה בבית הספר היסודי וגם שימשה כגננת. אברהם היה חקלאי במשך 20 שנה, ואחר כך ניהל את בית הספר הקיבוצי, כשהוא מסתייע בהשכלתו בתחום היהדות.

 

לפני למעלה מעשור החליטו בני הזוג לעזוב את חיי השיתוף בקיבוץ לטובת "העיר הגדולה", צפת. "המעבר לחיים עירוניים בהחלט היה סוג של הלם", הם מאשרים. "בקיבוץ הייתה לנו חוויה של יחד, של שיתוף, של סדר וארגון, ובעיר נראה כאילו כל-אחד ברשות עצמו. פתאום היינו צריכים להתמודד עם ביצוע פעולות כמו כתיבת צ'ק או תשלומי ביטוח לאומי - דברים בסיסיים שלא ידענו איך להתמודד עמם. אבל מרגע שהתאפסנו, סידרנו את הבית והתרגלנו לשינוי, החלטנו שאנחנו חייבים למצוא לעצמנו עיסוק".

 

והם מצאו. אהובה החלה להתנדב בסניף הביטוח הלאומי, כיועצת לקשישים הלכודים בסבך הביורוקרטיה הממשלתית. בין השאר, היא מדריכה אותם בתשלום החשבונות ובקבלת הקצבאות השונות. "אני מרגישה שהם באמת ובתמים זקוקים לי", היא אומרת. "מדובר בקשישים, לעתים בודדים, שבמקרים מסוימים אינם דוברים עברית ובמקרים אחרים פשוט אינם יודעים כיצד להתמודד עם שלל הטפסים, החשבונות והמסים. מלבד ההכוונה הטכנית שאני מעניקה להם, חשוב לי גם ליצור אתם קשר אישי, חם וקרוב". האמפתיה והחום שחשה דגן, מיושמים למעשים: רשמית, היא אמורה להתנדב רק לשמונה שעות בשבוע, אך היא מתייצבת במשרד מדי יום. פעם בשבוע היא מבקרת בבתי קשישים ובמועדונים המרוחקים ממרכז העיר, ובזמן הנותר עוסקת גם בתרגום ועריכת מסמכים בשפה הרוסית עבור אלו המבקשים את שירותיה.

 

"ההתנדבות מספקת אותי באופן עילאי", מסבירה דגן. "משמח אותי שאני יכולה לעזור, בכל דרך, לאנשים שבאמת צריכים את עזרתי. אני שמחה לחוש אהדה והערכה מצוות האנשים במשרד, ומכך שבעמדה שלי הכיסא לעולם לא ריק. כל עוד אני בריאה, הולכת ומתפקדת כרגיל - המחויבות שלי היא להמשיך ולתרום".

 

דברים דומים אומר גם אברהם, המסייע לקשישים בסניף אחר של הביטוח הלאומי, בשכונת כנען בעיר. כאשתו, גם הוא אינו מסתפק בניהול המשרד ובסיוע טכני לפונים. "מייד עם תחילת ההתנדבות בסניף התחלתי גם בעריכת ביקורי בית לקשישים באזור", הוא משחזר. "ביקרתי במשך עשר שנים אצל חולה אלצהיימר, עד שנפטר בשנה האחרונה, ואצל פסל עיוור. נוצרו בינינו יחסים ידידותיים, המבוססים על כבוד הדדי, והיום אני בן בית בביתו", הוא מעיד.

 

"לאברשה קשה ללכת בשכונת כנען מבלי להיעצר כל רגע", מחייכת אהובה. "כולם כבר מכירים ואוהבים אותו, כי הוא עוזר להרבה אנשים עריריים, גלמודים, שסומכים רק עליו ופותחים בחזרה את הלב ואת הכאבים. זה מוכיח את החשיבות העצומה שיש בביקורי הבית האלו".

 

פעילותו של אברהם לא מסתכמת בכך. נוסף לביקורים הללו הוא מקדיש את זמנו הפנוי לתרגום עדויות של ניצולי-שואה בארכיון "יד ושם", ובהיותו בקיא בידיעת הארץ וביהדות, הוא גם מוזמן להעביר בהתנדבות הרצאות בנושא חגי ישראל.

 

"אנחנו מרגישים שההתנדבות מעשירה אותנו, הן מעשית והן נפשית ורוחנית", אומרת אהובה. "מבחינה מעשית למדנו המון על המערכות הממשלתיות בארץ, איך הדברים עובדים מבפנים. לפני 11 שנה לא ידענו להסתדר עם שום מסמך, והיום אנחנו גאים לומר שאנחנו זוכרים טפסים ומסמכים בעל פה. ההתנדבות נתנה לנו את הכלים".

 

"בסופו של דבר אנחנו יוצאים נשכרים", מסכם אברהם. "אנחנו מרוצים מהעזרה שאנחנו מספקים לאנשים אחרים, מההצלחה שלנו להשפיע באופן משמעותי על חיי הקשישים הנזקקים לעזרתנו. אנחנו אישית מרגישים מחויבים ומסורים להתנדבות, אבל בשורה התחתונה זה עניין של אופי. האחריות והמחויבות הפנימית שלנו לחברה היא מי שאנחנו, וזה מה שמניע אותנו קדימה".

 

הכתבה באדיבותynet



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובה למאמר


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים