ספורט - המגרש הביתי

תומר רונא


שחק אותה

 

ש: מי הוא בן הקיבוץ הדתי היחיד ששיחק בנבחרת ישראל בכדורעף?

דן אריאל, בן טירת-צבי, לבש את המדים הלאומיים בכדורעף 32 פעמים בשנות ה-80.

 

הגבעה חוזרת לבריכה

 

בשנים האחרונות גילו מחדש בגבעת-השלושה את ענף הכדורמים * והקבוצה המקומית כבר מפתיעה את אריות הליגה * ככה זה כשהספורט הופך גם למוקד חברתי

 

הרבה קיבוצים מתאפיינים בענף ספורט אחד, בו עוסקים רוב החברים והבנים. בגבעת-השלושה, הענף הזה הוא כדורמים. בקיבוץ שתי בריכות - אחת רגילה, לקיץ, באורך 25 מטרים, והשנייה מקורה ומחוממת, לחודשי החורף, באורך 33 מטרים. ילדי הקיבוץ מתחילים להתאמן בגיל שבע, ובהגיעם לגיל 12 הם כבר משחקים בליגה. בקיבוץ קיימות קבוצות בכל הגילאים, מ-12 עד 18, וכן קבוצות בוגרים לנשים ולגברים. לפני שנתיים זכו הבנות בדאבל ונסעו לאליפות אירופה באתונה. קבוצת הבוגרים מתחרה בליגה הלאומית ונקראת - הפועל פתח-תקווה(!). עיריית פתח-תקווה שוכרת את בריכות השחייה מהקיבוץ בהנחה, ובתמורה מתאמנים הילדים בחינם. בקבוצת הבוגרים משחקים שלושה מהקיבוץ, והיתר מאזור השרון. השנה התחזקה הקבוצה בשחקן זר שהגיע מהונגריה.

 

הכדורמים בקיבוץ היה דומיננטי כבר לפני עשרים שנה, אך בשלב מסוים חלה ירידה ונעשתה הפסקה, עקב חוסר רצון מצד הצעירים להמשיך. בשנים האחרונות גילו מספר צעירים את הענף החדש-ישן. מספר על כך לירן וקנין, שחקן ומאמן מגבעת-השלושה: "יום אחד הייתי עם החבר'ה באימון ושאלנו: מה זה? אמרו לנו כדורמים, רצינו לנסות ומאז אנחנו במים. רוב החבר'ה שלי מהשכבה משחקים, כולל הבנות. אחותי, בת 17, משחקת בבוגרות, ואחותי הקטנה, בת 12, משחקת גם היא. אני שיחקתי כדורגל ובמקרה נתפסתי לכדור מים, יחד עם חבריי משכנו לזה עוד נערים, וכך שוב יצרנו תשתית. אצלנו אימון הוא מפגש חברתי, לא רק ספורט. החברים שלי כיום הם אלו שמשחקים כדורמים".

 

לקבוצות הרבות יש קושי למצוא שעות לאימונים, ומכיוון שהבריכה מיועדת לא רק לקבוצות אלא לציבור באופן כללי, נאלצים השחקנים להתאמן בשעות "מגוונות" (למשל בערב שישי). השחקנים שלא מוותרים, מגיעים להישגים. עד לפני שלוש שנים נחשב המועדון ל"טרף קל" לקבוצות החזקות מטבעון, גוש זבולון וגבעת-חיים, אך לאחרונה, הרבה בזכות המאמן משה יעקבי (הוד השרון), מפתיעה הקבוצה את אריות הליגה. הנוער מסיים כל שנה במקומות הראשון עד השלישי, קבוצת גילאי 18 מובילה השנה את הליגה, ואם תזכה באליפות לא תפתיע אף אחד.

 

ש: מה עשית כדי להפוך מועדון קטן לכוח עולה?

משה יעקבי: "גם לפני בואי הגיע המועדון להישגים, אבל נוצר פער והמועדון צנח. העליתי את הרמה והאינטנסיביות של האימונים, וההשקעה הניבה פירות. אבל חשוב לציין שבלי הרצון החזק של הילדים לא היינו מצליחים".

 

ש: מה מייחד את בני הקיבוץ ממועדונים אחרים?

"לילדים מהקיבוץ יש שעות מים יותר מילדי העיר, הבסיס שלהם טוב כי הם בילו שעות בבריכה, יותר קל להם במים. קל יותר לאמן אותם, גם כי הם כבר באים מגובשים בזכות מערכת החינוך. התיאום שלהם הוא כבר על-עיוור, ומדהים לראות זאת, אצל ילדים בעיר קשה להשיג תיאום כזה. למרות הקשיים הכלכליים אנחנו נמשיך לאמן ולהקים דור של שחקנים. המאמנים צריכים לבוא מהבית, כי רק הם יגלו אכפתיות - כמו לירן, שיהפוך למאמן המוביל בשנים הבאות".

 

שיגעון הבדמינגטון

 

כבר 30 שנים משחקים בקיבוץ חצור "בדמינגטון" (כדור-נוצה, אם לא ידעתם) * והמועדון (בזכות המשוגעים לדבר) מדורג בצמרת הליגה הישראלית * איך הפך המשחק ללהיט קיבוצי * ואיך משחקים אותו בכלל

 

בשנת 1976 החליט אילן הוכמן להקים בקיבוצו, חצור, מועדון לבדמינגטון. שמו העברי של הספורט הייחודי הזה - "כדור נוצה", על שם הנוצות שעוטפות את הכדור. רוב הספורטאים במועדון היו בני הקיבוץ. בתקופת שבה היו עדיין מתנדבים מחוץ-לארץ בקיבוץ, כללה הקבוצה גם מתנדבים מדנמרק, שם נחשב הבדמינגטון לענף השני בחשיבותו אחרי הכדורגל.

 

המועדון בחצור, שזוהי לו שנתו השלושים(!), נתמך כלכלית על-ידי הקיבוץ, והפך למועדון הבית. ילדי הקיבוץ היו משתתפים בחוג כבר מגיל שבע-שמונה, וכך בנה לעצמו המועדון הקטן דור נוסף של שחקנים, שחלקם הפך לאלופי הארץ לילדים ולנוער. כיום מונה המועדון קבוצות רבות המשחקות בכל הליגות: קבוצת הבוגרים המשחקת בליגה הלאומית (הראשונה), קבוצת בוגרים בליגה הארצית וקבוצות ילדים ונוער. קבוצת הבוגרים מסיימת כל שנה במקומות 4-3, הנוער מצליח יותר ולוקח מקומות ראשונים. הבדמינגטון, בגלל היותו ענף קטן, לא מקבל שום חשיפה תקשורתית. הענף כולל 150 ספורטאים, הרשומים באיגוד שנחשב לאחד הקטנים מבין איגודי הספורט. ניר שדה (חצור), המשחק כבר עשרים שנה, משמש כמנהל המועדון יחד עם איתמר כהן (חצור), וגם שני אחיו משמשים בו בתפקידי מפתח: אביב שדה מכהן כמנהל קבוצת הליגה הלאומית, והוא גם שחקן בפני עצמו, המדורג שביעי בארץ. יובל שדה מנהל את הקבוצה בליגה הארצי, וגם משחק בה. הניהול נעשה בהתנדבות, "מתוך רצון טוב", הם מסבירים.

 

ש: איך התפתח אצלכם ענף כל כך לא פופולארי ואיך שימרתם אותו 30 שנה?

ניר שדה: "אצלנו הוא מאוד פופולארי כי היה המשוגע לדבר - אילן הוכמן - שהביא לכאן את הענף ובמו ידיו הקים את המועדון. התפתחה כאן מסורת ארוכת שנים, ילדי הקיבוץ כולם עברו דרך הענף הזה, וכך המשכנו להתקיים".

 

אילן ניהל את המועדון במשך עשרים שנה, אחריו באו אנשים מתוך הענף ובסיוע הקיבוץ ניתן היה להמשיך בביטחון ולמרות הקשיים הכלכליים והחשיפה הדלה. "למעשה, רק בזכות האהבה שלנו למשחק אנחנו קיימים כבר שלושים שנה", אומר ניר שדה. "שיגעון הבדמינגטון לא פסח על אף חבר, אין מישהו בגילאים 50-30 שלא החזיק מחבט ושיחק, בצורה מקצוענית או חובבנית. היום פתחנו חוג לאימהות בנות 40-30. הילדים מסיימים אימון, רצים לאכול ונותנים את המחבט לאימא, כי לה יש אימון".

 

ש: למה הפך הענף הזה לבדיחה?

"בארץ כל מה שלא מוכר - מייד לועגים לו. כל הבדיחות על הענף נובעות מחוסר ידע. אני חושב שאין סיבה ללעוג לענף שהוא קשה פיזית וצריך בו חשיבה מהירה. החשיפה תגיע רק אם יהיו הישגים והם יגיעו רק עם תקציב. התקציב של האיגוד עומד על 250 אלף ש"ח בשנה. זהו סכום עלוב ומביך, וכך לא נוכל להתקדם ולהצעיד את הבדמינגטון למודעות. מדובר בענף אולימפי, ולא ייתכן שזהו היחס אליו".

 

כחלק מהניסיון לקבל חשיפה, מארגנים ניר ואחיו תחרות בינלאומית באולם הקיבוצי, שתתקיים באפריל. תחרות כזו לא הייתה כבר שנים בארץ, ומארגניה מאמינים שהיא תהדהד ותשפיע. בנובמבר 2006 ייכנס ניר לאיגוד הישראלי, ושם - הוא אומר - ינסה להפוך את הבדמינגטון מבדיחה לענף אולימפי מכובד.

 

בדמינגטון, חוקי המשחק

 

דומה לטניס, אבל לא בדיוק

 

משחק הבדמינגטון (כדור נוצה) הוא מקצוע אולימפי, הפופולארי בעיקר במזרח הרחוק. הסינים, המלזים, היפנים וכן הקוריאנים והתאילנדים - הם הטובים בעולם. באירופה מצטיינים בענף זה הגרמנים והדנים.

 

הבדמינגטון דומה לענף הטניס, בו משחקים ביחידים או בזוגות, כשבין הקבוצות רשת ומנסים להפיל את הכדור על רצפת היריב. המשחק מסתיים לאחר שאחד השחקנים צבר שלוש מערכות, כל מערכה 15 נקודות. הכדור בנוי ממשקולת העשויה שעם ומחוברות אליו נוצות בצורת מצנח.

 

ש: מהם ההבדלים בין בדמינגטון לטניס?

ניר שדה: "צריך הרבה טכניקה כדי להשתלט על הכדור, שעף מהר ולפתע נעצר באוויר ונופל. השחקן חייב להיות אינטליגנט, כי צריך לחשוב מהר וליישם במהירות טכניקה שמתבטאת בהרבה צורות חבטה שונות זו מזו, וכן להשתמש בטקטיקה שאותה בחרת. למאמן אסור לדבר בזמן משחק, למעט בהפסקות. צריך המון כושר וכוח מתפרץ. הטכניקה מאופיינת בעבודת כף יד מהירה, אין צורך להתאמץ עם כל הגוף. כמו כן, צריך עבודת רגליים זריזה והרבה גמישות כדי להגיע לכדורים בזמן".




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים