נולד לרקוד, בלט!

ארנון לפיד

 

חודשים ספורים לאחר שיצא מניהול להקת המחול הקיבוצית, ונבחר לניהול להקת הבלט הישראלי, דן רודולף (עמיר) כבר עבר מהפך קטן: הוא נשבה בקסם הבלט הקלאסי * והוא מבטיח: זה יקרה גם לכם, אם רק תתנו צ'אנס


להקת המחול הקיבוצית

מה שלום דן רודולף? - "תודה. אני לא אומלל. אני שמח שגמרתי עם להקת המחול הקיבוצית, לא שמח על איך שזה נגמר, ומרוצה שאני יכול להמשיך ולפעול בתחום שבו טוב לי ויודעים להעריך את עבודתי".

 

עכשיו, כמנהל טרי של להקת הבלט הישראלי, הוא יושב נינוח במשרד עירום, צנוע בהרבה מזה שעמד לרשותו כשניהל את להקת המחול הקיבוצית. כאן, הוא אומר, הוא כבר לא מבעלי הבית. "בסך הכול הביאו אותי כדי להוביל את להקת הבלט הישראלי למקום שבו נמצאת הלהקה הקיבוצית".

 

ש: איזה מקום?

דן רודולף: "מקום גבוה בדירוג העולמי".

 

אין חולק על כך שלרודולף, חבר קיבוץ עמיר, חלק נכבד בדירוג הזה, ומכל מקום - זו, אולי, המחמאה היחידה שהוא מוכן לומר כיום על הלהקה שניהל לאורך 16 שנים, עד שנבעט ממנה. חודשים ספורים בלבד הוא כאן, וכבר עבר מהפך קטן. ראשית, הוא נשבה בקסם הבלט הקלאסי. "עד עכשיו זה היה מאוד רחוק ממני, ואפילו התייחסתי לזה קצת בזלזול. פתאום אני מגלה עולם חדש, וקהל ייחודי, כולל המון צעירים. הבלט הקלאסי זה מחול נטו", הוא מתלהב, "אי אפשר לחפף. במחול המודרני יש הרבה זבל, ולעתים קרובות האסתטיקה, האווירה, התפאורה, הקולאז' המוזיקאלי, באים לכסות על הדלות הכוריאוגרפית". אף מילה על רמי באר, הכוריאוגרף והמנהל האמנותי של להקת המחול הקיבוצית.

 

לא פחות מוקסם רודולף מן האווירה במקומו החדש: "מאוד חרדתי בהתחלה. מקום חדש תמיד מעורר חששות, אבל זה עבר לי מהר. קיבלו אותי בחום, ונותנים לי להרגיש שמעריכים אותי על מה שאני עושה, ועל הרקורד והניסיון שלי כמצליחן. אני עובד עם אנשים מסורים ומפרגנים. כאן גם התפוקות יותר גבוהות. אנחנו עובדים חזק". לא, הוא ממש לא רוצה לפתוח בהתכתשות נוספת עם להקתו לשעבר, הקיבוצית, ובכל זאת: "היום", הוא בורר את מילותיו, "אני קצת ביקורתי כלפי 'הקיבוצית'. המקום החדש פקח את עיניי, ואני לא יכול שלא להשוות בין פה לשם. שם נעשו שגיאות שנבעו מלמעלה, מהרגלים של שנים, ואני הייתי חלק מזה. כשאני רואה באיזו צניעות ויעילות הדברים מתנהלים כאן, אני מגיע למסקנה, ששם היו בזבזנות והשקעות מוגזמות בדברים לא לגמרי חיוניים. וגם בקטע של יחסי אנוש, יש לקיבוצניקים הרבה מה ללמוד. לא הייתי מודע לכך קודם. המון אנשים הסתובבו שם במערכת, כשכל אחד עסוק בקטע הקטן שלו. פה זה אחרת. יום אחד הופתעתי לראות את ברטה ימפולסקי, הכוריאוגרפית, שיחד עם בעלה, הלל מרקמן, הקימו את הלהקה לפני 38 שנים, ומנהלים אותה אמנותית - מטאטאה את הבמה ומגישה קפה. זה לא היה קורה שם...".

 

רק מילים טובות יש לרודולף על להקת הבלט הקלאסי, והוא כבר בקי למדי בסיפור ההצלחה הייחודי הזה: "הלל וברטה הקימו את הלהקה ב-1967, בחולון. הם התחילו בקטן, בהופעה ב'גן רינה', עם קטעים מהבלט הקלאסי. הם היו הכל - הכוריאוגרפים, המנהלים, הסולנים, כשלצדם ארבע רקדניות צעירות. אבל היה להם 'ויז'ן'. הם אמנים שרצים למרחקים ארוכים, ובניגוד לכל הציפיות, הצליחו להגשים חלום שאיש לא נתן לו סיכוי, והקימו להקה, שהיום היא מהטובות בעולם בתחומה. בשנות ה-80 התלהב מהם ג'ורג' בלנשיין הגדול, והעניק להם את הזכות לבצע מיצירותיו. זו הייתה פריצת הדרך. ב-1977 יצאו למסע הופעות מחוף אל חוף בארה"ב, ולביקור ראשון בסין, לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים. בשנת 2000 זכתה הלהקה בפרס שר התרבות, ולפני שנה נחנך בית הבלט הישראלי בתל-אביב. כיום מונה הלהקה 35 רקדנים, בהם צברים, אורחים מחו"ל ועולים מחבר העמים. בלהקה הקיבוצית", לא מתאפק רודולף, "יש רק מחצית ממספר הרקדנים הזה".

 

מכאן, מהמשרד בתל-אביב, מתכוון רודולף למשוך בחוטים ולנצל לטובת מעסיקיו את ההיכרויות והקשרים שיצר, בגלגולו הקודם, ברחבי העולם. "כבר זמן רב שהם לא יצאו להופעות בחו"ל, וזה מה שמצפים ממני לארגן. 'הקיבוצית' נסעה המון, לכל העולם, יותר מכל הלהקות".

 

בהופעה שקיים לא מכבר הבלט הישראלי באשקלון, הצטער רודולף לראות רק מעט קיבוצניקים בקהל. כשהופיעה שם הלהקה הקיבוצית, הוא זוכר, היה רוב הקהל קיבוצניקים. גם את זה הוא רוצה לשנות - לחשוף בפני חובבי המחול בקיבוצים את הבלט הקלאסי והניאו-קלאסי, בביצועה של להקת הבלט הקלאסי הישראלי. הוא בטוח שיתאהבו בה, כפי שזה קרה לו. אחרי שהוקדחה אהבתו הראשונה, הוא שמח לגלות שתיתכן גם אהבה שנייה.




 



_________


עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים