געגועי לחרות

ח"כ אורית נוקד

 

שנה בלי חרות לפיד מאיילת-השחר * האיש והמוסד  


חרות לפיד ז"ל

קשה מאוד לדבר על חרות בלשון עבר. העשייה שלו בולטת דווקא לנוכח העובדה שבשנים האחרונות פחות ופחות אנשים פועלים למען הזולת. אי-אפשר לומר את שמו של חרות בלי לחשוב על המילים: אכפתיות, מעורבות, מסירות אין-קץ ודבקות במטרה. את חרות הכרתי בשנות השמונים, כשהתחלתי לעבוד במחלקה המשפטית של התק"ם. בפגישתנו הראשונה ראיתי בו תחילה חוצפן, כשפרץ אל חדרי כרוח-סערה ותבע ממני לייצג אותו בכתב אישום שהוגש נגדו - אבל אחר-כך, כשישבנו והוא סיפר לי על עצמו ועל פועלו, נשביתי בקסמו והבנתי כיצד הוא מצליח להשיג את המטרות שהוא מציב לעצמו. חרות לא היה מוותר ולא נכנע. היה נחוש, כאילו אש בוערת בעצמותיו ואין מי שיעצור אותו. הנחישות היא שאפיינה אותו ביותר. כשלקח על עצמו לבצע משהו, שום דבר אחר לא עניין אותו. תמיד עשה הכול בדרך שלו - לא היו לו בוסים, הוא היווה מוסד בפני עצמו.

 

כאשר היה חרות בא להתייעץ אתי מדי פעם בנושאים שונים, לאו דווקא משפטיים, תמיד שמחתי לעזור - כי, בסופו של דבר, עזרה לחרות הייתה עזרה לזולת.

 

אני מעריכה שלחיות עם חרות בוודאי לא היה דבר פשוט, אבל הוא תמיד דיבר על אהבתו והערצתו לאשתו, גאולה. במסיבת ההפתעה שארגנה עם הילדים לכבוד יום הולדתו ה-70, נוכחתי לראות עד כמה עמוק וחזק היה הקשר ביניהם.

 

שמו של חרות לפיד ביטא את אישיותו המיוחדת: מצד אחד היה משוחרר ממעצורים ומגינונים, ומצד שני, כלפיד בראש המחנה, הוביל את נושא שיקום האסירים ובכך העניק להם חירות. הורים רבים חייבים לחרות תודה על שיבת בניהם הביתה. בדרך נדירה ולא שגרתית הצליח להחזירם בשלום, מכל קצוות תבל.

 

אני שמחה שזכיתי להכיר את חרות ולהימנות עם חבריו. חרות, אתה חסר.



אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים


תגובה למאמר


מסמכים חדשים במדור דעת אורחים




עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים